כיוון ששמעתי, בפעם הראשונה, כי הוטל ספק בהרפתקאותי וכי יש הרואים בהן הלצות, אני חש צורך להתייצב ולטהר את המוניטין שלי כדובר אמת על־ידי תשלום שלושה שילינג במֵנְשְן הַאוּס שבעיר זו, תמורת התצהיר המוגש להלן.
מהלך זה נכפה עלי בשל הדאגה לכבודי, אף כי פרשתי זה שנים מן החיים הציבוריים והפרטיים; וכולי תקווה כי מהדורה אחרונה זו שלי תאיר אותי בעיני קוראַי באור הנכון.
אנו, החתומים מטה, המאמינים כדת וכדין בעקרון הרווח, מאשרים בנאמנות גמורה כי כל הרפתקאותיו של ידידנו הברון מינכהאוזן, בכל ארץ שבה אירעו, הן כולן עובדות ברורות ופשוטות. וכפי שאנחנו האמנו בהן, אנו שהרפתקאותינו נפלאות עשרת מונים, כך אנו מקווים שכל המאמינים האמיתיים ייתנו בהן אמון שלם ומוחלט.
גוליבר. X
סינבד. X
אלדין. X
הושבעו במֵנְשְן הַאוּס, 9 בנובמבר, בהעדרו של ראש העירייה.
פרק א
הברון מספר את קורות מסעותיו הראשונים - השפעותיה המדהימות של סופה - מגיע לציילון; נלחם ומכניע שני יריבים יוצאי דופן - שב להולנד.
שנים מספר בטרם בישׂר זקָני הצומח על גַברוּתי הקרֵבה, או, במילים אחרות, כאשר לא הייתי עדיין איש אבל גם נער כבר לא הייתי, אלא בין זה לזה, הבעתי שוב ושוב בשיחות שונות רצון עז לראות את העולם, שאיפה שהורי ניסו לדכא אותה בי אף כי אבי היה נוסע לא מבוטל בעצמו, כפי שיתברר עוד לפני שאגיע אל קץ הרפתקאותי - המשונות, אך יורשה לי להוסיף: המעניינות. התחבבתי על בן־דודי מצד אמי, שאמר לעיתים קרובות כי אני עלם נאה ונועז, ונטה בהחלט להביא את סקרנותי על סיפוקה. צחות לשונו השפיעה יותר מאשר זו שלי, שכן אבי נעתר והסכים שאתלווה אליו במסע אל האי צֵיילוֹן, שם התגורר דודו ושימש כמושל במשך שנים רבות.
הפלגנו מאמסטרדם וברשותנו איגרות מהוד מעלתן מדינות הולנד. האירוע היחיד הראוי לסיפור שהתרחש במהלך מסענו, היה השפעותיה המופלאות של סוּפה, שעקרה משורשיהם מספר רב של עצים אדירי היקף וגובה באי שהטלנו בו עוגן כדי להצטייד בעצים ובמים; משקלם של כמה מן העצים האלה הגיע לטונות רבות, ובכל זאת הם נישאו ברוח לגובה עצום, עד כי נראו כמו נוצות ציפורים קטנות המרחפות באוויר, שכן הם היו בגובה חמישה מיל לפחות מעל הקרקע.
ואולם, ברגע ששככה הרוח שבו ונפלו כל העצים במאונך, כל עץ למקומו, והיכו שורש כבראשונה - כולם חוץ מן הגדול שבהם, שעל ענפיו נמצאו במקרה, בעת שהועף לאוויר, איש ואישתו, זוג זקנים תמימי־דרך, שעסקו בקטיף מלפפונים (בחלק זה של העולם הירקות המועילים הללו גדלים על עצים). משקלם של בני הזוג היטה את הגזע בעת שנפל העץ, וגרם לו ליפול בצורה אופקית, והוא נפל על שליט האי והרג אותו במקום; האיש יצא את ביתו במהלך הסערה מחשש שיתמוטט עליו, וחזר הביתה דרך גנו בעת שאירעה אותה תאונה מוצלחת. המילה "מוצלחת" טעונה כאן הסבר כלשהו. אותו שליט היה איש בעל נטיות קמצניות ושתלטניות, ואף כי לא היתה לו משפחה משלו, ילידי האי כמעט גוועו ברעב בשל הגזרות המדכאות והנודעות לשימצה שכפה עליהם. המצרכים שהוא גזל מהם היו נרקבים במחסניו, בעוד החלכאים האומללים שמהם נבזזו מתייסרים בעוניים. ואף כי חיסול הרודן היה תאונה, בחרו האנשים בזוג מלקטי המלפפונים למושלים כאות הוקרה על חיסולו, ולוּ בתאונה, של הרודן המנוח.
לאחר שתיקַנוּ את הנזקים שנגרמו לנו באותה סופה יוצאת־דופן, ולאחר שנפרדנו מן המושל החדש ומגבירתו, הפלגנו עם רוח טובה אל מטרת מסענו. בתוך כשישה שבועות הגענו לציילון, שם התקבלנו בשפע אותות ידידות ונימוס אמיתי. ההרפתקאות המשונות שעברו עלינו שם, אולי יתגלה שאינן כל־כך בלתי משעשעות.
לאחר שהייה בת שבועיים בציילון, ליוויתי את אחד מאַחֵי המושל במסע ציד. הוא היה גבר גבוה ואתלטי, וכיוון שהיה רגיל לאקלים (שכן התגורר במקום שנים מספר), הוא עמד בחום השמש האיום הרבה יותר טוב מכפי שיכולתי אני לעמוד בו; במהלך הבילוי הוא חדר עמוק אל מעבה יער בעוד אני נמצא עדיין רק בכניסה אליו.
