דום לב"
בדיאלוג פנימי כן ונוגה ללב, רוני, גיבורת הרומן, מכניסה אותנו לרזי האמהות, זוגיות, הישגיות והלחצים שנשים נתונות בהן ובעיקר כופות על עצמן. מתחושת האשמה על ילד בררן באוכל ועד להתמודדות עם אובדן אישי וכואב, אנחנו נחשפים לדין וחשבון הקדחני שרוני מנהלת עם עצמה.
הרומן עוקב אחרי רוני, אמא צעירה שנמצאת בזוגיות עם עופר "היפה", כמו שסבא שלה מכנה אותו. כביכול הכל מושלם- בעל אוהב ודואג, ילד מוצלח עם עיניי שקד וקריירה מוערכת שממשיכה להתקדם. אך למרות כל זה, רוני לא מצליחה להרגיש טוב, להשתחרר מהכבדות, מהמועקה. הביקורת שהיא מטיחה בעצמה כנה, לעיתים כואבת ולפעמים מעוררת את הרצון להצטרף לשיחה ופשוט לנער אותה כמו שהיא כל כך מנסה לעשות לעצמה ולא מצליחה.
פעמיים בשבוע רוני הולכת לבקר את סבה העיוור בבית האבות, כשבקומה למטה שוכבת הסבתא שמזמן כבר לא נוכחת בגופה (אולי דווקא השכחה גאלה אותה). הם מקשיבים לנגן האוקרידיון שמנגן שירים ישראלים נוגים שמלווים את ההוויה הארצישראלית. כך גם הספר עובר בין החוויה האישית של גיבורת הרומן, לחוויה הציבורית של נשים, אמהות, רבות כל כך.
בספר הביכורים שלה, ציפי בן שלום מייצרת חווית קריאה מהרהרת ומערערת שמובילה בעדינות לדיאלוג שאנחנו מקיימים עם הקול בראש שלנו.