הביקורות של מיד

ספר זה מכנס עשרים ושניים מחקרים החדשים על אודות הגליל, על ייחודי הגאוגרפי, על הנוף הטבעי והתרבותי שלו, על הרכבו האנושי המגוון והמיוחד.

חמשת שערי הספר נעים על המשרעת הכרונולוגית של חקר הגליל ועל מגוון התחומים שבו: 'מהעת העתיקה לימי הביניים', 'על חקר הארץ וידיעתה', 'שלהי השלטון העות'מני ותקופת המנדט', 'חברה ומדינה בגליל' ו'מדעי הטבע'.

המאמרים מציעים לקוראים מקרב הקהילה המדעית ולכלל אוהבי הגליל וידיעת הארץ מבט בוחן על העושר הטבעי והתרבותי של חבל הארץ הצפוני בישראל.

הספר, הרביעי בסדרה, מוקדש בהוקרה לפרופ' חיים גורן, ממניחי היסודות למכללה האקדמית תל חי. 

אמירתו המפורסמת של וינסטון צ'רצ'יל, ״דמוקרטיה היא צורת השלטון הגרועה ביותר, מלבד כל שיטות הממשל האחרות שנוסו מעת לעת״, נהפכה ברבות השנים לקלישאה, אולי משום שעם סיום המאה ה־20 נראה היה שהדמוקרטיה הליברלית אכן הבטיחה את ניצחונה.

אולם בפתחה של המאה ה־21 מתברר שאחיזתו של הרעיון הדמוקרטי בישראל ובמדינות אחרות ברחבי העולם הולכת ונחלשת. דמוקרטיה עכשיו – סוגיות ואתגרים במאה ה־21 , בעריכת מאיה גייר וד״ר דנה בלאנדר, נולד על רקע המציאות הזאת.

הספר מבוסס על סדרת שיחות שקיימה פרופ' ליעד מודריק עם חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה במסגרת האוניברסיטה המשודרת של גלי צה״ל.

הסדרה, ובעקבותיה ספר זה, מבקשים להציג דיוקן עכשווי של הדמוקרטיה ולבחון את עקרונותיה ואת המכשולים הניצבים לפניה בימים אלו באמצעות מגוון שאלות מפתח, ובהן: מהם רעיונות היסוד של הדמוקרטיה וההצדקות לה? כיצד אפשר להתגונן מפני האיום הפופוליסטי, ואיך יכולות דמוקרטיות להישמר מהסכנות הטמונות במהפכה הדיגיטלית? מהן ההשלכות של התחזקות הממד הפרסונלי בפוליטיקה, ואיך יכולה דמוקרטיה להתקיים בחברה רב־תרבותית? והאם אפשר לחנך לדמוקרטיה? כיאה לספר העוסק בדמוקרטיה, המאמרים בו אינם מציעים תשובות מוחלטות, אלא פורשים בפני הקוראים מפת דרכים לאתגרי השעה שהדמוקרטיה בכלל והדמוקרטיה הישראלית בפרט מתמודדות איתם.

קובץ ז' של "עירובין" – סדרה לספרות ולאמנות
הקובץ השביעי, הכחול, של סדרת "עירובין" הוא קובץ ישראלי מאוד. את הקובץ מלווים מראשיתו צילומי חיילים של האמן הצעיר יותם גורן (תלמיד בצלאל, שנה א'), והטראומה הישראלית, המיליטריסטית והחולמנית כאחד, שזורה בכל עמודיו, אף שגם בקובץ זה כמו בשאר הקבצים אין תמה מאחדת מוצהרת. הקובץ כולל סיפורים קצרים, שירת מקור, שיחה (אלון רג'ואן מראיין את אפרת מישורי), אמנות ישראלית חדשה, צעירה ומשובחת, ועוד.
כותבים: חיה לוי, ליאורה כהן, אלון רג'ואן, סער יכין, עומר ברקמן, נח אנגלהרד, אפרת מישורי, לורן מילק, אייל שלום, גיתית דהן, אמיר מנשהוף, איתי פנחס עקירב,  מיתר מורן, שי מנדלוביץ', רונה ברנס
אמנים: יותם גורן, אור שלומן, פאינה פייגין, רון וינטר, איתמר ליברגל
על הכריכה: יותם גורן, ללא כותרת (צילום במצלמה חד פעמית)
עורכים: רונה ברנס, שי מנדלוביץ'
עיצוב: אוהד חדד
הקובץ ראה אור בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות
הוצאת "עירובין" פועלת במסגרת עמותת בר-קיימא לתרבות, אמנות, מוסיקה ושלום (ע"ר) 

