מלחמת ששת הימים

"מה הן התמונות האלה?" שאלה אותי סומה, אשתו של קולונל תאודי סאלם המצרי, חברי לספסל הלימודים בקורס המטה של ה־RAF. "הפלת מטוסי אויב," הסברתי.
"מאיזו מלחמה?" המשיכה ושאלה. "מלחמת 1973," השבתי. "של איזו מדינה המטוסים שאתה מפיל?" המשיכה. "הם מצריים," אמרתי, חש באגלי זיעה קרה גולשים מאחורי אוזניי. "ומאיזה תאריך?" לא ויתרה. "24 באוקטובר." אגלי הזיעה הפכו למפלים בדרכם לצווארי. "ואילו סוגי מטוסים אלה?" ירתה סומה את השאלה האולטימטיבית... "מיג 21," השתנקתי.
"אחי הטייס הופל ונהרג באותו יום כשהטיס סוחוי 7," השמיעה באיפוק תמים.

המחבר מכניס את הקורא עימו אל תוך הקוקפיט, ומנגיש אירועים אוויריים עוצרי נשימה, גם למי שלא החזיק בידיו סטיק מעולם. הוא חושף בפני הקורא את התנהלותו במצבי קיצון, את אישיותו, פחדיו, מחשבותיו ופעולותיו שלרוב נדרשות להיות מהירות כברק. בין דפי הספר נגלית לקורא צורת חשיבה יוצאת דופן כרקע להחלטותיו, קטנות כגדולות, גם אם לא אחת היה עליו לבחור בדרך לא מוכרת, שונה, לא שגרתית, שעמדה בניגוד מוחלט למקובל.

ישראל בהרב, אדם רב־גוני ויצירתי, חבר באנסמבל שירה ובהרכבי זמר נוספים, מנגן במספר כלי נגינה, יזם הייטק, חבר הנהלת עמותת חיל האוויר, מרצה לקהלים שונים, מייעץ בהתנדבות לגופי ציבור שונים, טייס קרב ומפקד. סיים את שירותו בחיל האוויר בדרגת תת־אלוף. במלחמת יום הכיפורים נפצע בתאונה קשה, אך חזר לטוס ופיקד על הטייסת לאחר נפילת מפקדה, סא"ל אבי לניר. על הצטיינותו בתנאים קשים במיוחד, כושר מנהיגותו ודבקותו במשימה, הוענק לו עיטור המופת. ישראל הפיל שנים־עשר מטוסי אויב, כולם מיג 21, יותר מכל טייס אחר בעולם.

שנות השישים של המאה העשרים. לתוך העולם הוורוד של משחקים וריחות־שוק ושחייה בנהר החידקל, מתפרצת מלחמת ששת הימים. לינה, בת למשפחה יהודית בורגנית בבגדאד, מנסה לנהל חיי נעורים שגרתיים, אבל להיות יהודי במדינה ערבית אינו דבר פשוט, שכן הפוליטיקה מתערבת כל הזמן. 

שינויים אפלים חלים בעיראק, והיא מתקשה להבין מה קורה או למי להאמין. מושא אהבתה הראשון נאלץ להימלט, אביה מאבד את עבודתו, אחיה נעצר, וחברהּ הצעיר נאלץ לחפש בין גופות היהודים שנתלו את אביו שנאסר.
בשל הצורך לשמור על סודיות מוחלטת, לינה אינה יכולה לספר אפילו לחברתה הטובה ביותר, שמשפחתה רק מחכה לרגע המתאים לברוח, לעזוב בסתר את המדינה שהיתה להם בית במשך דורות. 

מונה יחיא נולדה וגדלה בבגדאד למשפחה יהודית, שבשנת 1970 נמלטה מעיראק לאיראן. חודש לאחר מכן היא עלתה לישראל, שבה שירתה בצה"ל ולמדה צרפתית ופסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב.
בשנת 1985 היגרה לגרמניה ללמוד אמנות, ומאז חיה שם. 
בשנת 2000 פירסמה את הרומן הזה באנגלית, שכן לדבריה, "אנגלית אף פעם לא פצעה אותי כמו הערבית, וגם אין לה יומרה כמו העברית." הספר זיכה אותה בשנת 2001 בפרס The Jewish Quarterly Wingate Prize for Fiction, שבו זכו בין היתר גםאתגר קרת, א"ב יהושע, דויד גרוסמן ועמוס עוז. הוא ראה אור גם בגרמניה ובצרפת, ובימים אלה מתורגם לערבית.

