שמעון פרס, האיש שתמיד היה שם, ניצב במשך יותר משבעים שנה בכל צומת חשוב של מדינת ישראל. מימי הרכש הביטחוני עוד לפני מלחמת העצמאות, דרך הקמת התעשיות הביטחוניות, עסקאות נשק מסביב לעולם בימים שאף מדינה לא רצתה למכור נשק לישראל, הקמת הכור הגרעיני בדימונה, מבצע אנטבה, נסיגת צה"ל מלבנון, חילוץ המשק מאינפלציה של מאות אחוזים, ועוד.
אבל יותר מכל דבר אחר, הוא היה רוצה להיזכר כאיש שהקדיש את חייו למדינה שכל כך אהב ולשלום שכל כך רצה.
בעשור האחרון לחייו זכה בדבר שתמיד שאף אליו – אהבת העם.
"...אם לא תאושר התוכנית הכלכלית נקבל אינפלציה של אלפי אחוזים... להצבעה בעד התוכנית יהיה תוקף של התחייבות גם לקיים אותה, ומי שיצביע נגדה ייאלץ להסיק מסקנות ולהתפטר... נשב כאן אפילו עד אור הבוקר אם יהיה צורך... אלך לנשיא אם לא תהיה ברירה..."
-ראש הממשלה שמעון פרס, 30.6.1985. ישיבת ממשלה על התוכנית הכלכלית.
"...אם ניכנע כי אז ישראל תיראה כל כך פצועה ומבוזה ואוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. ואם נעשה מבצע צבאי רב דמיון ומעוף זה יהיה דבר עצום מכל הבחינות. אין לי ספק שצה"ל יכול לבצע את הדבר..."
"... כיהודי אני רואה את ההשלכות על העם היהודי. אני רואה את התמונה – שני גרמנים עומדים עם אקדחים שלופים מול ילדים ישראלים שכל אשמם הוא לא בהיותם ילדים אלא ישראלים..."
"...אין פעולה צבאית בלי סיכון צבאי, אבל כל צבא בנוי על סיכונים, ואינני יודע איזה סיכון ניקח על עצמנו אם לא נבצע את הפעולה..."
-ראש הממשלה שמעון פרס, 3.7.76, ישיבת ממשלה יום לפני המבצע לשחרור בני הערובה באנטבה.