גיליון זה נכנס לעולמם של שלושה שוטים אשר הסתובבו בדרכיה של אירופה ותרו אחר הרפתקאות. דון קיחוטה, הבולט מבין השלושה, פורסם בתחילת המאה ה־ 17 . טיל אוילנשפיגל הופיע בדפוס כמאה שנה קודם לכן. הברון מינכהאוזן — במאה ה־ 18 . שלושת השוטים נכרכו יחד פעמים רבות בעבר. הם נהנו לחולל מהומות, להפר את הסדר, לאתגר את השכל הישר ובעיקר — להצחיק ולהציג מראה סאטירית אל מול פניה של אירופה, שהפכה באותה תקופה למרכז העולם.

הסיפורים, השירים, התצלומים והאיורים שבגיליון מציגים דון קיחוטים, דולסיניאות וסנצ'ו פנסים. היצירות לוקחות אותנו למסעות פנטסטיים בעקבות מינכהאוזן ולתעלולים בסגנון אוילנשפיגל. משחק קלפים שעוצב עבור הגיליון הופך את ספרו של סרוונטס למאבק על אותנטיות.
ועוד, הגיליון בוחן האם הדימויים שהתקבעו לכל אחד מהשוטים — מוקיון, משוגע וגוזמאי — אכן נכונים (ספוילר: לא כל כך). אחד המאמרים מצביע על גורם אפשרי שהניע וכיוון את הרפתקאותיהם של שלושת השוטים, ובלעדיו לא היו יוצאים כלל לדרכים (ספוילר: מסיבת האליטות).

משתתפים, לפי סדר א"ב:
הדר אלפסי, יעקב בן נתן, יונתן דורי, גלי הראל, Randy Winth , אילונה טרויאנוב, איריס לבנת, שבתאי מג'ר, נעם מדני, אייל מולצ'ינסקי, אווה (חווה) מילס, חגית זוהרה מנדרובסקי, נטע נציב, אריאל נשרי, רוני סומק, ליאב עציון, רונית פורת, רות פיין, אורית צמח, אופיר קורן, דניאל קלמן, אוראל רבינר, וליה רוזן, משה רחמוט, ר"ס אלה, מקס שטנר, שירה שטנר, שירי שפירא.

ג'ורג' אורוול שאף להפוך את הכתיבה הפוליטית לאמנות ואת האלגוריות לסיפורים מרתקים. רעיונות ומושגים שהופיעו בספריו, בעיקר ב-"1984" וב"חוות החיות", השפיעו על השיח התרבותי ונכנסו למילון היומיומי – החל מ"האח הגדול" ו"שיחדש", ועד "מלחמה היא שלום" ו"כל החיות שוות, אך יש חיות ששוות יותר". העולם שהמציא היה מובחן כל כך, עד שזכה לשם תואר – "אורווליאני". 

בגיליון זה, שנכתב על רקע מגיפת הקורונה והפגנות המחאה, נציג יצירות שמתכתבות עם העולם הדיסטופי של אורוול. בין היצירות: סיפורים ושירים, מאמרים וממוארים, סיפור מאוייר ושירה ויזואלית, תצלומים, איורים וגם, שימו לב, הצעה לשפה חדשה, שמטרתה לחזק את המנהיגים הפופוליסטים של ימינו.

משתתפים, לפי סדר א"ב:
הדר אלפסי, עדנה אפק, יעקב בן נתן, א. ברגמן, מירי גלעד, יונתן דורי, גלי הראל, ארז וולק, בוריס וינגר, יועד וינטר שגב, Randy Winth, אוריאל זיגלר, דנה חפץ, לובה טשרנוב, שבתאי מג'ר, עמוס נבון, נטע נציב, אריאל נשרי, רוני סומק, ליאב עציון, רונית פורת, אופיר קורן, נסים קלדרון, לאה קליבנוף-רון, ש' ר', אוראל רבינר, ענבל רווה, משה רחמוט, איציק רנרט, מקס שטנר, בן שמואלי. 

