הביקורות של themansloss

עידן זילברשטין, מחזאי, מוזיקאי ובמאי, מפרסם את ספרו הראשון מתכון לחיי נצח. הספר בוחן בעומק את הדקויות שבחיי האדם, תוך שילוב של חמלה, פרספקטיבה, תקווה, וגם, לאור הקונפליקטים, קורטוב של הומור.

מתכון לחיי נצח הוא סיפור על אומנות וחיים ללא גבולות. זילברשטין משתדל לכתוב בכנות, תוך דחיפה מעבר לגבולות המקובלים. כתיבתו, לדבריו, נועדה לגעת בקוראים ולהדהד אצלם רגשות עמוקים ואמיתיים. במרכז הספר עומד מפגש עם דמויות ודילמות המציירות תמונה מורכבת של אנושיות ונצחיות.

עידן זילברשטין נולד בשנת 1966 בחיפה. את דרכו האומנותית החל בשירותו הצבאי בלהקת הנח"ל, ומאז פיתח קריירה עשירה בתיאטרון, מוזיקה וחינוך אומנותי. בין הישגיו הבולטים: הלחנת מוזיקה להצגות זוכות פרסים בתיאטראות מובילים, ייסוד מרכזים לאומנויות הבמה ושיתוף פעולה עם קהילות מגוונות ברחבי הארץ.

ספרו הראשון, ספר מחזות, יצא לאור בעבר וכלל שני מחזות שכתב. מתכון לחיי נצח הוא ספר שיריו החדש והראשון, והוא מציג טקסטים שחיים ונושמים כנות, אותנטיות ורעיונות מקוריים. הוא משקף את גישתו הייחודית והכנה של זילברשטין, המבקשת לגעת בלב הקוראים ולעורר בהם מחשבה ורגש.

קַר בְּעוֹלַם הַשֶּׁקֶר
כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁקַּר.
אֲבָל לֹא יוֹדְעִים שֶׁקַּר 
לִי.
כִּי אֵין שׁוּם קֶשֶׁר
בֵּין קֹר לְקֹר.

הספר נכתב בין השנים 2020–2022. בימים שבהם זכויות אדם נשחקות וחברויות נסדקות, נכתבים שירים, כדי לשמור על שפיות וגם על קצת הומור. 

130 שירים של עוררות חושים, תובנות שכליות ורגשיות, הומור וציניות, כאב וצער, אהבה ותשוקה.

אהבתי מותנייך, ברק רקותייך,
את מגע כף ידך, את התוגה בעינייך,
את קשיות עורפך ורכות שדייך,
את עזות שפתך וחיוורון לחייך.
מתוך: אותך לעצמי רציתי
  
ושוב היא לו קָשָה 
ומיד הוא רוצה,
והיא לא מתרצה 
כי לה זה קָשֶה.
מתוך: קָשֶה וקָשָה

לכל אחד המת שלו 
אתו יחיה לעד,
סָפוּן בַּגֵו, חרות בדם,
טמון בתוך קרביו.
מתוך: לכל אחד המת שלו

שירי אלמנות ויתומים מצחיקים נולדו בחטא. מאורעות מלחמת השביעי באוקטובר, חרבות ברזל, הביאה אותי לחשיבה על ההסתכלות של המין האנושי על החלקים החלשים בחברה. בשם הצורך להגן עליהם אנו יוצאים למלחמות ובכך גורמים לפגיעה רבה יותר בילדים ובאנשים היקרים לנו שנשארים בעורף.

ציניות והומור שחור אפיינו את תהליך הכתיבה מראשיתו, אבל ככל שהמלחמה התארכה הבנתי שדברים שאני כותב שנשמעים לי מופרכים לחלוטין הופכים למציאות כמו חוסר ההתייחסות הקבוע לכאבם של יתומים וההנחה שהם מהווים מחיר שניתן לשלם, או בהמשך ההתייחסות אל משפחות החטופים כאל אלמנות ויתומים למרות שהחטופים עודם בחיים.

