ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9

תקציר

"בגיל שלושים וארבע היה לי דחף מיני חזק וזר שלא היה ניתן לסיפוק. זה לא ככה אצל כולם. העניין הוא שרציתי מהחיים משהו יותר חזק ממה שהם נתנו לי. רציתי משהו סוער, משהו מתוק, משהו סיפורי".

בשכונה אחת מול הים והמפרץ, נפרשׂים קורותיו של זוג שהיגר לחיפה מהמרכז ומצא את עצמו בתחילתה של מגֵפה עולמית. אל גבולותיהן המעורערים של המסגרות הקיימות – חיי זוגיות, משפחה ועבודה – פולשות דמויות מבחוץ המעוררות במסַפרת דחף אירוטי, יצר גילוי ויציאה למסע מיני. שכנה צעירה שנמצאה מתה בבניין סמוך ואישה חרדית נשואה המוצאת אהובה סודית הן רק שתיים מהנשים המשתקפות בדמותה, הנמצאת תדיר בחיפוש, מול איום ממשי על שלמוּת הגוף.
תעוזה ועדינוּת מופיעות לסירוגין בדֶלפין, שבסיפוריו מתערבלות כמיהה מינית ותחושת סכנה מתקרבת. התנועה העזה בין תשוקה לפגיעוּת יש בה כדי לגעת ולהטיל אור על מה שמתחולל בקִרבנו בשעה שכללי ההתנהגות החברתיים משתנים.

דפנה לוין היא אדריכלית וחוקרת של עירוניוּת ותכנון, ושותפה בהקמת חברת סטארט־אפ לניהול התחדשות עירונית. בימים אלה היא מתגוררת בניו יורק. זהו ספרה הראשון בפרוזה.

ג'נטריפיקציה / רן בן-נון
היא עוברת מתל אביב לחיפה ומגלה את המיניות שלה מחדש
ג'נטריפיקציה / רן בן-נון
היא עוברת מתל אביב לחיפה ומגלה את המיניות שלה מחדש
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • בהתחלה מתגלה גופה של יונה, אחריה גופה של עטלף, ולבסוף גופה של אישה. הזמן הוא תקופת הסגרים החונקים בשיא המגפה. המקום הוא קו התפר רווי הפשע והמתחים הגזעיים שבין השכונות ואדי סאליב והדר בחיפה. זוג תל אביבים בני 30 ומשהו עוברים לשם עם ילדיהם ומרוויחים קצת נוף וגינה קטנה, שאף פעם לא היו משיגים בעיר הגדולה והיקרה. כשעולמם הולך ומצטמצם, האישה מבקשת לפרוץ החוצה. היא מגלה את מיניותה מחדש ויוצאת לשורה של מפגשים מזדמנים, מסעירים עד מוזרים, המרכיבים את "דלפין", ספר הביכורים המוזר עד מסעיר של דפנה לוין.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • ספארי/ ג'וליה פרמנטו
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • פשוט נכון ומדויק.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • מוזר לגלות מחדש את המיניות שלך באמצע החיים. הכל מתרחש תוך כדי הפעולות הפשוטות, היומיומיות – שינוע הילדים, עבודה, ניקיונות, שגרה, ואז פתאום כניסה לאתר כלשהו וכל מיני חילופים חטופים, שכאילו לא קשורים לכלום. בהתחלה זה מרגיש קצת מלאכותי, אבל מתרגלים. היא מבלה כמה ימים מתוחים עם זוג ישראלים שגרים בפרבר מחוץ לרומא; ואז היא עם אבא שהילדות שלו לומדות עם הילד שלה בגן. אלו מערכות יחסים לא אפויות מספיק, שכמו לא הספיקו להתפתח ולכן גם המין בהן מסורבל משהו, משדר זרות.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • במסגרת מסע הגילוי, דלפין, זה הכינוי שלה באתרי ההיכרויות, מגיעה גם לסדנת מיניות לנשים. גופה נענה לה והיא מפרטת את כל מה שעבר עליו; כל נקודה, חתך וצלקת מזכירים לה היריון ולידה. הגוף הבוגר מתמסר לה מתוך היכרות עם עצמה ועם תשוקותיה – הרחקה רגעית של המוות למען ההווה: מסיבת חשק עם הבעל, שי, בצרפת; חופשה בסיני עם אלונה, האקסית של המאהב. לוין משחקת בין חושניות לניתוק, סקרנית, אבל לא תמיד מתחברת, תמיד נשארת קצת בחוץ.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • המבנה האפיזודי/ סיפורי של הספר קצת מפריע לפעמים, כאילו לא כל הסיפורים קשורים זה לזה.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • השכנים ממול, שיוצאים למכונית, כאילו לסיבוב קניות, רק כי זה המקום היחיד שבו הם יכולים לעשות סקס הרחק מהילדים. מה לעשות, ככה זה היה בקורונה.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "הנהג באוטובוס אומר את המשפט הזה: להתקדם אחורה. להתקדם אחורה. ככה אני מרגישה לפעמים".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • חיפה, עיר עם תחתית.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • וואו, כל כך. העברית של דפנה לוין מושלמת והכתיבה שלה פשוט נפלאה.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • זה מסתיים, כמו תמיד, בג'נטריפיקציה. הם כבר לא הזוג התל אביבי/ בורגני/ לבן היחיד בשכונה; רבים עוד יבואו אחריהם. בסביבה החיצונית, כמו בגוף ובנפש פנימה – מה שהיה הוא כבר לא מה שיהיה.