אסופת סיפורים זוכים וסיפורים נבחרים נוספים מהתחרות השנתית לכתיבת סיפורים קצרים בנושא "הפעם הראשונה".

אנתולוגיה ספרותית חברתית המאגדת שירה, עדויות וסיפורים קצרים של א.נשים מכל המגדרים העוסקים בטראומה מינית והשלכותיה במטרה לתת ביטוי פואטי לשורדות ולהעלות את המודעת להשלכותיה של הפגיעה המינית והעולם הטראומטי המתלווה אליה.

המשוררת לורן מילק, שיזמה וערכה את האנתולוגיה, קיבצה טקסטים של 52 יוצרים ויוצרות, ביניהם של יוצרות ויוצרים מרכזיים ומוערכים כמו אפרת מישורי, הילה לולו לין, רועי חסן וטקסטים של משוררים צעירים כמו שמואל מוניץ, סתיו אתלן, גל אמת וניסן אליהו כהן.

עיונים הוא כתב עת מדעי רב־תחומי בהוצאת מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות.
כתב העת מגיש לקוראים מחקרים על התהליכים שעיצבו את ישראל המודרנית ועל שורשיהם בחברה היהודית והלא־יהודית מסוף המאה ה-19.

עורך: אבי בראלי
עורכת משנה: אורנה מילר
מערכת: אבנר בן־עמוס, אבי בראלי, דני גוטוויין, אמיר גולדשטיין, מנחם הופנונג, נסים ליאון, סבטלנה נטקוביץ, קובי פלד, פולה קבלו, שלום רצבי, עופר שיף.
מייסד ועורך ראשון: פנחס גינוסר

​עיונים מפרסם מאמרים בתחומי דעת מגוונים: היסטוריה, פילוסופיה, סוציולוגיה, מדעי המדינה, כלכלה, ספרות, אמנות, מוסיקה, גאוגרפיה, מגדר ועוד.​​

רשימת המאמרים בכרך זה:

תרבות
לתולדות המאבק בין עברית ממסדית לעברית ילידית בישראל / אורי מור
עיבוד טראומה בקולנוע תיעודי עכשווי בישראל / אדם צחי
תרבות בהסתדרות, 1945-1930 / מאיר חזן

פוליטיקה
לפני סבסטיה: ניסיונותיה של 'קבוצת שכם' להקים התנחלות, 1970-1969 / אמיר גולדשטיין ואלחנן שילה
נחל איילון ומימיו: בבואה ליחסים בין הרשויות, 1965-1948 / אסף זלצר

חברה
הפעלת הצבא לשבירת שביתות נהגי הקטרים והימאים בשנת 1951 / בועז גרפינקל
מגפת שיתוק הילדים: אירוע מעצב מדיניות, 1956-1949 / דורית וייס
'דגל ציון' והתארגנות הנוער הספרדי והמזרחי בתקופת המנדט / משה נאור

תכנון ודיור
תכניות הצללים לבאר שבע היהודית, 1949-1947 / הדס שדר ואלי מסלובסקי
'שכנות אינטימית' והחיים בדירות משותפות בתקופת המנדט / אליה אתקין

"בלשון כרותה" הינו הקובץ המקיף והעשיר ביותר של פרוזה פלסטינית בעברית. הוא מאגד בתוכו 73 סיפורים שנכתבו בידי 57 יוצרים ויוצרות פלסטינים תושבי ישראל, עזה, הגדה המערבית והתפוצות ושתורגמו בידי 36 מתרגמים (שליש מהם פלסטינים) על פי דגם העבודה של סדרת מַכְּתוּבּ. דגם זה כולל צוותי תרגום דו־לשוניים ודו־לאומיים, שהתכלית שלהם אינה דיוק לשוני או תחבירי, אלא קיום דיאלוג כפעולה תרבותית ופוליטית בעולם. זה מפעל ראשון מסוגו של העמדת סיפורת פלסטינית בעברית בדגם שבו יהודים ופלסטינים מנהלים דיאלוג טקסטואלי ואוראלי על יחסי הגומלין בין השפות.