שירי תשוקה, שירי אהבה וכמעט אהבה, שירים מציוני דרך נבחרים של משורר אחד, ספר הביכורים של עמית מאוטנר הוא מעין לידה מלאכותית בלתי מזורזת של מיטב שיריו. שירי לב אישיים, הצולחים אל החברתי והפוליטי … מערבים משלבי לשון ומבעים שונים, בלולים בעושר מטאפורי ומתובלים בהומור דק, על מנת לדייק את מצב המשורר ברגעים שונים או את מצבו של הזולת הנקרה בדרכו. [חיים נגיד]

"עוֹמְדִים שָׁם?" שָׁאַל הַיַּלְדּוֹן אֶת אָבִיו שֶׁנִּכְנַס אֶל הַיָּם.
"עוֹמְדִים שָׁם?" שָׁאַל הַחַיָּל אֶת הַמְּפַקֵּד שֶׁנָּדַם.
"עוֹמְדִים שָׁם?" שָׁאַל הַגֶּבֶר לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַס עִם אֲהוּבָתוֹ לְמִטַּת אַהֲבָתָם.
"עוֹמְדִים..." חִרְחֵר הַקָּשִׁישׁ רֶגַע לִפְנֵי שֶׁלִּבּוֹ נָדַם.

בספר הייתם קהל נפלא ינקות פוגשת זקנה, החל מזכרון שרפרף החליבה של סבתא דבורה, דרך נעורים פרועים, ועד הזדקנות בזמן מגפה, כשבתוך ההשתנות התמידית, נשאר וקבוע המבט הילדי, הנצחי. בילינו יחד בתוך השירים במשך שנה, וסיימנו ימים ספורים לפני מותך. אני מקווה שעומדים שם אבא, איפה שאתה לא נמצא.

"קניתי את "המדריך לאושר" ב"צומת ספרים" בפינה
הוא מציע להסתכל על העולם כאילו זאת הפעם הראשונה
על לידה, על חיוך, על עץ, על ענן —
בינתיים לא נראה לי שזה עובד ברמת גן."

רמי לבני מגיש בספרו הקיטוּר השביעי פזמונים־שירים סאטיריים מהחיים: על אהבה ומוות, ילדוּת וזיקנה, פנטזיות ואובססיות, פוליטיקה ודת, אוכל ושפה, על שגרת היומיום הקטנה ומשמעות החיים הגדולה. הספר מבקש להמשיך מסורת מפוארת של סאטירה עברית מחורזת, וכל ישראלי יוכל למצוא בו בקלות תירוץ לקיטוּר טוב על החיים.

"עד לפני כעשרים שנה הייתה הסאטירה חלק חשוב מן התרבות הישראלית: הצגות וקברטים, תוכניות רדיו וטלוויזיה, וטורים מחורזים, מאביגדור המאירי, דרך אורלנד, חפר ודידי מנוסי, יהונתן גפן ורבים וטובים אחרים - ואלתרמן. איך הייתה נראית התרבות הישראלית בלי 'הטור השביעי'? בספרו החדש מצליח רמי לבני להפיח רוח חיים בסאטירה המחורזת, ולספק מבט מפוכח על חיינו, בלי רצון למצוא חן ובלי פרות קדושות."
אפרים סידון

אמרו לי שאני חייב לכתוב תקציר לספר,
מצד אחד אני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות,
אבל מצד שני החלטתי השנה להתחיל להקשיב יותר לסובבים אותי,
ומצד שלישי הסובבים אותי אומרים לי לעשות רק מה שאני אוהב! ולכתוב תקציר לספר לא נכלל בתוך רשימת האהבות שלי…

רוצים לקרוא?
תקראו
לא רוצים?
קדימה למה אתם עוד פה? חבל על כל דקה, הזמן שעובר לא חוזר ולא תספיקו למצמץ, אתם כבר בבית אבות משען, אוכלים גרבר בננה עם כפית, חולמים על העבר, ומקווים לא למות הלילה מדום לב

מדיטציה

קוֹל פְּנִימִי אוֹמֵר 
עַמוֹד מֹחַ

הזמן עשה את שלו מבחינתי הוא יכול ללכת הוא ספר שיריו השביעי של גלעד מאירי. זהו ספר המשקף התפתחות והשתחררות של הפואטיקה של מאירי מהשיר הקצר והגבישי, ובעיקר, מהחיפוש אחרי האידיאה של השיר והחלפתו בהליכה אל עבר השיר הפראי, האקספרמנטלי, הנושם, והמשוחרר. שירי הספר קצרים במפתיע וארוכים במפתיע, משתטים במפתיע, ונזכרים במפתיע. הם נעים על ציר רחב של נושאים וסגנונות, ומעבדים חוויות עתיקות, מן הילדות, בית הספר היסודי, השירות הצבאי, לצד דיברור של חוויות טריות מאוד: מות האב, מגפת הקורונה, המצב הישראלי, וכנהוג בשירת מאירי, כל אלו מלווים במחשבה עמוקה על כתיבה בכלל ועל השירה העברית בפרט. 