"זהו רומן אקזוטי במיטבו, אבל גם יצירה על התבגרות, שבה ההתבוננות על המעבר העדין מילדות לנעורים נעשית עם קריצה קלה, חפה מכל סנטימנטליות." 
אן קארפף, הגרדיאן

"אהבה זו מעין אנרגיה אדירה הקיימת מקדמת דנא, עוד לפני שהישויות הלוקות בה מגיחות לעולם, וכשהמפגש נוצר - רק שניהם יהיו מודעים לחוט אנרגיה זה שנקרא אהבה, הקושר ומחבר את נשמותיהם בשלשלת אנרגיה ייחודית, כמעין מחול אהבה סוער..."

אפרת נקשרת בעבותות אהבה לדוד; בסיפור אהבה מיוחד במינו, השזור בתובנות רוחניות המעצימות את הקריאה בו, מפליאה המחברת לתאר בחן וברגישות את קורותיה של אפי על רקע מלחמת ששת הימים, שביל אהבותיה מלא הקסם, התגייסותה לצה"ל והמהפך הדרמטי שהתחולל בחייה ובחיי אומה שלמה – ישראל. במקביל, ישנו התל - מקום קסום ובעל כוחות מאגיים, המעניק למבקרים בו רמת מודעות אחרת. ספרה הראשון של פנינה גרינשפן אלקיים, "JONATHAN AND THE RULER OF AWARENESS", יצא לאור בשנת 2012, והוא מופץ ב"אמזון".

ביום שפורצת מלחמת ששת הימים מוזעקת זמירה, פקידה במשטרה, אל חברתה מילדות מירי; זו מודיעה לה שבעלה, רכז המודיעין של התחנה, נעלם. 
כמה שעות אחרי כן מתגלה גופתו. מפקח משה ביטון ממונה לראש הצח"מ ופותח בחקירה, אלא שבו בזמן ובסתר מתחילה זמירה חקירה משלה, וזו מעמידה אותה בפני דילמות קשות ומחייבת אותה להתעמת עם עברהּ ועם שאלות של נאמנות ואתיקה, משפחה וחברוּת. 

על רקע אירועי המלחמה והניצחון הגדול מתארת יוכי שלח בלשון חדה ומדויקת את מלחמות הקיום של תושבי שכונת עולים קטנה בחולון, שעוד מתמודדים כל אחד עם מלחמתו הפרטית שנמשכת שנים. על הניצחון בה לא יוכרז בדפי העיתונים, אבל את חייהם הוא ישנה מן היסוד.

ספרו של אורי הייטנר הוא ניתוח היסטורי חיוני ביותר להבנת שתי סוגיות חשובות בתולדות מדינת ישראל: נקודת המוצא ביחסה של מדינת ישראל אל רמת הגולן לאחר כיבושה במלחמת ששת הימים, ושקיעת היכולת ההתיישבותית של תנועת העבודה הציונית לנוכח אתגר יישובם של הגולן ובקעת הירדן. הם היו מחוזות חפץ מדיניים והתיישבותיים של הזרם המרכזי בתנועת העבודה, אולם התנועה התגלתה בחולשתה לנוכח האתגר והותירה את המתיישבים שם ללא עורף משמעותי. הספר מאיר סוגיות אלו בעזרת תיעוד היסטורי רב חשיבות ומציע פתיחה מחקרית מאלפת לבירורן.
פרופ' אבי בראלי.

