אפר. מחט. עיפרון וגפרור
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אפר. מחט. עיפרון וגפרור

אפר. מחט. עיפרון וגפרור

ספר מודפס

עוד על הספר

  • תרגום: טלי קונס, אילנה המרמן
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: 2013
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 192 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 12 דק'

רוברט ואלזר

רוברט ואלזר נולד בשנת 1878 בביל שבשווייץ, שביעי משמונה ילדים. בגיל 14 נאלץ לעזוב את בית הספר ולעבוד כמתלמד בבנק. לצד כתיבת שירים ופרוזה התפרנס כלבלר במקומות עבודה שונים. בעשור הראשון ובעשור השני של המאה ה־ 20 שהה בברלין ובערים שונות בשווייץ ופרסם שלושה רומנים, כמה קובצי סיפורים ומספר רב של קטעי פרוזה קצרים בעיתונים ובכתבי עת. בשנת 1929 אושפז ואלזר במוסד פסיכיאטרי, ושם שהה עד מותו בשנת 1956. מיצירותיו תורגמו לעברית עוזר לכל עת (ספריה לעם, 1987), יאקוב פון גונטן (ספריה לעם, 1989), איש שלא הבחין בשום דבר (ספרית פועלים, 2010) ואפר, מחט, עיפרון וגפרור (פרוזה אחרת, 2013). כעת יוצא לאור בעברית הרומן הראשון שכתב — האחים טאנר. 

תקציר

הוא ראה ציפור מנתרת אליו, קטנה-קטנה, ולכד אותה בכף ידו, הוא רצה להסתכל בה מקרוב. כששב והניח אותה, היא פרשה את כנפיה הקטנות, פערה את מקורה הקטן, פרפרה ושבקה חיים. הרוצח עמד לו נבוך ואז פנה והלך משם בחיוך כנער גמלוני שלא הצליח לגעת בָּעדין בְּעדינות."
בשורות האלה, החותמות את הסיפור המאוחר "רודיה", חבוי דיוקן עצמי קטן של הסופר השווייצי רוברט ואלזר ושל כתיבתו. אדם מבוגר כתב אותן, ובכל זאת עדיין היה כנער גמלוני שכל ימיו משתוקק לגעת בדברים העדינים בעדינות, נוגע, מרפה ושוב נוגע, וחושש שמא יהרוג אותם, ואולי כבר הרג – והוא נבוך ומחייך. 
כזה כנראה היה האיש הבודד ואלזר, שיצירותיו לא זיכוהו בהצלחה המיוחלת אלא שנים רבות אחרי מותו, והוא הלך ודעך באלמוניות הספרותית שנכפתה עליו. וכזו היא כתיבתו: רגע רושמת בעיפרון דק (כי ואלזר אהב לכתוב בעיפרון) את הזעיר ואת השולי ואת הלא כלום, ורגע מועכת אותו בקשקוש של אותו עיפרון עצמו שכמו קהה בינתיים ואולי אף נשבר מעוצם הלחיצה של האוחז בו.
הקובץ מציע שיטוט בשלושת העשורים של הסיפורים והרישומים שנכתבו ככה, מ-1901 עד 1932-1931. זה שיטוט אקראי על פי טעמי האישי, ולא התוודעות שיטתית, שממילא זרה לסופר וליצירתו. כי ואלזר היה רוב ימיו משוטט מובהק – על פני נופים, אנשים וחפצים, בחדרו וברחובות ערים ובחיק הטבע, וגם במלאכת הכתיבה שרשם בה את החוויות מטיוליו והוסיף לשוטט הנה והנה בין היגיון לאבסורד, בין אירוניה ופרודיה לתמימות של ילד קטן, בין שפה מעודנת לקלישאות ריקות, בין דיבור ישר ופשוט לכתיבה מפותלת, ואף מגושמת או נמלצת – ספק שמח לצפצף על כל הגבולות וההייררכיות וספק ירא לבחור בין כלים שאין הוא בטוח בתוצאות השימוש בהם, שמא יחנקו וימיתו את הדברים הקטנים, החשובים לו כל כך.
 