ד"ר גלעד מאירי (1965, י-ם), פרסם 19 ספרים, מהם שבעה ספרי שירה ושש אנתולוגיות שירה העוסקות בכדורגל (שתי אסופות), בספורט, בבית ספר, בתפילה ובמחאה חברתית (בשתיים האחרונות כעורך שותף); ספר שירי ילדים: שובבים שווים, ספר האלפבית החברתי; המשרד לסיפורי הציבור (סיפורים קצרים); פופואטיקה, ספר מסות ומאמרים; תרגום של מבחר שירים מאת המשורר האנגלי גאווין יוּאַרְט. מנהל שותף עם נועה שקרג'י של מקום לשירה וביה"ס לאמנויות המילה.  

"ואיך שאת אומרת שלפעמים אני כותב יותר מדי. מביט קדימה עם המילים כאילו אין מחר. אבל מחר, אני משיב כמו מתוך הרגל, אולי כבר לא יבוא. אני בתוך הקדימה הזה ולא שם לב למה שקורה סביבי. כמו שמישהו שופך מילים מהגרון כי הוא יכול; יש לו דלי ענק, מלא ברעיונות. הוא חותך באוויר כנגד גרונות שסועים ולא מעניין אותו המוות הזה."
זוג צעירים ישראלים מגיע לביקור קצר בבירת גרמניה. לכאורה סיפור שגרתי, אבל יש בעיה אחת – הבחור- איבד את קולו, והוא מתקשר עם חברתו ויתר הסובבים אותו באמצעות פתקים. בימי הביקור הספורים, השניים מתנהלים בין בית-המלון למסעדה, לבר כזה או אחר, וכמובן לאתרי החובה של ברלין. אבל בתוך נפשו של הבחור מתרחש סיפור מקביל, לעתים הפוך לגמרי מהמציאות החיצונית: סיפורו של המפגש הישראלי, היהודי, עם גרמניה שבה העבר מביט, מתנפל, לופת מכל כרזה ברחוב, מכל צליל, מכל אבן, ופתאום לכל דבר יש משמעות נוספת: לא רק היסטורית אלא פואטית, קיומית, עכשווית. 
נועם נגרי מצליח בנובלה "טקנומליה" לנער ולהאיר באור חדש את הסטריאוטיפים המוכרים - לעתים זהו אור מטאפיזי, ולעתים דווקא אור מילולי, פשוט - וכל זה בכישרון כתיבה ייחודי, בשפה שמלהטטת וממציאה עצמה תוך כדי תנועה.
נועם נגרי הוא סופר, איש חינוך ומוסיקאי. ספריו הקודמים: "מְצוֹפִים" (2007), "רסיסים של אור שבור" (2012).

לָמָּה רָצִינוּ לִהְיוֹת הוֹרִים?
לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ תּוֹהִים כְּשֶׁאֲנַחְנוּ גְּמוּרִים
מָה רַע לִהְיוֹת זוּג צָעִיר בְּתֵל-אָבִיב
עִם זְמַן לְחוּפְשָׁה אוֹ לְפִיתּוּחַ תַּחְבִּיב,
בְּלִי לְהִתְעַסֵּק עִם חִיתּוּלִים וְעִם צְרָחוֹת,
בְּלִי לֶאֱסוֹף צַעֲצוּעִים, לִשְׁטוֹף מֵאָה צַלָּחוֹת...
וְאָז אֲנַחְנוּ לְפֶתַע נִזְכָּרִים
שֶׁעִם הַיְּלָדִים אֲנַחְנוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר מְאוּשָּׁרִים,
הֲרֵי מָה יִשְׁוֶוה לְתִינוֹק שֶׁבַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה צוֹעֵד קָדִימָה
אוֹ לְיֶלֶד שֶׁסְּתָם אוֹמֵר, "אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ, אִימָּא!"?
וּבְדִיּוּק כְּשֶׁנֶּעֱלָמִים כָּל הִרְהוּרֵי הַחֲרָטָה,
הַקָּטָן בָּא וְאוֹמֵר שֶׁהוּא עָשָׂה פִּיפִּי בַּמִּיטָּה.

