יציאות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
יציאות

יציאות

4.3 כוכבים (82 דירוגים)

עוד על הספר

  • הוצאה: יריב ספיר
  • תאריך הוצאה: 2011
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 72 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 12 דק'

יריב ספיר

יריב ספיר הוא בן קיבוץ רמת הכובש שעזב לניו יורק. לאחר 12 שנים בניו יורק חזר לישראל עם אשתו, וילדיהם. הוא תרגם את "קן הקוקייה" לעברית.

תקציר

'יציאות' הוא ספר הביכורים של יריב ספיר המכיל 26 סיפורים קצרים. כל סיפור הוא אפיזודה מרתקת ומרגשת העומדת בפני עצמה. מכלול הסיפורים, המסופרים בגוף ראשון, יוצר חוויית מסע במקומות ובתחנות זמן – ילדות, צבא, אהבות, נישואין וזקנה. קיבוץ, מדבר סיני, ניו יורק ועוד.

דמויות שונות וטיפוסים חריגים מתוארים בסיטואציות מפתיעות ונוגעות ללב.

"הסיפורים מקוריים, מרתקים, נוגעים ללב, מפתיעים ומשעשעים."

-צביקה מאיר, בעבר עורך ראשי של ''כתר ספרים'' 

הספר, יציאות, תורגם ופורסם גם בצ'כית ובאנגלית וזכה לשבחים מאנשי ספרות וקוראים בשתי השפות.

'יציאות' הוא ספר הביכורים שלו.

פרק ראשון

מגני שמש



יוּדָה חובט עם הכרית על הקיר. ידו של מוישה על מתג האור, מדליק ומכבה. אני שוכב בשקט ולא משתתף בחגיגה. "למיטות!" צועק צביקה, התצפיתן של מגני השמש, וברגע כולם מתחת לשמיכות, מעמידים פני ישנים. הדלת נפתחת וראשו של אבא מציץ פנימה. הוא ניצב דומם בפתח הדלת, מאזין, עד שצחוקים רמים נשמעים מהחדר הקיצוני, ליד השירותים. הוא משאיר את הדלת פתוחה וממהר לשם. מוישה ניגש לדלת הפתוחה, מציץ שמאלה ולוחש לצביקה, "הוא בחדר של הבנות, תודיע לחי." צביקה שמיטתו צמודה למגני השמש, מפשיל את השמיכה, נעמד על המיטה ומסמן לחי בידו שהגיע תורם. כולם מזדרזים לחזור אל מתחת לשמיכות, והרעש מהחדר של חי מהדהד עוד לפני שכולם גומרים להתכסות. הם דופקים שם על הרצפה עם מיטות הברזל. מבעד לרעש הקצוב נשמעים צעדי הריצה של אבא, הממהר לשם. הנקישות נפסקות בחטף כשהבנות מעבירות סימן לתצפיתן בחדר של חי. "בבקשה תוותר," אני משדר לאבא תחינה טלפתית, "'למען שנינו."
אבא תורן כיבוי אורות הערב, בפעם הראשונה, מאז עברנו לבניין עם מגני השמש. זה תפקיד כפוי טובה עבורו, ובעייתי עבורי. אין לו סיכוי להשתלט על 24 ילדים בני תשע בשישה חדרים, המסרבים ללכת לישון. בנוסף ליתרון המספרי ולמרדנות הנעורים, עומד לרשותנו יתרון מגני השמש. זוהי גומחה בגובה מטר וחצי הנמשכת לכל אורך הבניין, שתפקידה להרחיק את החלונות ולמנוע חדירה ישירה של קרני השמש. אינני יודע אם מי שתכנן את הבניין, חשב על האפשרות של מעבר בזחילה מחדר לחדר, דרך הגומחה.
דממה משתררת ואני מתפלל להפסקת השיגועים. רוב ההורים התורנים משלימים מהר עם מצבם חסר הסיכוי ומנצלים הפוגה בבלגן כדי לנטוש את המערכה. אבל אני מכיר את יושרו ועקשנותו של אבא. צביקה מציץ ימינה ושמאלה במגני השמש ומודיע, "תורנו, הוא יושב ליד המקלחות" החדר חשוך אבל אני מרגיש שכולם מביטים עלי. "קדימה!" מפלחת את הדממה לחישתו של יודה. " תורך עכשיו!" אני חושב על אבא, אבל אין לי ברירה. מי שלא מצטרף לשיגועים כשאבא שלו תורן, מוחרם על ידי כולם.
אני מוציא את משרוקית הפלסטיק החבויה בין המזרן לקיר ושורק, טוּ טוּרוּרוּ טוּרוּרוּ טוּ טוּ. נצנוץ האורות במגני השמש מאשר שהבנות בחדר הסמוך קלטו את המסר. הן מבהירות שהקרב עדיין בעיצומו. אני מספיק להחביא את המשרוקית ולהתכסות בשמיכה, כשצעדיו המהירים של אבא חולפים על פני דלת החדר בדרך לבנות. האור שם כבה ושוב משתררת דממה. אבא חוזר, נעמד בפתח, ולאחר רגע ארוך ניגש למיטתי. אני נושם באיטיות, עיני עצומות, ורק פעימות ליבי המואצות מאיימות להסגיר שאני ער. אבא רוכן מעלי מסדר את הכרית שתחת לראשי. בידו הימנית הוא לוחץ בכוח על כתפי השמאלית ומכאיב לי. "אני יודע שהשתתפת במהומה," הוא לוחש. הוא יוצא וסוגר את הדלת אחריו. לאחר רגע קצר נשמעת טריקת הדלת החיצונית.
כמה דקות לאחר לכתו שבים האורות ונדלקים והחגיגה הלילית מתחילה. כריות מתעופפות, פרצופים מציצים ממגני השמש, וגם בחדר הבנות שמח. הלילה, לא בא לי להצטרף לחגיגות. אני מתעלם מחברי המתרוצצים שוכב במיטתי ובוהה בתקרה.