סדרת מַכּתוּבּ مكتوب, המביאה לקדמת הבימה סִפרות ערבית חיה ונושמת בפרוזה ובשירה, היא ספינת הדגל של "חוג המתרגמים" שנוסד במכון ון ליר בירושלים. בחוג פועלים יותר משמונים אישה ואיש, ערבים ויהודים, מתרגמים, עורכים וחוקרי ספרות, הרואים במלאכתם מעשה מכונן באמצעות מילים ובאותה עת גם פעולה תרבותית ופוליטית בעולם. חוג המתרגמים הוא נמל הבית שבו עוגנת סדרת הספרים מַכְּתוּבּ مكتوب ובו מתרחשות מלאכת הבירור של הניתן והבלתי ניתן לתרגום וחקירת ההבדל ביניהם; מתגלות אפשרויות התנועה משפה לשפה ומתרבות לתרבות, על השפע המתקיים בהן וביניהן; ומתפתח דגם לעבודה עדינה ומתמשכת בין יהודים וערבים שתכליתה פיוס בין השפות.

האם אשה רשאית לפסוק הלכה? האם מותר להתארח אצל אדם שאינו שומר כשרות? האם מותר להזמין לשבת אורח שמחלל שבת? כיצד אמורה קהילה דתית להתייחס למי שנמשכים לבני מינם ומבקשים ליטול חלק בחובות הקהילתיות? היוכל אדם בעל מגבלות שכליות התפתחותיות להיות שליח ציבור? האם יוכל לבוא בברית הנישואין? מה גישת ההלכה למשלוח תרומות לפליטים בסוריה, או לסיוע של מדינת ישראל במקומות מוכי אסון? היש אפשרות לבטא בתפילה את קיומה של המדינה וסיום הגלות?

המאה העשרים היתה מאה רבת תהפוכות ומלחמות. דמוקרטיות נוסדו וערכי שוויון הועלו על נס ונהפכו לאידיאל. לקולות מושתקים נמצא פה, נשים נעשו שותפות מלאות בכל תחומי החיים — בחברה, במדע ובשלטון, זכויותיהם של בני אדם נחקקו עלי ספר.

דומה שמהפכות אלו מציבות במאה הנוכחית אתגרים חדשים אל מול העולם הדתי ופסיקת ההלכה. חופש, שוויון, סובלנות, זכויות אזרח וזכויות אדם, מעורבות ובולטות של נשים במגוון מישורים של החיים — כל אלה מיתרגמים לשאלות הלכתיות חדשות, ופוסקי ההלכה נדרשים לתת להן מענה רלוונטי, כיאה לתורת חיים ומתוך אמונה ודבקות במסורת התורה שבכתב והתורה שבעל־פה.

איך תתמודד ההלכה עם ערכים חדשים אלה? האם היא מסוגלת להכיל בתוכה את השפה החדשה ואת הערכים שנהפכו זה מכבר לנחלת רבים? האם נועד להלכה תפקיד כלשהו בעיצוב הערכים או בקביעת גבולותיהם?

פרקי הספר ובית הלל אומרים מבקשים לתת מענה לשאלות אלו דרך תשובות מעשיות בפסקי הלכה. בשפה הלכתית ומסורתית, מתוך בירור בש״ס ופוסקים, נידונים כאן נושאים בעלי משמעות היסטורית, מדעית, חברתית וטיפולית, ומעל הכול — ערכית. תרומתן של תשובות אלו היא בהצעה של שפה הלכתית ההולכת ומרחיבה את אופק מבטה ואת הנחיותיה לעולם הזה.

בית המדרש ההלכתי של ארגון ״בית הלל — הנהגה תורנית קשובה״ מקדם ללא לאות את בניית הגשרים הנחוצים שבין מסורת הדורות, ערכיה ועולמה ההלכתי, לבין החיים כאן ועכשיו, על ערכיהם ואתגריהם.