איתי קליין, מהנדס תוכנה ואב לארבעה, עדיין חולם על שנת לילה רצופה.

שיר גדול

זֶה שִׁיר גָּדוֹל. 

כַּמָּה שֶׁאֲנִי סוֹבֵל!
כַּמָּה שֶׁאֲנִי סוֹבֵל!
כַּמָּה שֶׁאֲנִי סוֹבֵל!

זֶה שִׁיר גָּדוֹל. 
גָּדוּשׁ כֵּנוּת וְרֶגֶשׁ.

גאווין יוּאַרְט (לונדון, 1916 – 1995) הוא משורר אנגלי ממוצא סקוטי, אשר חי כל חייו בלונדון. המבחר הוא ספר תרגומים ראשון משיריו היוצא לאור בישראל. יוּאַרְט הוא משורר וירטואוזי,  קרנבלי, הומוריסטי וחדשן. המניפה הרחבה של נושאיו, אופיים החתרני, הקומי והקיומי בשילוב שליטתו של המחבר בצורות מגוונות מעניקות למבחר ברק ותנופה.   
הפואטיקה הארוטית שלו נועזת, חושפנית ומקדמת חירות מינית; שירת המלחמה שלו מבוססת על שנות שירותו בצבא האנגלי שבו שירת כקצין תותחנים, בעיקר באיטליה (1939 – 1946), ולחם נגד הנאצים; שירתו האזרחית עוסקת בתרבות פופולרית, ספורט, זכויות בעלי חיים, תזונה, הורות, תעסוקה, אקופואטיקה ועוד. 
יוּאַרְט עושה שימוש במגוון צורות מסורתיות (סונט, הייקו, אפיגרמה, סיסטינה ועוד) לצד אקספרימנטים צורניים מקוריים למשל, "היוארט" והסונט בכאילו שמעוצבים על ידי מבני חריזה יחודיים או הדאבל והטריפל הייקו (שרשור של שניים או שלושה הייקו ברצף כשיר אחד).   
בספר 60 שירים מייצגים מתוך 22 ספרי שירתו. בסוף הספר אחרית דבר מאת המתרגם ד"ר גלעד מאירי, אשר מעניקה הקשר ביוגרפי, היסטורי ופואטי.

שמע קולנו

הַשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה
וְרוּחַ קָדְשְׁךָ קַח מִמֶּנּוּ. 
אַךְ אָנָּא בְּרַחֲמֶיךָ, 
אַל תִּישָּׂאֵנוּ כְּתִינוֹקוֹת בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ 
אַל תִּרְחָצֵנוּ תְּנַגְּבֵנוּ וּתְחַתְּלֵנוּ
אַל תִּקְשֹׁר סִנָּר לְצַוָּארֵנוּ
אַל תַּפְשִׁיטֵנוּ וְתַלְבִּישֵׁנוּ
אַל תַּשְׁכִּיבֵנוּ וְתַחֲלֹץ נְעָלֵינוּ
עָזְבֵנוּ כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ
וְתֵן לָנוּ לִפֹּל עַל חַרְבֵּנוּ.

ספר הביכורים אזרח ותיק לישראל ורמן ניחן בפואטיקה פרודית מושחזת. נושאי הספר הקיומיים הקשים הדומיננטיים, מוות, זיקנה, חולי, מוגשים באופן חשוף באמצעות שילוב בין המקורות היהודיים והומור עצמי. בעידן של תרבות פופולרית של הערצת צעירות ורמן חושף את חולשות ובזות הגוף המתכלה באומץ ובישירות. כמו כן, שירתו באה חשבון באמצעות הפרודיה עם מגבלות הגוף ועם האל, אשר השגחתו איננה מגוננת על האדם מפני סבלו. ההומור הקרנבלי מקל על ההתמודדות עם הכאב ומסייע לקבל את ההתכלות והמציאות. 
הספר זכה במענק קק"ל ע"ש יצחק לייב ורחל גולדברג.