יריב ספיר

יריב ספיר הוא בן קיבוץ רמת הכובש שעזב לניו יורק. לאחר 12 שנים בניו יורק חזר לישראל עם אשתו, וילדיהם. הוא תרגם את "קן הקוקייה" לעברית.

סקירות וביקורות

ביקורת בצ'כיה על הספר Zastaveni (יציאות) זבינק ויבירל fb 13/01/2018 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • הוצאה: יריב ספיר
  • תאריך הוצאה: 2011
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 72 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 12 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
82 דירוגים
39 דירוגים
30 דירוגים
10 דירוגים
2 דירוגים
1 דירוגים
12/8/2025

מקסים. אהבתי.

19/5/2025

סיפורים קצרים שיכלו להיהפך לספר

30/9/2024

ספר מדהים, כל סיפור חזק ומעורר מחשבות או רגשות. כתוב נפלא.

24/9/2024

מחרוזת פנינים יופי

6/4/2024

חמוד ונעים לקריאה

11/2/2024

ספר מעולה!!

31/12/2023

סיפורים מהנים, פותחים מחשבה. שיעור לכותבי הסיפור הקצר

3/11/2023

קליל ויפה

29/5/2022

כיף לקרוא. סיפורים אמיתיים מהחיים של בני אדם.

19/5/2022

מעולה. מעניין.לא הפסקתי לעבור מסיפור לסיפור.

10/5/2022

סיפורים מעיינים.

3/5/2022

מקסים. נוגע. אהבתי במיוחד את הסיפור אשמה, משהו במשפט האחרון היה כה חזק.

7/4/2022

נחמד מאוד

16/9/2021

קליל פשוט נעים ישראלי עממי אמיתי ומלא כנות תודה

9/8/2021

לכל סיפור עוקץ משלו. כתוב יפה ומעניין

27/7/2021

מעניין

15/5/2021

נהדר ! סיפורים עם הרבה עוצמה !

18/4/2021

ספר נהדר זורם וכתוב נפלא.

2/3/2021

יופי! ממש נהניתי. הלוואי שיכולתי לשלוח סיפורים קצרים כאלה כהודעת ווטסאפ מענגת במיוחד

11/2/2021

ספורים חביבים.קריאה מהנה.

