ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8

תקציר

רציתי לספר על האהבה כפי שהיא נחווית רוב הזמן על ידי רוב האנשים: בלי משברים או אירועים מיוחדים. בראי החיים החולפים, האביבים שצצים ונעלמים. באור התוגה של הדברים. האהבה נמצאת בכול ובשום מקום, היא נמצאת בזמן עצמו.

בני הזוג מוֹרוֹ חיים חמישים שנה זה לצד זה, האחד בלוויית האחרת. זה הביטוי הנכון: היא בת הלוויה שלו, הוא בן הלוויה שלה. רק המוות יפריד ביניהם, וגם זה לא בטוח.

- פ"ב

"עוצר נשימה... מעשה קסמים של רב-אמן." – מגזין "אֵל"

"מחייכים, צוחקים, מתרגשים, מזהים את עצמנו, את הקרובים לנו, הקריאה זורמת, הזמן חולף והנס מתרחש." – לֶה פיגארו

"תכשיט של כתיבה תמציתית ומדויקת, שמציג בצורה נפלאה את האהבה היומיומית." – מאדאם פיגארו

במערכת יחסים / רן בן-נון
אין יותר יפה מרומן לא רומנטי
במערכת יחסים / רן בן-נון
אין יותר יפה מרומן לא רומנטי
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • קוראים להם ז'אן וז'אק. ז'אן היא פקידת קבלה בבית מלון כפרי בעמק הלואר, ז'אק הוא שיפוצניק שמגיע לבצע עבודה במקום, וככה זה מתחיל, "אהבה" של פרנסואה בגודו, רומן לא רומנטי על זוגיות אמיתית, הכי רגילה, בין גבר לאישה, לא מהסרטים ואפילו לא מהספרים. השנה היא 1971, ז'אן מתגברת על קראש מוזר שפיתחה כלפי כדורסלן איטלקי חתיך שמתארח במלון ופוצחת בסדרת מפגשים מיניים אפית עם ז'אק, כשהשניים מצליחים לעבור כמעט בין כל חדרי המלון. כל זה מתואר בהומור דק ויבש עם מגע של רשע, עם מלא מלא סטיות מלבבות מהנושא, כי ככה זה, החיים נמשכים בזמן שמתאהבים.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • אושר של זאב/ פאולו קונייטי
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • קליל ומגניב, אך לא קליל מדי.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • ז'או וז'אק יוצאים על הטוסטוס שלו לטיול ביער עם הכלב בול, ומתנשקים. היא אוהבת מוזיקה וכותבת יומן, וחילופי השנינויות ביניהם הופכים אט אט ליותר מהירים ונעימים, כן, כבר יש להם הומור פנימי, אי אפשר בלי זה. בחג המולד 74' הוא רוצה להתגייס לצבא, היא משכנעת אותו לוותר; הוא הופך לגנן עירוני והיא מתקבלת לעבודה אצל סוכן ביטוח. היא פוגשת את הוריו ושורדת, הכל בסדר. זה הסיפור הכי סטנדרטי במכוון, אבל מה שעושה אותו הוא הסגנון העילאי של בגודו. ההבדל נמצא בפרטים הקטנים, בתיאור, בשפה המינימליסטית. האינטימיות מתחילה מהמילים עצמן, שלוקחות אותנו אל בין העיירות המתוקות של הלואר הקסום, מקום שבו אפשר פשוט לחיות את החיים עצמם: לידות ומיתות, חתונות ולוויות, אהבת האנשים הפשוטים, עם עבודות הכפיים האמיתיות.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • אז מה מחזיק אותנו ביחד? סוד הקיום הזה מסתורי וחמקמק - עוד לא הבנת אותו, ואתה כבר בן 40. ז'או וז'אק כאלה נוגעים ללב, שאפילו המריבות שלהם חמודות, על איפה שמת את השלט ומי צריך צלחת מיוחדת לקינוח; היומיומי הוא הנשגב.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • כמה קטן זה קטן מדי, זעיר ממש? שאלה מצוינת.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • הכדורסלן של ז'אן פשוט הורס, ומשתמש במלון כאתר נבחר לאינסוף מפגשים מיניים. מזל שהיא הצליחה להשתחרר מהכישוף שלו.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • מספיק שאנחנו לא יודעים כמעט כלום על מה שקורה, איך בדיוק אנחנו אמורים לדעת משהו על מה שלא קורה.
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • איזה מקום מופלא ומושלם הוא עמק הלואר. להיעלם שם באיזו עיירונת קטנטונת, הכי רחוק מכאן, ולא לחזור עד להודעה חדשה.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כן כן כן. איזה כותב אדיר, תביאו עוד ועוד ממנו בבקשה.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • אבל לא הכל דבש. בגודו מצליח להעלות כאן גם שאלות עמוקות על מתי מפסיק הסקס, איך מתמודדים עם מחלה, איך מתגברים על בגידה - ברור שבאלגנטיות, כמה צרפתי ומתקדם מצידם. וככה זה ממשיך, פשוט ומושלם, עד הסוף, עד הפרידה, שהיא לא המילה האחרונה. כי אחרי המוות, האהובים הקסומים האלה יחכו זה לזו בעולם הבא.