 ישראל ורמן נולד ברעננה (1945) וגר בצור הדסה. למד במדרשיית נועם בפרדס חנה ובישיבת חברון בירושלים. בעל תואר שני בפילוסופיה יהודית וקבלה מהאוניבריטה העברית והוסמך לרבנות (קונסרבטיבית) ע"י בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר בירושלים. לימד יהדות בבתי ספר תיכוניים בארץ ובחו"ל ותלמוד והלכה בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר בירושלים. בוגר בית הספר לאמנויות המילה בירושלים.

ראובן שרף, יליד הארץ ובן לניצולי שואה שהקימו בית בישראל. הוא מהנדס מכונות ואיש שיווק במקצועו זה 40 שנה, שבחלקן גר ועבד בחו”ל.

ראובן חובב שירה בנשמתו ובעל כשרון כתיבה ייחודי, שבולטים בו החריזה, החזרה על תיבות והמבנה הצורני השובב והקורץ של השירים.

מאז ומתמיד כתב וחרז שירים וחמשירים, ברכות והקדשות למשפחה ולקרובים, לימי הולדת ושאר אירועים.

את אהבתו לשפה העברית המשיך להביע בשירי אהבה, הגיגים, מסרים ותובנות על החיים.

כל אלה קובצו לספר אחד מקסים, קולח וקולע, שנחמד וכיף לקרוא בנשימה אחת.

ראובן הוא אב לשלושה ילדים וסב לשתי נכדות, עובד במלוא המרץ, מתנדב, ועוד ידו נטויה לכתוב ולחרוז על כל נושא וסוגיה.

הספר "בבטן הזאב" מאת נדיה עדינה רוז כולל 60 שירים, והוא ממשיך ומשכלל את המהלך הסגנוני של ספרה הראשון "דיו של שלג" שראה אור בהוצאת אפיק בשנת 2015. שירתה של רוז מבוססת על פיגורטיביות עשירה הבאה לידי ביטוי בשילוב בין שני שדות סמנטיים, ויצירת היסטים, זליגות והארה של שדה אחד באמצעות השדה האחר. לרוב, השדה האחד נובע מתוך מאורעות הביוגרפיים: טיפול בהורים קשישים, מוות והגירה, ואילו השדה השני מגלה לקורא את האופן בו המשוררת חווה את אותם המאורעות: באמצעות מבט נאיבי וילדי המתבטא בשימוש במשחקים, אגדות והומור.
כך למשל בשיר "בחודש יוני": מִתְקַשְּׁרִים מִבֵּית הָאָבוֹת: /  מְאַשְׁפְּזִים אֶת אִמָּא בְּבֵית הַחוֹלִים מִתְקַשְּׁרִים מִבֵּית הַחוֹלִים: / מְאַשְׁפְּזִים אֶת אִמָּא בַּמַּחְלָקָה הַתַּת-חֲרִיפָה   / מִתְקַשְּׁרִים מִתַּת-חֲרִיפָה: / מְאַשְׁפְּזִים אֶת אִמָּא בְּסִעוּדִי מֻרְכָּב // וּבַזְּמַן שֶׁאֲנִי קוֹפֵאת לִצְלִילֵי הַטֶּלֶפוֹן / אִמִּי כְּמוֹ חֲבִילָה עוֹבֶרֶת מִיָּד לְיַד, / בְּכָל פַּעַם שִׁכְבָה אַחַת / פָּחוֹת. בעוד השדה האחד מעיד על  המאורעות מתוך חיי המשוררת, השדה השני משמש כתחביר באמצעותו ניתן לספר על אותם מאורעות, בזכותו הם בכלל הופכים לאפשריים ולראויים לסיפור. ואולם, למרות השימוש הרב שיש בספר בחומרים תיעודיים, הדוברת מתגלה בו בזכות באמצעות השדות הסמנטיים בהם היא בוחרת בכדי לתאר את המאורעות.
התכה זו מייצרת איכויות רעננות ומפתיעות לשירה של רוז, המתגלות הן בזכות ההומור, והן בזכות הדומיננטיות של המבט בפרט ושל הויזואלי בכלל – דומיננטיות הנובעת מהעבודה של המשוררת כאמנית ויזואלית. אלו שירים שבצד הכאב מעניקים לקורא נוחם, וכמו הפתעה ידועה מראש, השירים של רוז מניחים את המתנה על השולחן כבר בתחילת השיר. לפיכך קריאת השיר הופכת לאקט פתיחת המתנה, לאקט של פרטים המצטרפים לחוויה מענגת.