אילנה המרמן

 

רוברט ואלזר

רוברט ואלזר נולד בשנת 1878 בביל שבשווייץ, שביעי משמונה ילדים. בגיל 14 נאלץ לעזוב את בית הספר ולעבוד כמתלמד בבנק. לצד כתיבת שירים ופרוזה התפרנס כלבלר במקומות עבודה שונים. בעשור הראשון ובעשור השני של המאה ה־ 20 שהה בברלין ובערים שונות בשווייץ ופרסם שלושה רומנים, כמה קובצי סיפורים ומספר רב של קטעי פרוזה קצרים בעיתונים ובכתבי עת. בשנת 1929 אושפז ואלזר במוסד פסיכיאטרי, ושם שהה עד מותו בשנת 1956. מיצירותיו תורגמו לעברית עוזר לכל עת (ספריה לעם, 1987), יאקוב פון גונטן (ספריה לעם, 1989), איש שלא הבחין בשום דבר (ספרית פועלים, 2010) ואפר, מחט, עיפרון וגפרור (פרוזה אחרת, 2013). כעת יוצא לאור בעברית הרומן הראשון שכתב — האחים טאנר. 

סקירות וביקורות

וכי איך יכול אדם להרגיש בנוח הקובץ החדש של רוברט ואלזר חושף את עולמו הייחודי והמיוסר ואת עיסוקו הנצחי בשאלת הנידחות רוברט ואלזר נולד בשווייץ ב-1878 למשפחה דלת אמצעים. בצד ניסיונו להיות סופר מתפרסם ומפורסם, שהצליח רק למחצה, לשליש או לרביע בימי חייו, התפרנס משלל עבודות זמניות כמו משרת בבית עשירים, פקיד בבנק ולבלר. ב-1929 אושפז במוסד לחולי נפש ובו שהה עד מותו מהתקף לב ב-‭.1956‬ סיפור החיים המינורי הזה והיצירה שנולדה מתוכו הפכו בעשורים האחרונים לאחד המיתוסים המעניינים והמורכבים של ספרות המאה ה-‭.20‬ החל משנות ה-70 זוכה יצירתו של ואלזר להתעניינות גדולה, לא רק משום שואלזר היה סופר מינורי שלא זכה להכרה שלה ייחל בחייו, אלא משום שבשלב מסוים הפך את השוּ ח ליוּ ת עצמה, את השאיפה להיחלץ ממנה וגם את ההשלמה עימה והאהבה כלפיה, לנושא הגדול של יצירתו.

ב'יאקוב פון ‭ ,'גונטן‬ אחד משני הרומנים המאלפים של ואלזר שתורגמו לעברית, המספר על קורותיו של יאקוב במוסד מוזר לנערים הלומדים להיות משרתים, מהרהר הגיבור כך: "האנשים שמשתדלים להצליח בעולם דומים זה לזה נורא ‭ (...)‬ כולם דומים זה לזה בחביבות שלהם, מין חביבות שמתנדפת מהר, ונדמה לי שבגלל החרדה שהאנשים האלה חרדים ‭ (...)‬ הם חביבים מתוך דכדוך ונחמדים מתוך חרדה. וכל אחד מהם הלא גם רוצה להיות מכובד בעיניו שלו. האנשים האלה קבליירים, ונראה שלעולם אינם מרגישים בנוח ממש. וכי איך יכול אדם להרגיש בנוח אם אותות הכבוד וההצטיינות של העולם חשובים בעיניו‭"?‬ (עם עובד, בתרגום אילנה המרמן‭.(‬
בדומה לפרנץ קפקא, שהיה ער מאוד ליצירתו של ואלזר בזמן אמת והעריך אותה, הפך ואלזר בעשורים האחרונים לסמל לאיש הספרות כמישהינו אחד מענווי הארץ ונידחיה. ניתן אולי ובזהירות לומר, שהחזון הגדול והגא של האסתטיקה הגרמנית בתקופת הנאורות והרומנטיקה - אסתטיקה שראתה באמן מעין שילוב של גיבור וקדוש,
מי שמציב אלטרנטיבה עקרונית לאורח החיים הבורגני, לתאוות הבצע ולתשוקות העולם הזה
- הפך מסוף המאה ה-‭,19‬ באגפים מסוימים אך משמעותיים של עולם הרוח, לתפיסה של האמן כאדם מובס, שתבוסתו האישית הופכת אותו לסמלו של האדם הקטן באשר הוא.