16/1/2021

נחמד. יש סיפורים שמשאירים טעם של עוד ויש כאלה שלא מובן למה התכוון מחבר הספר, סוף פתוח ללא רמז לסגירה. על כן, נחמד וקליל לקריאה.

15/8/2020

נהנתי לקרוא. מעניין, מרגש ולעיתיםמשעשע מאד

10/7/2020

תענוג לקרוא. פשוט. ללא יומרות. האמת ישר לפנים. מצחיק. מרגש. עצוב. אמיתי. מומלץ מאוד.

8/7/2020

מעניין, קריא וקולח, מרגש. אהבתי מאד.

27/5/2020

מהיר. סיפורי קיבוץ וילדות. קראתי בלי הפסקה.

29/11/2018

יציאה טובה !!!
ספר מהנה וקולח. כל יציאה כתובה היטב, באורך מתאים ובמידה.
כל הכבוד.

27/10/2024

סיפורים קולחים. שפה רהוטה אך לא מתנשאת. נחמד לקריאה

26/4/2024

מרתק. נשמע אמיתי. די מדכא להשוות את החיים שלי לשלו...

28/4/2023

סיפורים קצרים ונחמדים.

28/1/2023

שווה לקרוא

28/4/2022

ספר קליל. מאוד ישראלי. מסוג הספרים שכיף לקרוא באוהל בכנרת, במילואים או בחו"ל כשנורא מתגעגעים לארץ. הכותב נותן תחושת החמצה בכל סיפור, כמו בחיים, מעט מאוד מעגלים נסגרים, הרבה דברים בחיים נשארים פתוחים, הרבה שאלות שאין להן תשובות.

1/10/2021

תמציתי ואותנטי.

21/9/2021

אהבתי את הפורמט ואת הסיפורים.

15/6/2021

נחמד להעביר את הזמן-סיפורים קצרים מאוד

6/5/2021

מתאים לפרקי זמן קצרים

11/1/2021

נעים זורם עדין מחוכם לעיתים. ממליץ.

15/8/2020

נחמד מאד

11/4/2020

ספר נחמד מאוד קליל, כיף לקרוא חלק מהסיפורים מפתיעים, חלקם שובבים, חלקם עצובים וכולם יחד מתחברים לאדם שהיה נעים להכיר דרך סיפוריו

18/5/2019

היה כיף ומעניין

19/12/2023

הכתיבה דיי טובה, הסיפורים קצת פחות. יש תחושה שרובם מבוססים על סיפורים אמיתיים מחיי הסופר, ויש ביניהם קשר מסויים. חלקם דיי מדכאים וכמה קצת וולגריים ורובם נגמרים ב"פאנץ'" כמו בדיחה ארוכה.

31/10/2022

חביב, קצת טפל, יש כמה סיפורים חמודים, נחמד להעביר את הזמן.

26/10/2022

ספר נחמד סיפורים קצרים נותן לחשוב קצת מה מסתתר מאחורי כל הסיפור סך הכל נחמד

24/3/2022

הספר לא כל כך מעניין

16/4/2021

ספר קליל, זורם. רוב הסיפורים קצרים מאד ונחמדים מאד ומשאירים טעם של עוד. אהבתי.

16/6/2020

הרעיונות בחלקם מאד מעניינים, מקוריים וטובים אך הכתיבה בוסרית לחלוטין. בטוחה שעם הדרכה וליווי נזכה לקרוא סיפורים מעניינים נוספים כתובים קצת יותר טוב.

30/12/2018

נהנייתי , סיפורי חיים , קצר וקולח

22/9/2022

בתור ספר זכרונות תחביבי הוא אחלה

29/4/2022

עוד לא קראתי

14/10/2024

סקירות וביקורות

ביקורת בצ'כיה על הספר Zastaveni (יציאות) זבינק ויבירל fb 13/01/2018 לקריאת הסקירה המלאה >
יציאות יריב ספיר