''איך אפשר להגן על חיינו מנכליו של העולם, מהרהורי מזימות, מן הרוע התוסס, מן המזג הפרוע, חסר הנחת, העצבני כל כך?!" שואל גיבור הסיפור "שקיעה כפרית". ובלב דואב מדאגה הוא מוסיף ואומר: "אני רואה את בנינו שבים מן הצבא ואותה מנוחה וביטחון שהיו נסוכים בעיניהם מתחלפים לאט לאט בספק, באי-שקט, ברטט של מבוכה, של אי-ודאות. ...כבר אין בהם ביטחון במה שהיה ובמה שיהיה.
האם אנחנו יכולים לכפר על שגיאות העבר ולתקן אותן? שואלים גיבוריו האחרים של "שקיעה כפרית". האם אנו יכולים להחזיר את הזמן שאבד לנו בשל החלטות שגויות, חפוזות מדי, יהירות מדי?
שקיעה כפרית, אחד מספריו הראשונים של יצחק בן-נר, הוא קובץ סיפורים המשרטטים את דיוקן הישראליות שבין מלחמת ששת הימים ועד לאחר מלחמת יום הכיפורים. באומץ וללא חנופה קורע בן-נר את המסכה שעטתה הגבריות הישראלית על עצמה באותן שנים. הסיפורים עוקבים אחר שלל דמויות מקוריות: אביו של חייל הנעדר מאז המלחמה ההולך ומידרדר בעקבות חיפושיו אחר בנו ("18 חודשים"), קצין צבאי בכיר המשלם בתפקידו על מחדלי הממונים עליו במלחמה ("ניקול"), נערה המתנה אהבים עם לוחם פצוע ברגעי חייו האחרונים(''משחקים בחורף"). דמויות אלו ואחרות שואלות שאלות הממשיכות להטריד את החברה הישראלית גם עם חלוף השנים. בשפה צלולה המעלה ריחות עסיסיים של עברית שורשית אך גם קצבית, מהירה וקולחת, הגיע בן-נר בסיפוריו אלו לאחד השיאים הייחודיים בכתיבתו רבת הקולות והרבדים. שקיעה כפרית יצא לאור בראשונה בשנת 1976 ומיד עורר סערה וסקרנות רבה. לאחר שלושים שנה ניתן לומר כי קובץ סיפורים זה הפך לאחד מנכסי היסוד של הספרות העברית החדשה. מהדורה מחודשת זו יוצאת לאור לאחר שהמחבר עיבד מחדש את כל סיפורי הקובץ.

הסיפור נהימת הים המכושף מעלה על הכתב קורות נערה מתבגרת ומתאר מסכת חיים בתוך משפחתה הרמת-גנית, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים על רקע שחרור ירושלים.
דניאלה, גיבורת הסיפור, בת למשפחת עולים, מומחית לצפרות, מנסה למצוא את מקומה בין חבריה וחברותיה בבית הספר, בתנועת הנוער בני עקיבא וזאת למרות תחושת הבדידות והיתמות שהיא חובקת בביתה שלה.
סודות רבים נסתרים מעיניה, והמצב בביתה גורם לה לסערות נפש קשות, לחוסר מנוחה וחוסר הבנתה את חייה שלה.
בתוך כך יחסיה עם בני המין השני פורחים, והסיפור חושף את אהבותיה בצורה מוחשית בגיל ההתבגרות ומשתף אותנו בעוצמת רגשותיה.
ביצירה זו, שהיא כה ססגונית, רוחשת יצרים, תככים ומשובות נעורים, מוצגים גם פלונטרים משפחתיים, פתולוגיה וסודות אפלים, ובין השאר גם תקוות, תקוות של נערה שמוצאת בתושייה את דרכה בין כל הקשיים. בעיקר שואבת הגיבורה עוז רוח מקשר ישיר (אנטנה של חוט זהב) שנפרש בינה לבין בורא העולם וכך מואצלים עליה בכל זאת כוחות נפש, תושייה, שובבות ושמחה של בני הנעורים.

ד"ר רות וולף היא יועצת חינוכית במקצועה, שפרסמה עד כה מספר ספרי ילדים ונוער בהוצאות שונות.

ייחודו של הספר הוא בנגיעה האישית שהוא מעלה. הספר מקנה תקווה, חוסן אישי ועידוד רב לבני הנוער שנתקלים בקשיים, שהרי כולנו דומים ועוברים חוויות דומות. יש ביכולתו של הספר להעניק כוח והבנה מעמיקה לקשיים ולמצוקות של בני נוער בנושאי אהבה, אהבה נכזבת, התמסרות לבן הזוג, קבלת אסונות, ראיית המשפחה ועוד. אין ספק שעלילות הגיבורה והתיאורים המעניינים על אודותיה יתרמו רבות לקוראים.
-ד"ר רות וולף

"הוכחת ביטחון שלא הכרתי אצלך", מעיר דני לאורי בסוף הספר. ביטחון זה נשלל מאורי בשל יחסו של אביו להישגיו. אורי מעריץ את אביו ומבקש לרצותו. אלא שהוא נתקל שוב ושוב בספקנות של אביו. ספקנות שהיא תוצאה של חוסר ביטחון עצמי.

