ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון7
KKK: יסודותיה של אישה מודרנית
פאולינה טוכשניידר

תקציר

גיבורת הספר מגשימה משאלה אולטימטיבית לתקופתנו: זוגיות מוצלחת ודירה רשומה על שמה בטאבו. בניסיונות לפרוץ את הכלא שאיחלה לעצמה, נוצר רצף של רגעים מונומנטליים. 

KKK הוא שילוב שערורייתי אך גם פיוטי של אורגיות, בוטניקה, התחדשות עירונית, גילוי עריות, הייטק, ביג פארמה כיד המלך, שכנות פתיינית, תאומים, ובקיצור, הבעיות הנפוצות בכל משק בית.

ברוכים הבאים לעולמה של פאולינה טוכשניידר, בו אי הנחת האדירה שפוקדת את כולנו, נחגגת בסגנון צרוף.

ספישל קיי / רן בן-נון
אחת שמאוד מתאמצת לזעזע, ולפעמים גם מצליחה
ספישל קיי / רן בן-נון
אחת שמאוד מתאמצת לזעזע, ולפעמים גם מצליחה
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • אנה, מעצבת גראפית, מגשימה חלום ילדות – דירה בת 80 מ"ר ועוד 147 מ"ר מרפסות בעיר נחשקת, וגם בעל מושלם למדי הנושא את השם המחייב אוורסט, סטארטאפיסט שעובד על פיתוח נשק מתוחכם, או כמו שפאולינה טוכשניידר מיטיבה לנסח - בדרך להיות פושע מלחמה. ספר השני, KKK: יסודותיה של אישה מודרנית, מתאר תמונת מצב כל-ישראלית המתמצה בארבע מילים: הצמחייה במרפסת (הענקית) פורחת, הנישואים נובלים.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • משוחררות/ קאשה אורבניאק
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • קליל למדי.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • לאוורסט הנישא יש פגם אחד משמעותי, הוא מגיע עם אמא מחרידה, החותנת מהגיהינום, רייצ'ל, המכונה הכלבה האם, וטוכשניידר יותר מרומזת שמערכת יחסיה עם בנה חולנית עד מעוררת חלחלה ממש. כל העסק הדביק (ממש פיזית) הזה מסופר בהומור מהמם, מדויק, אגרסיבי, בנוי מדעית לשני חיוכים עקומים לפסקה, שמרגיש בהתחלה קצת מתאמץ מדי, אבל מיד מתרגלים, כשמצב הנישואין הופך אט-אט לרעיל ומריר, ובעיקר משמים. אנה מנסה פורנו מוזר, שמצליח לה חלקית בלבד, אך בתיאורים נהדרים, מתפוצצים מעסיס ויצירתיות. לזכותה של טוכשניידר ייאמר שהיא כותבת על גינון באותה תשוקה שהיא מקדישה ליחסים, ויש בזה משהו מטריד ומושך באופן שלא ניתן להתנגד לו. גידול הצמחים, הבוטניקה, היא מעשה אמנות מרשים ביופיו, שכולו חיבור לטבע, לרוחות השמים, לשמש ולעונות השנה. התרפיה האולטימטיבית.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • טוכשניידר עוקבת אחר השריטה העמוקה שבחיים הכי רגילים, במבט מרושע אל הבורגנות הפרברית הישראלית, הרעשנית והמטומטמת. ה-KKK שלה הם מצרכי היסוד של הקיום: קלבטן - מחסל צרבת, כדי שיהיה אפשר לאכול מה שרוצים; קלונקס – כמעט מובן מאליו, כדי להירגע ולהתמודד עם מצוקות הקיום; וקונפידור - קוטל מזיקים רעיל ואכזרי, שתמיד בסוף אין ברירה אלא להשתמש בו, השאלה היא רק נגד מי, מיהו המזיק האמיתי. אנה, מצידה, משקיעה במשחקי פאסיב-אגרסיב מיניים עם השכן החדש והחתיך במרפסת ממול, המפיקים מטוכשניידר תיאורי עינוג עצמי מטורפים (זה ספר מהנה מאוד, מספק אפילו). יש כאן אי נחת קיומי שמתבטא בחרמנות מוגברת שלעולם לא באה על סיפוקה ובנטייה ללקיחת סיכונים מיותרים, רעב אינסופי וחיפוש בכל המקומות הלא נכונים עד גרועים ממש.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • כשעובדים כל כך קשה על פרובוקציה, שערוריה, פריצת גבולות וגרימת הלם לקורא - זה יוצא קצת מיוזע ולרוב מושגת התוצאה ההפוכה.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • ובכן, לאוורסט יש אח עם שם הרבה יותר פרוזאי, נתן, והוא אמן, שזה הרבה יותר מעניין, סקסי, ומתכון לצרות גדולות.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "היא צריכה להיות שיכורה דיה, כך שסקס איתה הערב ייחשב להטרדה מינית, אבל לא עד כדי כך שיכורה שהיא תקיא ויהיה צורך לטפל בה".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • תמצאו לכם איזה פרבר יוקרתי למחצה עם הרבה מרפסות שמש - גן יבנה? קדימה צורן? הכל הולך.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • אולי. טוכשניידר עוד עשויה להתעדן קצת, להתבגר אל תוך הפרסונה הכותבת שלה, כי הכישרון כבר נמצא שם, והכי חשוב - להירגע.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • KKK הוא תיעוד של התפרקות וקריסה מוחלטת שהיא תוצאה של שעמם אימתני, מכלה נפש, כמו תאונה שלא ניתן להסיר ממנה את המבט, למרות שרובה פחות או יותר ידוע מראש. האלימות, נעים לגלות, פלסטית כמעט כמו המין ולקראת הסוף כל זה הופך למותחן אימה מצמרר; כשבסיכום מתגלה האמת המוחלטת, הסופנית: יש רק דבר אחד חשוב ומשמעותי בחיים האלה - נדל"ן מניב.