מגני שמש



יוּדָה חובט עם הכרית על הקיר. ידו של מוישה על מתג האור, מדליק ומכבה. אני שוכב בשקט ולא משתתף בחגיגה. "למיטות!" צועק צביקה, התצפיתן של מגני השמש, וברגע כולם מתחת לשמיכות, מעמידים פני ישנים. הדלת נפתחת וראשו של אבא מציץ פנימה. הוא ניצב דומם בפתח הדלת, מאזין, עד שצחוקים רמים נשמעים מהחדר הקיצוני, ליד השירותים. הוא משאיר את הדלת פתוחה וממהר לשם. מוישה ניגש לדלת הפתוחה, מציץ שמאלה ולוחש לצביקה, "הוא בחדר של הבנות, תודיע לחי." צביקה שמיטתו צמודה למגני השמש, מפשיל את השמיכה, נעמד על המיטה ומסמן לחי בידו שהגיע תורם. כולם מזדרזים לחזור אל מתחת לשמיכות, והרעש מהחדר של חי מהדהד עוד לפני שכולם גומרים להתכסות. הם דופקים שם על הרצפה עם מיטות הברזל. מבעד לרעש הקצוב נשמעים צעדי הריצה של אבא, הממהר לשם. הנקישות נפסקות בחטף כשהבנות מעבירות סימן לתצפיתן בחדר של חי. "בבקשה תוותר," אני משדר לאבא תחינה טלפתית, "'למען שנינו."
אבא תורן כיבוי אורות הערב, בפעם הראשונה, מאז עברנו לבניין עם מגני השמש. זה תפקיד כפוי טובה עבורו, ובעייתי עבורי. אין לו סיכוי להשתלט על 24 ילדים בני תשע בשישה חדרים, המסרבים ללכת לישון. בנוסף ליתרון המספרי ולמרדנות הנעורים, עומד לרשותנו יתרון מגני השמש. זוהי גומחה בגובה מטר וחצי הנמשכת לכל אורך הבניין, שתפקידה להרחיק את החלונות ולמנוע חדירה ישירה של קרני השמש. אינני יודע אם מי שתכנן את הבניין, חשב על האפשרות של מעבר בזחילה מחדר לחדר, דרך הגומחה.
דממה משתררת ואני מתפלל להפסקת השיגועים. רוב ההורים התורנים משלימים מהר עם מצבם חסר הסיכוי ומנצלים הפוגה בבלגן כדי לנטוש את המערכה. אבל אני מכיר את יושרו ועקשנותו של אבא. צביקה מציץ ימינה ושמאלה במגני השמש ומודיע, "תורנו, הוא יושב ליד המקלחות" החדר חשוך אבל אני מרגיש שכולם מביטים עלי. "קדימה!" מפלחת את הדממה לחישתו של יודה. " תורך עכשיו!" אני חושב על אבא, אבל אין לי ברירה. מי שלא מצטרף לשיגועים כשאבא שלו תורן, מוחרם על ידי כולם.
אני מוציא את משרוקית הפלסטיק החבויה בין המזרן לקיר ושורק, טוּ טוּרוּרוּ טוּרוּרוּ טוּ טוּ. נצנוץ האורות במגני השמש מאשר שהבנות בחדר הסמוך קלטו את המסר. הן מבהירות שהקרב עדיין בעיצומו. אני מספיק להחביא את המשרוקית ולהתכסות בשמיכה, כשצעדיו המהירים של אבא חולפים על פני דלת החדר בדרך לבנות. האור שם כבה ושוב משתררת דממה. אבא חוזר, נעמד בפתח, ולאחר רגע ארוך ניגש למיטתי. אני נושם באיטיות, עיני עצומות, ורק פעימות ליבי המואצות מאיימות להסגיר שאני ער. אבא רוכן מעלי מסדר את הכרית שתחת לראשי. בידו הימנית הוא לוחץ בכוח על כתפי השמאלית ומכאיב לי. "אני יודע שהשתתפת במהומה," הוא לוחש. הוא יוצא וסוגר את הדלת אחריו. לאחר רגע קצר נשמעת טריקת הדלת החיצונית.
כמה דקות לאחר לכתו שבים האורות ונדלקים והחגיגה הלילית מתחילה. כריות מתעופפות, פרצופים מציצים ממגני השמש, וגם בחדר הבנות שמח. הלילה, לא בא לי להצטרף לחגיגות. אני מתעלם מחברי המתרוצצים שוכב במיטתי ובוהה בתקרה.

המלצות נוספות