            ספקנות זו מערערת את ביטחונו של אורי בעצמו, עד שהוא חרד מכל דמות סמכותית ומכל גורם סמכותי.

            זהו סיפור אישי רגיש שמתאר את מאבקי הנפש של אורי. אורי הוא בחור רגיש ואינטיליגנטי המודע לעצמו ולסביבתו. ברגישות זו הוא גם רוקם את יחסיו על סביבתו.

            הארועים בספר שלובים במאבקים ובהתפתחויות בחברה הישראלית בין השנים 1973-1967.

"עלים ברוח" מגולל כרוניקה של ארבעה דורות, בתחילת המאה העשרים בורח זוג יהודים מדמשק, עקב רומן אסור ומקים משפחה בארץ ישראל, סיפורם הוא סיפורה הלא מסופר של החברה הישראלית. סיפור חייהם של בני משפחת שאמי מגולל בתוכו טרגדיות רבות ונשזר באירועי המפתח של תולדות מדינת ישראל, חיי הקיבוץ, המחתרות, מלחמת השחרור, מלחמת ששת הימים, ובמקביל קשיי ההשתלבות של בני עדות המזרח, הזמר המזרחי, עולם הפשע וכור ההיתוך.

אישה מאמינה באפשרות הקלושה לעבור מהפך אישי באמצע החיים. גבר חווה אהבה נטולת תקווה. שניהם שייכים לדור הראשון של הישראלים שלאחר השואה, זה שמתוך שכרון התחייה מהאפר והמיתוס ההרואי של המלחמה על הקמת המדינה ניסה לדחוק לנבכי השכחה את מוראות הפורענות שהתרגשה על האומה, באותה מידה שהדחיק את האסון שאותה הקמה גררה עבור שוכני הארץ המובטחת. 
שניהם פוסעים לאורכו של שביל המהמורות החלקלק עליו צועדת המדינה מאז שמלחמת ששת הימים שינתה כליל את פניה ועד לימינו אנו, דרך מלחמת כיפור וההתשה והאינתיפאדות, שביל זרוע בסכסוכים פנימיים המשסעים את החברה, את המשפחות ואף קורעים את המצפון עצמו. בנוסף, האיומים החיצוניים הבלתי פוסקים, טרטורי מסוקי הקרב שאינם נותנים מנוח בעוברם הלוך וחזור מעל לראשים, רעש רקע המרחף מעל לחיי היום יום שלמרות הכול דורשים את זכויותיהם, את האהבות ואת העיצבונות ואת האכזבות ואת ההנאות הקטנות, כמו בכל מדינה "נורמלית". 
ומסתבר ששניהם, האישה והגבר, טומנים סוד גדול, סיפור שלאו ייאמן, כמעט מבלי שהם עצמם מודעים לכך, אף שהם נושאים בתוצאותיו. את זאת יגלה הקורא בין שורות הספר.

זהו ספרו הרביעי של מיכאל אטלס, רופא נשים במקצועו. קדמו לו, "מתי כבר תמציאו מכשיר אחר – מונולוג של גינקולוג" (י. גולן 2004); "ז'אן ואנדריאס" (ע. נרקיס 2005) ; "מאחורי הפרגוד – תמונות ממחלקת נשים" (נצר 2021).  

שנה אחת הוא אסופת המכתבים שכתבה מרים יחיל-וקס לבעלה הטרי, סגן צעיר במילואים בזמן מלחמת ששת הימים. תחילה כתבה לו כשלחם, אך כשנהרג בקרב המשיכה לכתוב לו באותה תנופה, ולשתף אותו בכאבה, בגעגועיה, בזעמה ובחוויות שעברה בלעדיו, כשהכתיבה משמשת לה בכל אותה עת גלגל הצלה. 

ההתפתחות העוברת דרך המכתבים על אלמנה צעירה, מוכת יגון אך תאבת חיים, ממחישה את חמשת שלבי האבל של קובלר-רוס וכמוהם את הקולות הרמים שטלטלו את המדינה לאחר המלחמה. יחיל-וקס, שכבר אז, בתחילת שנות העשרים לחייה, הייתה סופרת מחוננת, שרבבה למכתבים קטעי רשומון של חבריה, ובשלב מסוים, כשנפתחה להיכרויות חדשות, החלה לכתוב לחברתה במקום לאהובה. השירים והקטעים הספרותיים שכתבה באותה תקופה משלימים את הספר הזה לכדי יצירה עזה ונוקבת, שנחרתת בלבבות במשך ימים רבים. 

