ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8
כל הדרך מאוקלהומה
סלעית שחף פולג

תקציר

הפונטיאק לא נוחה לנהיגה. אני מבחינה במבטים המרחמים של הנהגים שעוקפים אותי. נהגת אחת מגדילה לעשות וצועקת עליי תוך כדי עקיפה, "איף יו דונט נו האו טו דרייב גו בק טו פאקינג אוקלהומה!" ואני אפילו לא יודעת איפה אוקלהומה נמצאת. לוחית הרישוי הזאת עושה לנו יחסי ציבור גרועים. יש ימים שאני יודעת שבלי האהבה של עמי אני לא אשרוד יותר מעשרים רגע, ובימים אחרים אני בועטת באהבה הזאת, מכדררת אותה כמו נייר טיוטה לא מוצלח ולא מקדישה לה מחשבה מיותרת. אבל עכשיו עמי המבותר לחתיכות חסר הכרה ואני צריכה למשוך הלאה. אולי בסוף נצטרך רופא.

ארבע לוויות וסבא אחד שנעלם ומסרב להשתתף בלוויה של עצמו; אם צעירה שבורחת מהבית ויוצאת למסע התפכחות אינטר־גלאקטי; אישה מגיחה מתוך חליפת העור הישנה שלה בסיפור קפקאי; קשישה נמרצת בקרב הירואי לחיים ולמוות מול נציג חברת הבנייה החומדת את ביתה. כל אלה ואחרים הם גיבורי הסיפורים הפנטסטיים, הפרועים, הפואטיים והמשעשעים בקובץ הסיפורים החדש של סלעית שחף פולג, כל הדרך לאוקלהומה.

סלעית שחף פולג פרצה לזירת הספרות המקומית עם עד שהגשם יחזור ספר ביכורים שזכה לשבחי הקהל והביקורת כמו גם בפרס ההוצאה לאור לספר ביכורים מטעם משרד התרבות. הספר היה לרב מכר בארץ ובחו"ל ותורגם לגרמנית ואיטלקית.

מן הביקורות על ״עד שהגשם יחזור״:

״הופעת בכורה מרשימה של מחברת הנכנסת בצעד בטוח אל זירת הסיפורת העברית, ומעניקה לקוראיה חוויה אמנותית ורגשית רבת ממדים.״
- אבנר הולצמן, תרבות וספרות, הארץ

״שחף פולג מכירה את האופי של מקום קטן וסגור, שבו גם שריטה קטנה יכולה להפוך לפצע מדמם וחטא נושן יכול לשנות מהלכי חיים – ואפילו את מה שמעבר להם. היא מגישה ספר ביכורים תוסס ושנון, שאינו חדל להפתיע.״
- עמרי הרצוג, מוסף ספרים, הארץ

ארץ הקאנטרי / רן בן-נון
הסיפורים של סלעית שחף פולג נעים בין המוזר, ההזוי והמופלא
ארץ הקאנטרי / רן בן-נון
הסיפורים של סלעית שחף פולג נעים בין המוזר, ההזוי והמופלא
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • הוא פשוט מתפרק לה, ככה סתם באמצע הדרך, ועכשיו היא צריכה להרכיב אותו מחדש, כשבדרך היא תנתח ותבנה את כל מערכת היחסים שלהם, מההתחלה. "כל הדרך מאוקלהומה" הוא סיפור הנושא בקובץ החדש והמסקרן של סלעית שחף פולג. למה מסקרן? כי "עד שהגשם יחזור" המעולה שלה השאיר אותנו עם טעם של עוד, ועכשיו היא מקיימת. בערך. זה סיפור על כוחה של האהבה, שבא לברר מי תופס פיקוד על הקשר הזוגי, או ליתר דיוק - תורו של מי לאהוב יותר. החישובים הקטנים, הקטנוניים האלה, שכולנו מחשבים כל הזמן - פולג גורמת להם להיות חדים וברורים יותר. היא מפרקת את האהבה והיא תעשה זאת עוד פעמיים לאורך הקובץ המשובח הזה, בנקודות זמן שונות, בחורים נידחים, בהקשרים אחרים, בפרספקטיבה לא מוכרת. במגע של כותבת מיומנת, בשלה, שהאמיתות שלה נשארות איתנו כאן.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • מדריך תיירים בעיר זרה/ מאיה בז'רנו
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • אל תתבלבלו מהקלות שלה.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • בני אדם מתנהגים כדוממים וחפצים כבני אדם, והשטן בכבודו ובעצמו קופץ לביקור (בדמות סוכן נדל"ן, מטבע הדברים). בדמותן של חיילות בבולמוס זלילת חלה עם שוקולד למריחה, אפשר לזהות כבר את הנשים שיהיו בעתיד הסטנדרטי, השוחק. הדמיון של פולג מטורף ומלהיב, חסר גבולות; הקיום הוא תיאטרון מוות עתיר הומור שחור. במופרעות זדונית, עם זיק מרושע מלבב, היא יוצרת רגעים של טירוף ואימה, יוצרת סדקים במרקם החיים של גיבוריה, שהופכים לבולענים אכזריים. חוטי גורל וקארמה נמתחים על פני זמנים, משנים חיים, נחרצים וחותכים בבשר החי. הכל כאילו חביב ומנומס, אבל בעצם הרסני ומתעתע.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • הסיפור הטוב בקובץ הוא "עוד פעם אחת ודי", שבו אישה מפתחת אובססיה למי שזרק אותה, שטופת תאוות נקמה וזעם עיוור. ככה אנו מתנפצים על סלעי החיים. כמה מעט נחמה יש לנו, ורק קמצוץ חמלה. הסיפור "כולם רוצים לחסל אותי היום" הוא מהתלה שנונה ומבריקה, שבה כמו תמיד יש אצל פולג איזו השלמה עם הבורגנות. התבוסה השקטה שיש בה חידלון נעים, והיא לא בהכרח דבר רע.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • מן הסתם, בקובץ כזה יש גם סיפורים פחות טובים, כמו "כחול לבן" התלוש במקצת, או "אהבה בשיפוץ" הדביק למדי.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • בתיה מ"מסע ההרס של בתיה", הקשישה הנלחמת בשטן הנדל"ן ויכולה לו. הגברת הזו היא לגמרי אייקון.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • השתיקות שלך מרתיחות אבל גם נעימות לי. גם כשאתה שותק אני שומעת אותך אומר לי שאני צריכה להתבגר ולהפסיק לעשות שטויות.
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • מוטל נידח ומאובק אי שם במערב התיכון. שם קורים הדברים הכי מעניינים. ובעצם, החיים
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • מחכים בכיליון לרומן הבא שלה.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • זה מסתיים לא באוקלהומה, אלא ב"אפריקה". החלום על מטמורפוזה, להפוך ליפה וצעירה, ושחומה. הגיבורה היא כתבת לייף סטייל, מומחית גישת הבודי פוזיטיב, לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו. ובכן, יותר קל לאהוב את עצמך כשאת מושלמת, ומכל הבחינות. זאת אולי תבוסה, אבל אצל סלעית שחף פולג בכל תבוסה יש ניצחון, ובכל ניצחון יש גם קצת תבוסה. אבל ממש קטנה.