הקובץ החדש 'אפר, מחט, עיפרון וגפרור' הוא מבחר מיצירתו של ואלזר שערכה אילנה המרמן: סיפורים קצרים, סקיצות ארס פואטיות, פנטזיות מוזרות באופן מעניין, אנקדוטות, משח לים והרהורים פילוסופיים. רובם באורך של שניים-שלושה עמודים. הסיפורים חושפים את עולמו הייחודי והמיוסר של ואלזר, עולם של מרי והשלמה, ייאוש מנידותו ואף שנאה עצמית, בצד גאווה על משלח ידו של האמן, בוז להבלי העולם הזה ותשוקה לנחול חלק מהם ומודעות להיטלטלות הזו עצמה.

הנה לדוגמה משל שמוצא ואלח זר לשוליותו: "פעם כתבתי חיבור על אֵ פר שזיכה אותי בשבחים לא מעטים, חיבור שעוררתי בו את תשומת הלב לכל מיני פרפראות משונות מאוד, בין השאר להבחנה שאפר אין לו שום כוח התנגדות ראוי לשמו. ואכן, החומר הזה, שלכאורה הוא כל כך לא מעניין, אם רק מעמיקים קצת יותר אפשר לומר עליו לא מעט דברים שאינם מחוסרי עניין כלל וכלל, למשל את הדבר הזה: האפר, כאשר נושפים בו, לא יימצא בו אפילו חלקיק זעיר שבזעירים שלא ייאות להתפרק תכף ומיד ולהתעופף ולהתפזר. האפר הוא התגלמות הכניעות, פחיתות הערך והאפסיות, ומה שהכי יפה הוא שהוא עצמו אינו מטיל ספק בכך שאין בו שום תועלת‭."‬

בקטע הגותי מרתק בספר מהרהר ואלזר על היחסים הפרזיטיים בין האמנות - במקרה הזה תיאטרון - לחיים, או בין הייצוג למציאות, כמו שאמרו עד לא מזמן. "אנחנו מאביסים עכשיו את הבמה בחיים בְּ כמות כזאת, שבאמת לא חסר לה אוכל‭,"‬ הוא כותב. "אחרון המשוררים הנידחים מגיש לתיאטרון איזו פיסת חיים אחרונה ונידחת. בקצב המסחרר הזה יהיו בקרוב החיים שרועים להם על גבם כמו חולת שחפת, סחוטים ומרוקנים עד לשד עצמותיהם, ואילו התיאטרון יהיה שמן, כבד ומפוטם כל כך‭."‬

קשר מעניין נמתח בחלק מהסיפורים בקובץ בין העוול שנעשה לפרולטרים לבין חייו הקשים של האמן הלא מצליח בחברה. לכך קשור למשל הסיפור 'קלייסט בְּ תוּ ‭ ,'ן‬ על סופר קלאסי אחר שגורלו גם הוא היה טרגי ושגם הוא, כמו ואלח זר, הוטרד מעוניו - היינריך פון קלייסט. אחותו של קלייסט העני, מספר ואלזר, "מעזה לדבר בזהירות על מציאת תעסוקה הולמת בקרוב‭."‬

נדמה לי שמי שמכיר כבר את ואלזר ואת מיתוס ואלזר יתעניין בקובץ החדש. אבל מי שזו לו היכרות ראשונה עם הסופר, מוטב לו שיתחיל ברומנים שתורגמו לעברית.

