מתקפת הרצח של החמאס ב־7 באוקטובר 2023 נענתה במלחמת נקמה על ידי מדינת ישראל. הרצח והנקמה קשורים בעבותות לפוליטיקה של הכחשה, בשני הצדדים. בחברה הישראלית מכחישים את קיומו של עם פלסטיני ואת העימות האתנו־מעמדי בין אשכנזיות ומזרחיות. פוליטיקת הכחשה זו מעצבת את היחסים עם הפלסטיניות ומעמיקה את העימות בין מזרחיות ואשכנזיות. ספר זה דן, ברובו, במורכבות היחסים שבין הגמוניה חברתית, עימות אתנו־מעמדי ועמדותיהם הפוליטיות של אלה הנקראים מזרחים ואשכנזים בישראל.
נכון להיום (2024), חלק משמעותי מכוחו האלקטורלי של מחנה הימין היהודי־ישראלי בא מתמיכתם הקבועה יחסית של מזרחים רבים. ראשי ערים בעוטף ישראל ונציגיהם במרכז השלטון המקומי, יושבי ראש של ועדי עובדים ופעילים מרכזיים בהסתדרות החדשה, וכן אלפי רבנים במשרות ובתפקידים דתיים בישראל, מזוהים ומזדהים עם מחנה הימין.
לעומת הצלחה אלקטורלית זו, לאורך שנים נכשלו ניסיונות של שמאל מזרחי להנהיג תנועה פוליטית מזרחית ואזרחית. מהן הנסיבות ההיסטוריות שלאורן ניתן לבחון את כישלונו האלקטורלי של שמאל מזרחי? שאלה זו הופכת לחיונית לנוכח בחירותיהם הפוליטיות העכשוויות של מזרחים רבים.
נושאים ושאלות אלה נידונים באנתולוגיית המאמרים שכתב מאיר עמור, סוציולוג וחוקר של החברה הישראלית הכותב מזה כ־40 שנה על החוויה הישראלית של שמאל מזרחי. ספרו הקודם, הארות מהצל: ביקורת הפריבילגיה האשכנזית, פורסם ב־2013.