שנה אחת הוא מסע אותנטי, רב-עוצמה, נועז וחשוף, של אישה צעירה ומוכשרת, שאיבדה את היקר לה מכול ונחושה להמשיך לחיות. את המכתבים והקטעים המצורפים להם מצאה יחיל-וקס לפני כמה שנים באקראי, והם בבחינת אוצר שערכו לא יסולא בפז.
 
ד"ר מרים יחיל-וקס היא סופרת, מתרגמת ודרמטורגית. היא מחזיקה בתואר דוקטור מאוניברסיטת סטנפורד ובתואר ראשון ושני מאוניברסיטת ת"א בספרות אנגלית ופילוסופיה. מתמחה בדרמה וספרות משווה והרצתה באוניברסיטאות סטנפורד, סנטה קרוז, חיפה ותל אביב. ספרה הפרק החסר, ראה אור בהוצאת כרמל (2017), וראה אור גם ברומניה. ספרה הקודם, נורדאו פינת וול סטריט, יצא בהוצאת כנרת זב"ם (2009)  ותורגם לשש שפות. כתבה גם מחזות רבים ותרגמה מאנגלית ומצרפתית כחמישים רומנים ועשרות מחזות. 

גבעת התחמושת כמושג הינה יותר משמו של אתר קרב, וכהגדרת אחד מלוחמיה זו "גבעה נעלמה" רבת מסתורין ומחלוקות, שהפכה ולא בכדי, לסמלה של מלחמת ששת הימים, בעוד הקרב שהתרחש עליה, הותיר את חותמו על דורות רבים של בני הארץ ובנותיה, שהתחנכו על מורשתו.

מאמרים וספרים רבים נכתבו על מלחמת ששת הימים, אך משום מה, נעדר מקומו של ספר המתאר כמכלול שלם את אירועי הקרב על גבעת התחמושת, ואני תקווה שספר זה ישלים את החסר, לא רק כמחקר אקדמי בתחום ספרות המלחמה, אלא כספר הממחיש במוטיבים ספרותיים הצמודים לעובדות, את תחושות האנוש של הלוחמים שנטלו בו חלק.

מאמץ רב הושקע באיתור, במחקר ובניתוח אקדמי של מקורות המידע הידועים על הקרב, ובאימות השוואתי של מסקנותיו עם תיעוד היסטורי משלים מסוגים שונים. בספר למעלה ממאה תצלומים נדירים, מפות ותצלומי אוויר, המשחזרים בכלים פורנזיים את המבנה המקורי של גבעת התחמושת, קודם שנהרס בעבודות הבינוי של מוזיאון ההנצחה.

שחזור זה מאפשר להציג לציבור בפעם הראשונה, את מהלכי הקרב לפרטיהם, כולל כוחות האויב הירדני, עד רמת הלוחם הבודד בכל בונקר ותעלה בגבעת התחמושת.

זוהי רוחו של הספר על גבעת התחמושת, גבעה נעלמה החושפת לראשונה כמה מסודותיה בהיבטים של: מלחמה, לוחמים וזיכרון.  המלחמה איננה מסתכמת רק באוסף העובדתי הטכנו-טקטי של מהלכי הקרב, ומהותה מתמצית בספר זה במעשי הלוחמים המובילים אותה כבני אנוש, והזיכרון שנותר אחריהם הוא המעט שנותר בידינו, לכבד את הנופלים ואת אהוביהם - הורים, רעיות, בנים ובנות – לזכור לעד ולא לשכוח את מחויבותנו אליהם, כנושאי העול של מחיר המלחמה לתקומת מדינת ישראל.