עוד 3 ספרים של ואלזר שתורגמו לעברית:
עוזר לכל עת ‭ 1987 <‬
יאקוב פון גונטן ‭ 1989 <‬
איש שלא הבחין בשום דבר (סיפורים)‭ 2010 < ‬
אריק גלסנר 7 לילות 26/07/2013 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • תרגום: טלי קונס, אילנה המרמן
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: 2013
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 192 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 12 דק'

סקירות וביקורות

וכי איך יכול אדם להרגיש בנוח הקובץ החדש של רוברט ואלזר חושף את עולמו הייחודי והמיוסר ואת עיסוקו הנצחי בשאלת הנידחות רוברט ואלזר נולד בשווייץ ב-1878 למשפחה דלת אמצעים. בצד ניסיונו להיות סופר מתפרסם ומפורסם, שהצליח רק למחצה, לשליש או לרביע בימי חייו, התפרנס משלל עבודות זמניות כמו משרת בבית עשירים, פקיד בבנק ולבלר. ב-1929 אושפז במוסד לחולי נפש ובו שהה עד מותו מהתקף לב ב-‭.1956‬ סיפור החיים המינורי הזה והיצירה שנולדה מתוכו הפכו בעשורים האחרונים לאחד המיתוסים המעניינים והמורכבים של ספרות המאה ה-‭.20‬ החל משנות ה-70 זוכה יצירתו של ואלזר להתעניינות גדולה, לא רק משום שואלזר היה סופר מינורי שלא זכה להכרה שלה ייחל בחייו, אלא משום שבשלב מסוים הפך את השוּ ח ליוּ ת עצמה, את השאיפה להיחלץ ממנה וגם את ההשלמה עימה והאהבה כלפיה, לנושא הגדול של יצירתו.

ב'יאקוב פון ‭ ,'גונטן‬ אחד משני הרומנים המאלפים של ואלזר שתורגמו לעברית, המספר על קורותיו של יאקוב במוסד מוזר לנערים הלומדים להיות משרתים, מהרהר הגיבור כך: "האנשים שמשתדלים להצליח בעולם דומים זה לזה נורא ‭ (...)‬ כולם דומים זה לזה בחביבות שלהם, מין חביבות שמתנדפת מהר, ונדמה לי שבגלל החרדה שהאנשים האלה חרדים ‭ (...)‬ הם חביבים מתוך דכדוך ונחמדים מתוך חרדה. וכל אחד מהם הלא גם רוצה להיות מכובד בעיניו שלו. האנשים האלה קבליירים, ונראה שלעולם אינם מרגישים בנוח ממש. וכי איך יכול אדם להרגיש בנוח אם אותות הכבוד וההצטיינות של העולם חשובים בעיניו‭"?‬ (עם עובד, בתרגום אילנה המרמן‭.(‬
בדומה לפרנץ קפקא, שהיה ער מאוד ליצירתו של ואלזר בזמן אמת והעריך אותה, הפך ואלזר בעשורים האחרונים לסמל לאיש הספרות כמישהינו אחד מענווי הארץ ונידחיה. ניתן אולי ובזהירות לומר, שהחזון הגדול והגא של האסתטיקה הגרמנית בתקופת הנאורות והרומנטיקה - אסתטיקה שראתה באמן מעין שילוב של גיבור וקדוש,
מי שמציב אלטרנטיבה עקרונית לאורח החיים הבורגני, לתאוות הבצע ולתשוקות העולם הזה
- הפך מסוף המאה ה-‭,19‬ באגפים מסוימים אך משמעותיים של עולם הרוח, לתפיסה של האמן כאדם מובס, שתבוסתו האישית הופכת אותו לסמלו של האדם הקטן באשר הוא.

