מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
גבעול
נגה אלבלך

תקציר

אני יושבת פה בשקט
אבל רק למראית עין.
בתוכי אצורה אנרגיה אדירה
לא־כלום המאיים להתפרץ.

אישה בת חמישים קמה יום אחד ועולה על אוטובוס לכפר. בבית הקטן ששכרה היא יושבת ובוהה, מבשלת ארוחת לא־צהריים, גם לא־ערב, מחטטת במגירות, קוראת מכתבים לא לה, מנמנמת, מאכילה ציפורים ושוב בוהה. היא נזכרת בפרשת אהבה, שהייתה או לא הייתה, מנסה להתיידד עם השקט, נסחפת במחשבות בחקר הכלום. בבית השכנה מתרחשים דברים, בראשה מסתחררים הסיפורים.

נגה אלבלך, ילידת 1971, היא סופרת ועורכת. ספרה 'האיש הזקן: פרידה' זיכה אותה בפרס ברנר לשנת 2018.

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
נופלת מחוץ לזמן / רן בן-נון
הפרוזה השירית של נגה אלבלך היא אבקת קסמים ספרותית
לקריאת הפרק הראשון
נופלת מחוץ לזמן / רן בן-נון
הפרוזה השירית של נגה אלבלך היא אבקת קסמים ספרותית
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • היא מגיעה לגיל 50 ובחלומה רוכבת על קורקינט חשמלי שמתפרק תחתיה. אז היא אורזת תיק בינוני ונוסעת לחופשה בכפר ללא הגבלת זמן – פשוט נשמטת מהחיים, כי ממילא אף אחד לא שם לב, איש אינו זקוק לה, והיא צריכה את הזמן הזה לעצמה, פשוט לנוח. "גבעול" של נגה אלבלך, מנכ"לית הוצאת הקיבוץ המאוחד, הוא פרוזה שירית או שירה פרוזאית על משבר אמצע החיים של אישה אחת. היא כבר מבוגרת, אבל כפי שהיא מנסחת באופן מושלם – עדיין בגיל של הילדים שלה. אין בה חוכמת חיים, אין מסר לאומה, רק רצף תמונות ותיאורים במינימליזם גאוני ונדיר.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • כישרון דיבור/ שרי שביט
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • חולף ועף תוך כמה שעות, ומותיר משקע מריר בנפש.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • הצורה השירית למחצה של "גבעול" - אפשר לומר שזו מעין אופנה או טרנד לאחרונה - מתכתבת עם התוכן: התבוננות והרהור, הרהור והתבוננות. חלק ממחשבותינו חסרות פשר ואנו צריכים לקבל אותן כך, לתת להן לחלוף במעין מדיטציה אינסופית. בלי חשבון נפש, בלי מה יש לי ומה אין לי.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • אלבלך לא עוסקת בשיפוט, רק בבהייה ובתובנה. לפעמים אישה צריכה לעצור הכל ולקחת פסק זמן. לפעמים היא צריכה להכיר חברה חדשה, שכנה מעניינת, גבר מסקרן, כי גם הגוף זקוק וצריך להתחשב בו. אחר כך אפשר לחזור הביתה, אל החיים.
  • למה לא?

  • למה לא?

  • בכל זאת אנו מצפים מנגה אלבלך לעוד יצירת מופת באורך מלא, לפחות כמו "הדחיפה" או "אסתר ועדינה".
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • הספרן המבוגר (יחסית) שהיה המאהב של הגיבורה בנערותה. גילו היה כפול מגילה והוא ניצל את תמימותה ואולי, היא כותבת, זו היא שניצלה את תמימותו. האם אנחנו חיים בעולם של מנצלים ומנוצלים? או שבכלל אין דבר כזה, רק ידידויות מופלאות.
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • ואיך קורה שאיש נותן יד לאישה והיא לא מושכת את ידה ממנו, איך קורה שלשניהם זה נראה הדבר הנכון לעשות. לפעמים הדבר הנכון מתגלה, כעבור זמן, כטעות מרה, אבל יש רגע שבו זה הדבר הנכון, ועל הרגע הזה אני רוצה להתעכב, כמו על עלה בקצה גבעול, שאין נכון ממנו.
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • במקום שבו נמצא הכפר הפסטורלי שלכם, אי שם.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • כן. אלבלך היא כותבת נדירה באמת, שיצירתה היא מחרוזת פנינים שונות זו מזו ומופלאות, כל אחת בדרכה.
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • היא קוראת את ביאליק המבקש צניעות וענווה, ובבית הנופש ששכרה מוצאת מכתב של אב המפציר בילדיו לא להתחתן, לא לחזור על הטעות שהביאה אותם אל העולם. הטקסט המעודן והחכם של אלבלך מתכתב עם המקורות האלה. לגישתה, לא נורא להתחתן, אבל לפעמים צריך לקחת הפסקה מהנישואין, כמו עכשיו, כמו עם המאהב של הגיבורה שלה. רק כשאת לבד את מגלה את עצמך מחדש, והגילוי הזה לא גורם לך לאהוב את עצמך יותר וגם לא לשנוא. עכשיו את פשוט מבינה.
עוד ביקורות לספרים