הקדמה
בעוד שעות אחדות, או אולי בעוד כמה ימים, אתם תניחו את הספר שבו אתם אוחזים עכשיו לאחר שתסיימו לקרוא אותו. ייתכן שהוא יחזק את הדעה שגיבשתם לגבי רומן בעלי, וייתכן שהוא ישנה אותה מקצה לקצה. חשוב לי להבהיר לכם: הספר לא נכתב כדי לשכנע מי מכם שרומן חף מפשע. דעה אנושית אינה קביעה מדעית מבוססת. יש שלוש סיבות מרכזיות שבגינן בחרתי לכתוב את הספר הזה ולפרסם אותו.
ראשית, כתבתי אותו עבור ילדיי, לאון ועידן. בעוד כמה שנים, כשהם יתבגרו, אות קין יוטבע על מצחם; בכל מקום שבו הם יבקרו מישהו יצביע עליהם, יתנכל להם או יביע תמיכה והזדהות. היחס שהם יזכו לו יהיה מותנה בהשקפת עולמו האינדיבידואלית של כל מי שהם יפגשו ביחס לשאלה הנוגעת לאביהם – רוצח או חף מפשע?
על כן חשוב לי להעניק להם מתנה שתלווה אותם לעד; לגלות להם ממקור ראשון מיהו אבא באמת; להעניק להם מסמך אותנטי על האדם שיצר אותם, בטרם ייחשפו לתיוגים הקשים שנקשרו לשמו, ובטרם ייאלצו להזים דיסאינפורמציה הנובעת מהידיעות המתגלגלות ברשת ובתקשורת. כשילדיי יאחזו בספר הזה בבגרותם, יהיה להם במה להתגאות. הם יסלחו לאביהם על כל השנים האבודות. הם יבינו שהוא רצה להיות במחיצתם בכל רגע בחייו, להיות אב תומך ואוהב, אך נאלץ לשלם על מעשהו של אדם אחר.
זו האמת. אין עוד אמת.
הסיבה השנייה לכתיבת הספר הזה היא רצוני להביא למודעות הציבורית פרטים על השיטה הפסולה שמובילה להרשעתם של אנשים חפים מפשע, שיטה שהוכשרה משום מה על ידי גורמי האכיפה במדינת ישראל. תרומתם של הפרקליטים והחוקרים מן הצד האחד להנצחת השיטה היא באמצעות מעשים הגובלים ברשלנות פושעת, ומן הצד האחר שותפים לה השופטים בכך שהם עוצמים את עיניהם נוכח המחדלים החמורים. די בשתיקתם של האחרונים כדי לאפשר את זיהום מערכת המשפט ושמירה על יציבות מדומה.
הסיבה השלישית לכך שבחרתי לכתוב את הספר ולפרסמו היא אמונתי כי בעתיד הלא-רחוק יוקם מרכז חפות רציני במדינת ישראל. מלבד בעלי, בכל רגע נתון יושבים בבתי הכלא מאות אנשים חפים מפשע, אשר מרצים עונשי מאסר על לא עוול בכפם. ראוי כי אלו יזכו להזדמנות מפוקחת ובלתי תלויה להוכיח את חפותם, ויפה שעה אחת קודם. לוּ היה מוקם מרכז כזה לפני שנים אחדות, אני בטוחה שרומן היה יושב לצידי, המום מהסיטואציה שאליה נקלע. אני רואה בפרסום הספר הזה הרמת קול על הצורך הבהול בהקמת מרכז כזה עבור כל אותם חפים מפשע, "אלמונים", שלאיש לא אכפת מהם, מלבד בני משפחותיהם וכמה אנשים מסורים לעניין. אני מקווה ומאמינה כי קולי יגיע לאנשי חזון שירימו את הכפפה. (אולי אתה, קורא יקר, אחד מהם?)
יום אחד, כך אני משוכנעת, הספר הזה יגיע לידי מישהו שמכיר מישהו שכלוא על לא עוול בכפו, ויגע בו. אותו אדם יתנתק משגרת חייו ויתפנה להיאבק עבור אותו אסיר שכמעט נשכח. רוב האנשים שנאבקים כבר שנים ארוכות, מדי יום ביומו, כדי להוכיח את חפותו של בעלי אינם מכירים אותו אישית. בכל שנות הסבל שלי זה המזור היחסי שמצאתי לנפשי הכואבת; הידיעה שלמישהו אכפת, שמישהו עושה כמיטב יכולתו כדי לתקן את המעוות, מתוך ידיעה שביכולתנו להוריש לדורות הבאים עולם מוסרי יותר.
בחלקו הראשון של הספר אתייחס לאישיותו של רומן, לאירועי יום הרצח ולימים שאחרי מזווית שטרם נחשפתם לה; אספר על החקירה הרשלנית של המשטרה, על הממצאים והעדויות שמוכיחים שרומן כלל אינו קשור למעשה המיוחס לו.
בהמשך אציג את השיטה שאותה נוקטת משטרת ישראל כדי לחלץ הודאות מחשודים, ואתריע מפני צח"ה (צוות חילוץ הודאה) שעלול לרסק גם את חייכם ביום בהיר אחד. נוסף על כך, אשתף בקשיים ובאתגרים שליוו אותי לאורך השנים, ובשיאם הובילו לאשפוזי ולהרחקתי מבני הקטן.
בחלקו האחרון של הספר אחשוף לראשונה קטעי יומן שכתב רומן בשנת 2007, בעת שהיה במעצר, שיכולים לשמש הצצה לעולמו הפנימי. בכך אעניק לכם את ההזדמנות להתרשם מאופיו האמיתי של בעלי.
כעת, כל אחד מכם מוזמן להציץ לקורותיה של משפחה נורמטיבית ושקטה, שעולמה חרב ברגע של רשלנות פושעת.
תודה על שבחרתם לקרוא.
אולגה.