בתור להקדמה
שליש מהחיים שלנו עובר עלינו בשינה, שליש בהמתנה בתורים ובשליש הנותר אנחנו חיים. אין קיום ללא שינה ואין חיים ללא תורים. התורים הם שמכניסים סדר לימינו וקובעים את לוחות הזמנים של אירועי חיינו. אין דבר ללא תור, ואם יש - אז אינו קיים. אנחנו באים לעולם לאחר תשעה חודשי המתנה, וכמו בחיים, תמיד יש חסרי סבלנות או מיוחסים, המנסים לעקוף את התור ובוחרים בדרכים של לידה מואצת או מנותחת. אותם אנשים לעולם לא יחכו לתורם. לא בתור לאוטובוס, או לקופאית, לא בתור לקולנוע ולא בתור לרמזור. שאר ברואי עולם יחכו בתור לפקידת ההרשמה לגן, לבית הספר, לחוגים, לרופא השיניים, לרופא העיניים, לרופא המשפחה, לאורתופד, לאורולוג, לגניקולוג ולקרדיולוג... לבדיקות בקופת חולים, לבחינות הקבלה, לרכבת, למונית, לאוטובוס, לשטיפת המכונית, להרשמה לנישואים, לדיון בגירושים, לקבלה לעבודה, להרשמה לקבלת דירה. אתם יושבים בתור ברמזור ובכניסה לחניה, ויושבים בתור ביציאה מהחניה. עומדים בתור לבידוק הביטחוני, לצ’ק אין, למעבר הגבולות, לבידוק הביטחוני הנוסף ולעלייה למטוס וחוזר חלילה בירידה מהמטוס. שוכבים בתור בחדר מיון. עומדים בתור לקופה בסופר, לרוקח בבית המרקחת, אצל הקצב ובדוכן הפלאפל. מחכים בתור לקבלת מענה טלפוני בחברת החשמל, בעירייה או בחברות השירות השונות ושומעים תמיד את הקול המתכתי באפרכסת, "מספרך בתור הוא שמונה..." אף פעם אתה לא הראשון בתור. הספירה מתחילה תמיד משמונה ואילך... הראשון בתור הוא אגדה, סתם פיקציה ספרותית. כשמשחק לך מזלך ואתה נכנס לסניף הדואר ואין שם איש מלבדך, אתה פתאום קולט שאין תור ואתה הראשון. אתה נבוך, ואתה בטוח שנפלה כאן טעות, ותיכף ומיד יקפוץ מישהו שהיה לפניך... הוא רק הלך לסדר משהו קטן והנה הוא שב כדי לתבוע את מקומו החוקי בתור לפניך... וכשזה לא קורה ואיש לא בא, אתה עדיין עומד וממתין לפקידה, שתסיים את ענייניה הדוחקים טרם שתתפנה אליך. אתה ממתין בתור שלא קיים.
בזמן ההמתנה בתורים אתה מתכנן את החיים. את מה שתעשה בין התורים. אלה הם החיים עצמם. ללא תורים אין לנו חיים. ללא חושך אין אור.