מלחמת ששת הימים, שפרצה בבוקר ה־ 5 ביוני 1967 , הייתה אירוע מכונן אשר שינה את פניה של מדינת ישראל ובמידה רבה את המזרח התיכון כולו. ישראל שבטרם המלחמה היתה נתונת תחת איום קיומי ובמהלך שישה ימים הצליח צה"ל להסירו, להשיג הכרעה צבאית ניצחת ולמצב את ישראל ככוח משמעותי במרחב. אולם, הניצחון טמן בחובו גם מורכבויות חדשות. חמישים שנים לאחר המלחמה, חלק מהשלכותיה נותרו דילמות כבדות משקל, המחייבות התייחסות מצדם של הציבור הישראלי ומוסדות המדינה. בחלוף חמישים שנה מאז המלחמה, יש צורך לבחון את האירועים הקשורים בה ישירות ואת השלכותיה ארוכות הטווח בהסתכלות רחבה ושקולה יותר מאשר בתקופה שמיד לאחריה. חקר העבר והפקת תובנות מהמלחמה ותוצאותיה מאפשרים לנתח את האתגרים הביטחוניים, המדיניים והחברתיים המורכבים הניצבים לפתחה של מדינת ישראל בעת הנוכחית וגם להעריך את אלה הגלומים בתרחישים עתידיים. במלאות 50 שנה למלחמה בחר המכון למחקרי ביטחון לאומי לפרסם ספר המוקדש למלחמה ולקחיה, פרי עטם של חוקרים מהמכון ומחוצה לו. מאמרים אלה, כשהם מקובצים יחדיו, מציגים תמונה מקיפה ומעמיקה של מלחמת ששת הימים, תוצאותיה והשלכותיה.

ב-15 ביוני 1967, שלושה ימים אחרי תום מלחמת ששת הימים, התרחשה בגולן דרמה מדהימה. אחד-עשר חיילים מפלוגת טירונים של גדוד גדעון (13) של גולני נכנסו לבונקר מלא מוקשים באזור בית המכס העליון ברמת הגולן והתפוצצו לרסיסים עם הבונקר. הגולן, שהיה פעם שטח של התפרצויות וולקניות, כאילו חידש ימיו כקדם, והתפרץ ברעם אדיר של אש ועשן שחרכו את הסביבה והדיו הרעידו את מורדות הרמה ואת עמק החולה. חבריהם לפלוגה של הנספים, ששהו באזור האסון וצפו במחזה המחריד, גויסו עד מהרה לאיסוף השרידים של חבריהם שהתפזרו למרחק של מאות מטרים במעלה ובמורד רמת הגולן שהיו עדיין מלאים במוקשים. הם זחלו על סלעי הגולן הלוהטים ואספו שברי עצמות ושרידי בגדים וחגורים שהיו פזורים על האדמה החרוכה, על העצים ועל גג בית המכס העליון, לתוך שמיכה צבאית שהייתה פרושה על אלונקה. חלק מהטירונים לא יכלו לשאת את המראות הנוראים, סרבו פקודה, ופשוט עמדו תוהים, בוהים, בוכים ומוכי הלם. אחר כך הארץ דממה והאסון נעלם מהתקשורת למשך למעלה מארבעים שנה.

זהו ספרו החמישי של ד"ר שאול ובר. ספרו הראשון בשם "חולצה כחולה על רקע שחור" עוסק ביחסן של תנועות הנוער בארץ ישראל לגולה בתקופת השואה. ספרו השני "גבעה נעלמה"  עוסק בקרב על גבעת התחמושת מנקודת מבטו של היסטוריון שלחם בקרב ההוא. ספרו השלישי "רבין – צמיחתו של מנהיג הוא ביוגרפיה  של יצחק רבין מהולדתו ועד פירוק הפלמ"ח. ספרו הרביעי של ובר "המרגל שהושכח" עוסק בדמותו של מאיר (מקס) בינט שהתאבד במצרים בצל "עסק הביש".

"הנני ציוני-מאמין בהשקפתי, יהודי-ישראלי בזהותי". במילים אלו פותח הרב יואל בן-נון את ספרו ומציב את מגמת הקריאה בו: ציונות ואמונה, יהדות וישראליות. הציונות היא שמחברת את הזהות היהודית עם הזהות הישראלית. הזהות הישראלית לבדה היא נטולת עומק ושורשים, ואינה יכולה להסביר אפילו את התהליך הציוני שהוליד אותה; הזהות היהודית לבדה אינה יכולה לקיים את העצמאות הישראלית, כשם שלא יכלה לחולל אותה.