הקובץ החדש 'אפר, מחט, עיפרון וגפרור' הוא מבחר מיצירתו של ואלזר שערכה אילנה המרמן: סיפורים קצרים, סקיצות ארס פואטיות, פנטזיות מוזרות באופן מעניין, אנקדוטות, משח לים והרהורים פילוסופיים. רובם באורך של שניים-שלושה עמודים. הסיפורים חושפים את עולמו הייחודי והמיוסר של ואלזר, עולם של מרי והשלמה, ייאוש מנידותו ואף שנאה עצמית, בצד גאווה על משלח ידו של האמן, בוז להבלי העולם הזה ותשוקה לנחול חלק מהם ומודעות להיטלטלות הזו עצמה.

הנה לדוגמה משל שמוצא ואלח זר לשוליותו: "פעם כתבתי חיבור על אֵ פר שזיכה אותי בשבחים לא מעטים, חיבור שעוררתי בו את תשומת הלב לכל מיני פרפראות משונות מאוד, בין השאר להבחנה שאפר אין לו שום כוח התנגדות ראוי לשמו. ואכן, החומר הזה, שלכאורה הוא כל כך לא מעניין, אם רק מעמיקים קצת יותר אפשר לומר עליו לא מעט דברים שאינם מחוסרי עניין כלל וכלל, למשל את הדבר הזה: האפר, כאשר נושפים בו, לא יימצא בו אפילו חלקיק זעיר שבזעירים שלא ייאות להתפרק תכף ומיד ולהתעופף ולהתפזר. האפר הוא התגלמות הכניעות, פחיתות הערך והאפסיות, ומה שהכי יפה הוא שהוא עצמו אינו מטיל ספק בכך שאין בו שום תועלת‭."‬

בקטע הגותי מרתק בספר מהרהר ואלזר על היחסים הפרזיטיים בין האמנות - במקרה הזה תיאטרון - לחיים, או בין הייצוג למציאות, כמו שאמרו עד לא מזמן. "אנחנו מאביסים עכשיו את הבמה בחיים בְּ כמות כזאת, שבאמת לא חסר לה אוכל‭,"‬ הוא כותב. "אחרון המשוררים הנידחים מגיש לתיאטרון איזו פיסת חיים אחרונה ונידחת. בקצב המסחרר הזה יהיו בקרוב החיים שרועים להם על גבם כמו חולת שחפת, סחוטים ומרוקנים עד לשד עצמותיהם, ואילו התיאטרון יהיה שמן, כבד ומפוטם כל כך‭."‬

קשר מעניין נמתח בחלק מהסיפורים בקובץ בין העוול שנעשה לפרולטרים לבין חייו הקשים של האמן הלא מצליח בחברה. לכך קשור למשל הסיפור 'קלייסט בְּ תוּ ‭ ,'ן‬ על סופר קלאסי אחר שגורלו גם הוא היה טרגי ושגם הוא, כמו ואלח זר, הוטרד מעוניו - היינריך פון קלייסט. אחותו של קלייסט העני, מספר ואלזר, "מעזה לדבר בזהירות על מציאת תעסוקה הולמת בקרוב‭."‬

נדמה לי שמי שמכיר כבר את ואלזר ואת מיתוס ואלזר יתעניין בקובץ החדש. אבל מי שזו לו היכרות ראשונה עם הסופר, מוטב לו שיתחיל ברומנים שתורגמו לעברית.

עוד 3 ספרים של ואלזר שתורגמו לעברית:
עוזר לכל עת ‭ 1987 <‬
יאקוב פון גונטן ‭ 1989 <‬
איש שלא הבחין בשום דבר (סיפורים)‭ 2010 < ‬
אריק גלסנר 7 לילות 26/07/2013 לקריאת הסקירה המלאה >
אפר. מחט. עיפרון וגפרור רוברט ואלזר

טעימה מהספר תעלה בקרוב...