על גדות מיקווה מים גדול שמשך את תשומת ליבי, נדמה היה לי ששמעתי צליל רשרוש מאחור; הסתובבתי וכמעט קפאתי על עומדי (ומי לא היה קופא?) למראה אריה שהתקרב אלי בכוונה ברורה לשבור את רעבונו בגווייתי האומללה, ועוד מבלי לשאול את רשותי. מה אפשר היה לעשות נוכח בעיה מחרידה כל־כך? לא היה לי אפילו רגע להרהר; הכלי שלי היה טעון רק בכדורי ברבורים, ולא היה עלי שום כלי אחר: עם זאת, אף כי לא יעלה על הדעת שאפשר להרוג חיית טרף כזאת בתחמושת כל־כך חלשה, עדיין פיעמה בי מעט תקווה שאוכל להפחיד אותו ברעש, ואולי גם לפצוע אותו.
יריתי מייד, מבלי להמתין שהוא יגיע לטווח הרובה, אבל הרעש רק הרגיז אותו, שכן הוא החיש את פסיעותיו ונראה מתקדם אלי במלוא המהירות. ניסיתי להימלט, אך הדבר רק הגביר (אם ניתן היה להגביר) את מצוקתי; שכן ברגע שפניתי לאחור גיליתי תנין גדול, לועו פעור לקבל אותי אל תוכו. לימיני היה מיקווה המים הנזכר לעיל, ולשמאלי תהום פעורה, שעל־פי השמועה, כפי שהתברר לי מאז, נמצא בקרקעיתה ריכוז של יצורים ארסיים. בקיצור, בעיני עצמי כבר הייתי אבוד, שכן האריה ניצב כעת על רגליו האחוריות, ובדיוק עמד לתפוס אותי.
מרוב פחד נפלתי על האדמה שלא ברצוני, ואז, כפי שהתברר מאוחר יותר, זינק האריה מעלי. זמן־מה הייתי שרוע במצב אשר שפת אנוש דלה מלתארו, וציפיתי בכל רגע לחוש את שיניו או טפריו בחלק כלשהו של גופי. לאחר שהמתנתי כך, אפרקדן, במשך כמה שניות, שמעתי קול עז אך בלתי רגיל, שונה מכל צליל שהגיע עד כה אל אוזני; וגם אין כל תֵמה בדבר, כשאספר לכם מנַין עלה הקול: לאחר המתנה קצרה העזתי להרים את ראשי ולהביט סביב, ואז, למרבה אושרי, ראיתי שהאריה, מרוב להיטותו כשזינק עלי, חלף מעל גופי המוטל על הקרקע ונקלע היישר אל לוע התנין! - הלוע, כפי שצוין קודם, היה פעור. ראשו של זה נתקע בגרונו של זה! והם נאבקו לחלץ את עצמם! למרבה המזל נזכרתי אותו רגע בפגיון הציד שלי שהיה לצידי; בכלי הזה ערפתי את ראש האריה באיבחה אחת, וגופו נפל למרגלותי! אחר־כך, באמצעות הקת של רובה הציפורים שלי, דחסתי את ראשו עמוק אל תוך גרונו של התנין וחיסלתי אותו בחנק, שכן הראש היה תקוע בו, לא לבלוע ולא להקיא.
למרבה אושרי, האריה נקלע היישר אל לוע התנין!
מעט לאחר שזכיתי באופן כזה בניצחון מוחץ על שני יריבַי האיומים, הגיע רעי לחפש אותי, שכן משגילה שלא באתי אחריו הוא שב על עקבותיו, מחשש שאיבדתי את דרכי או שאירעה לי תאונה. לאחר ברכות ואיחולים הדדיים מדדנו את התנין, שאורכו היה בדיוק ארבעים רגל.
מייד כשסיפרנו על הרפתקה יוצאת־דופן זו למושל, הוא שלח קרון ומשרתים שהביאו את שתי הגוויות הביתה. עור האריה שוּמר כיאות, עם כל שערותיו עליו, ולאחר מכן נתפרו ממנו נרתיקי טבק שאותם הענקתי בבוא היום - עם שובנו להולנד - כמתנה לנכבדי העיר, שהפצירו בי לקבל עבורם אלף דוקאטים.
עור התנין עבר מילוי כמקובל, ומשמש כיום מוצג נפלא במוזיאון הציבורי שלהם באמסטרדם, שם מסַפּר אוֹצֵר המוזיאון לכל מבקר על הפרשה כולה, בצירוף תוספות שהוא מוצא לנכון להוסיף. כמה מן השינויים שלו הם מופרזים למדי; אחד מהם הוא כי האריה חלף ועבר דרך התנין וניסה להימלט מן היציאה האחורית, ואז, ברגע שהגיח ראשו, מֶסְיֶיה הברון האדיר (כך הוא אוהב לכנות אותי) ערף אותו, ויחד איתו עוד פיסה באורך שלוש רגל מזנבו של התנין; לא, הבחור הזה מייחס כל־כך מעט חשיבות לָאמת, שלעיתים הוא מוסיף כי ברגע שהבחין התנין כי זנבו איננו, הוא הסתובב, חטף את פגיון הציד מידיו של מסייה ובלע אותו בלהיטות כזו שהפגיון נתקע בליבו והרג אותו מייד!
הכבוד הזעום שרוחש נוכל מחוצף זה לאמת מעורר בי לעיתים חשש שמא ייפול חשד על העובדות האמיתיות בסיפורי, הקיימות לצד המצאותיו הארורות.
