מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון10
פטריק מלרוז 5 - סוף־סוף
אדוארד סנט אובין

תקציר

אלינור מלרוז מתה, וטקס האשכבה שלה הוא מחזה אימים, שבו נפגשים הסנוביזם הארסי של המעמד הגבוה האנגלי והקיטש המתחסד של הכת הרוחנית שאלינור התמסרה לה בערוב ימיה. סוף־סוף, הכרך החמישי בסדרת פטריק מלרוז, משלב סאטירה חריפה ברגעים קורעי־לב ומהפכי־קרביים, שבהם פטריק מהרהר בחיי אמו המתה וביחסיו אתה, בהתפוררות נישואיו ובגמילה מאלכוהול. האם יצליח סוף־סוף לקבור את שרידי העבר ולצאת לחופשי?

"אל תיתנו לשום דבר למנוע מכם לקרוא את הרומן האדיר הזה, על חמשת חלקיו." - ג'ונתן פרנזן

אדוארד סנט אובין הוא סופר אנגלי יליד 1960. סדרת ספרי פטריק מלרוז, שהחל לפרסם בשנת 1992, זכתה להצלחה בינלאומית ואף עובדה למיני-סדרה בטלוויזיה בכיכובו של בנדיקט קמברבאץ'. סוף־סוף הוא הספר האחרון בסדרה.

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
גרנד פינאלה / רן בן-נון
סדרת המופת פטריק מלרוז נחתמת בפרק סיום מפואר ומפויס
לקריאת הפרק הראשון
גרנד פינאלה / רן בן-נון
סדרת המופת פטריק מלרוז נחתמת בפרק סיום מפואר ומפויס
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • בין 1992 ל-2011 כתב אדוארד סנט אובין את אחת מסדרות הספרים הגדולות והמפוארות של התקופה, "פטריק מלרוז", וכעת מגיע אלינו סוף סוף הפרק החמישי והאחרון שלה שנקרא, ובכן, "סוף סוף". הספר מוקדש ללווית אמו של פטריק, אלינור מלרוז, שהיא מעין סיכום מפויס לשישה דורות של בטלה בנוסח אצולה אנגלית ישנה. רשות הדיבור ניתנת קודם כל לחברה הקרוב של האם, ניקולס המרושע, האדם היחיד שעדיין מסוגל לומר דברים טובים על דיוויד, אביו המתעלל של פטריק, מה שמיד מחדיר לפתיחת הספר טון ארסי, מריר, ובאופן מוזר גם משעשע. כפי שסופר בפרק הקודם, בערוב ימיה נתקפה אלינור בשגעת רוחנית חריפה, בזבזה את כל רכושה על הגורו השרלטן שלה ולא השאירה לפטריק המסכן כלום. כך ש"סוף סוף" הוא גם קינה על עולם דועך ונעלם שגיבורו הוא כעת פרקליט לעת מצוא, החי לבד בדירת חדר זעירה, שנה לאחר אשפוז בעקבות עוד ניסיון אובדני.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • מכתב לאמי/ ז'ורז' סימנון
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • מאוזן באופן מושלם.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • בתוך ענן של ציטוטים ואזכורים משיקספיר, טניסון, ייטס ואפילו ויטגנשטיין, סנט אובין שוב מגיש לנו תיאורים אנושיים עילאיים עד גאוניים של פטריק החוגג, או ליתר דיוק מציין בצנעה חיים משוחררים מהתלות, ההתניה והטינה שתמיד ליוו את דמותו המיוסרת. הסיפור מדלג בין ערב רב של שמות ותארים שקשה לעקוב אחריו, אבל זה לא ממש מפריע כי הסיפורים פשוט מעולים. כסף אולי לאה קונה אושר, אבל הוא בהחלט גורם לאומללות להיות הרבה, הרבה יותר נוחה ולפעמים אפילו די מצחיקה. פטריק הבוגר מגלה שלפעמים אתה משליך על אנשים את תחושותיך באותה עת. מי שנראה לך עוין בעבר, כשהיית עוין בעצמך, נראה לך חביב כעת, כשאיכשהו השלמת עם העולם. הסיום טובל באווירת חמלה מסוימת, בדגש על מסוימת, שהרי תמיד יהיה לו שילוב של זכרונות וטראומות ילדות, סיוטים, אובדן משמעות וחיפוש אינסופי, פילוסופי. "סוף סוף" הוא מעין סיכום דלגני של הפרקים הקודמים, ראייה מחודש שלהם באור המוות. קצת יותר פייסני, אבל רק קצת.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • בין השאר נגלה שההתבגרות בצל אם כה מופרעת גרמה לפטריק להימשך לנשים מסוג "הייסו-ביץ'" (קיצור של היי סוסייטי), ערפדיות מוצצות אנרגיית חיים, אבל זה כבר מאחוריו וכעת הוא נקי! אולי לראשונה בחייו, בלי כדורים פסיכיאטריים, בלי סמים, בלי אלכוהול, והצלילות שלו בהירה ומהממת בעוצמתה, שורה של תובנות חדות כתער. גיבורי המשנה הם הבנים תומס ורוברט, הסבתא האחרת קטל, האחיין הקשיש הנרי, האקסיות מרי (האישה) וג'וליה (המאהבת); הדודה ננסי שירדה מנכסיה ומתעלקת על כולם; הפילוסוף אראסמוס, ידידה החדש והמתיש של מרי; ופלר המטורללת, שהיתה עם פטריק באשפוז הפסיכיאטרי. הסיפור מדלג בין התודעות של כולם במרקם עלילתי מושלם; לא מאפשר לקורא להיאחז אלא רק לרפרף, לגעת ולעזוב, כמודע למוות המרחף מעל הכל. פטריק, מצידו, מתייחס לכולם באותו הומור ציני דקיק ושווה נפש שהפך אותו לאגדה.
  • למה לא?

  • למה לא?

  • זהו. לא יהיה עוד פטריק מלרוז. כמה נורא.
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • לא סתם ניקולס הדפוק והרשע פותח את הספר. תהיו איתו, וחכו להפתעות.
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • "הרעיון שהחיים שאחרי המוות הומצאו כדי להרגיע אנשים שאינם מסוגלים להתמודד עם סופיותו של המוות לא היה מתקבל על הדעת יותר מהרעיון שסופיות המוות הומצאה כדי להרגיע אנשים שאינם מסוגלים להתמודד עם הסיוט של התנסות אינסופית".
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • כמה נהדרת היא לונדון של פטריק מלרוז - בין בתי לוויות עתיקים, בתי קברות אציליים ומועדוני חברים סנוביים, זוהי עיר שאף פעם לא נצליח להיכנס לתוכה, אבל תמיד נמשיך לנסות.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • אדוארד סנט אובין בטח כתב עוד משהו, אפילו אם זה סתם רשימת מכולת או פתק "תכף אשוב".
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • זהו סוף-סוף אופטימי יחסית לסדרה, שכולו סגירת מעגל עם הילדות, עם אמא שלא היתה חזקה מספיק כדי להגן עליו מפני אב אכזר ולבסוף אף נישלה אותו מכל רכושו. חבק את הכאוס הקיומי, התמסר לו. רק שם אולי תמצא גאולה לנשמתך המעונה. רק כך אולי תגלה את החופש האמיתי מכל מה שכבל אותך כל חייך.
עוד ביקורות לספרים