נס קיבוץ גלויות מציב אתגר רוחני-ציוני מלכד אל מול החותרים לפצל את החברה היהודית-ישראלית ל"דתיים" לחוד ול"חילוניים" לחוד; כמו גם מול המטיפים ליהדות גלותית, ולעומתם ישראלים חסרי שורשים ומורשת. הספר מבקש להתעלות מעל למחלוקות אידיאולוגיות ופוליטיות ולהעמיד את הגאולה שבתהליך הציוני עד לעצמאות ישראל במבחן העיון במקורות, כמו גם במבחן המציאות.

בספר כונסו מאמרים בהירים ומרתקים הדנים ברצף שבין הגאולה הראשונה – יציאת מצרים, לזו האחרונה – קיבוץ הגלויות והקמת מדינת ישראל. למאמרים נלווית מקראה לליל העצמאות: פרקי תפילה, הגות, ספרות ושירה שליוו ועודם מלווים את תהליך הגאולה הציוני. ראוי הוא ליל העצמאות ל"הגדה" משלו, כמו ליל הסדר. ספר זה הוא תרומה חשובה לעיצובה של מסורת לאומית זו, וכל בית בישראל יכול ומוזמן להוסיף משלו.

הרב יואל בן נון נולד בחיפה שנתיים לפני קום המדינה, צמח בתנועת "בני עקיבא" וגדל בישיבת "מרכז הרב", בדרכו של הרב קוק. שירת בחטיבת הצנחנים, השתתף בקרב על שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים ולחם בתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. מראשוני המתיישבים בגוש עציון המתחדש. מורה ומחנך, בפרט בישיבת הר-עציון ובמכללת הרצוג. חולל מהפך בלימוד התנ"ך בישיבות ההסדר. ציוני מאמין ולוחם על דעותיו העצמאיות, לעתים גם נגד הזרם.

יומן לוחם שנרשם בעת הקרבות של מלחמת ששת הימים ולאחריהן במשך 40 שנה. הסתכלות ביקורתית דרך כוונת של בזוקה על הפחד, על הגבורה והגאווה, על המוות והאהבה

תמציתו של הסיפור הזה בשתי בדיחות. באחת, שנולדה לפני מלחמת ששת הימים, סופר על שלט התלוי ליד שער היציאה בנמל התעופה בלוד ובו בקשה שאחרון הנוטשים את הארץ יכבה את האור. השנייה נולדה אחרי המלחמה: מעשה בשני קציני צה"ל השוקלים בדעתם כיצד להעביר את היום. אולי נכבוש את קהיר, מציע האחד, וחברו משיב: ומה נעשה אחרי הצהריים?

ספר זה מגולל את סיפורה של 1967 כפי שלא סופר עד כה. אין זה עוד ספר על המלחמה. תום שגב כותב בסגנון מרתק ומפתיע. הוא מספר גם איך חיו הישראלים, היכן גרו, מה קנו, מה לבשו, מה אכלו ובעיקר - איך הרגישו באחת השנים הגורליות ביותר בתולדות המדינה. התוצאה היא דרמה אנושית ופוליטית כובשת ומציתת דמיון. זהו ספרו השישי של שגב. הוא יוצא בתום חמש שנות מחקר ב-25 ארכיונים ועיון באלפי מכתבים פרטיים, יומנים אישיים, וכן פרוטוקולים שנרשמו בישיבות הממשלה והמטכ"ל ולא פורסמו עד כה.

תום שגב כותב בעיתון ´הארץ´. יליד ירושלים (1945), בוגר האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בוסטון, דוקטור להיסטוריה. בין ספריו הקודמים: "1949 - הישראלים הראשונים", "המיליון השביעי - הישראלים והשואה" ו"ימי הכלניות - ארץ ישראל בתקופת המנדט". ספריו, המצטרפים למעין ביוגרפיה של המדינה, משנים את מה שישראלים יודעים על עצמם; הספרים ראו אור עד כה בשבע שפות.

הספר מחזיק שירים על שערי ירושלים מלווים בציורים מרהיבים של מרדכי דריאל. 
השירים מעלים הן את חשיבותה ההיסטורית של ירושלים הן את חשיבותה האקטואלית בזהותנו הלאומית. הם מתארים תחנות בתולדות ירושלים ההיסטורית עד עצם ימינו.
הספר מוקדש לזכרם של חללי חטיבת הצנחנים ששחררו את ירושלים העתיקה ביום כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967).