נועה שקרג'י – עורכת הספר

מקצוע ההוראה הוא בראש ובראשונה שליחות חברתית. ספרים ומאמרים רבים נכתבו על אודות תפקיד המורים ועל האופן שבו הם צריכים להיראות ולהתנהג, אולם בפועל, מורים הם בני אדם, ואינם פועלים על פי תבנית אחידה. בכל חדר מורים קיים פסיפס של אנשים המייצגים את הרב-גוניות של החברה שבה אנו חיים – וזה כל היופי.
על ידי שימוש בחרוזים, הומור, ולעיתים אירוניה, מעורר המחבר, שחר יהל, הזדהות עם מורים רבים, המרכיבים את מערכת החינוך. 
 כל מי שעוסק בהוראה, היה תלמיד או שילדיו הם  תלמידים כעת – יוכל לזהות את הטיפוסים השונים,  ואף להזדהות עימם.

שחר יהל, מורה למתמטיקה בבית ספר זה 30 שנה שבהן פגש מורים רבים מסוגים שונים.

כתיבת חמשיר היא בשבילי הנאה צרופה: בחירת הרעיון, החריזה המוקפדת, המשקל הנכון, חיפוש העוקץ המשעשע, ההפתעה הסופית. לעיתים נדרשות לי חמש דקות ולעיתים חמש שעות כדי ליצור את החמשיר המושלם. כן, זוהי אומנות החמשיר.

מתוך כ-700 חמשירים שכתבתי בחרתי לספר זה כ-200 המבטאים את הוויית הארץ. רובם קשורים לאירועים אקטואליים לזמנם ולצידם דברי רקע. 

שירה! שירה! שירה !ספרו הפרוע והתמוה של פיטר דיוויס, הוא מספרי השירה המצחיקים ביותר שנכתבו בז'אנר שנודע לשמצה ברצינותו העגמומית.

דיוויס, המשורר הארס-פתטי הראשון, כבר זכה למעמד של קאלט בסצנת השירה האמריקנית העכשווית. את ספרו זה, השני במספר, אפשר לקרוא כיחידה אחת המורכבת מעשרות הקדמות לשירים. דיוויס בסך הכל רוצה לכתוב שיר טוב, אבל אחוז חרדת ביצוע הוא נע ממאניה לדפרסיה, מהתפרסות למגלומניה, ומתחנן לאהבת הקורא, להערכת המבקר ולמשרת מרצה מן המניין. תחינתו של פיטר דיוויס נגעה ללבנו, ועל כן החלטנו להביא את שירה! שירה! שירה! גם לקורא העברי, בתרגומו של עודד כרמלי.

לפניכם 101 תרגומים חדשים של ראובן וימר לשיריו של הפייטן-המלחין-הזמר-הנגן הנערץ ז'ורז' ברסאנס (1982–1921). ברסאנס, שכונה "הטרוּבּדוּר של המאה העשרים", חיבר כ-200 שירים, שבהם הוא שר על צעירים מאוהבים ועל זקנים הנוטים למות, על זונות רחוב ועל פורצים, על האידאלים הגדולים המצעידים ללא תוחלת מיליונים אלי מותם. הוא שר על המוות, על לוויות ועל קבורות, לפעמים בהומור משעשע, לפעמים בנוסטלגיה ולפעמים ברצינות חמורת סבר, וכמובן, תמיד מתייצב בראש נושאי הדגל של התהילה לידידות, לנאמנות הבסיסית ולכנוּת של אדם כלפי זולתו, שהרי "אין כמו חברים!"

ראובן וימר על תרגומיו לשירי ברסאנס: "האידאל שלי היה שהתרגום ייראה ויישמע כאילו ברסאנס כתב את שיריו בעברית, ועם זאת, להישאר צמוד ככל האפשר לתוכן המקורי ולהשאיר בשירים את הניחוח הצרפתי בלי לעקור אותם מנופם התרבותי – כל זאת תוך הקפדה ברסאנסית על מסגרת המשקל והמקצב, כך שיהיה אפשר לשיר אותם בטבעיות בלחן המקורי ובדרך שירתו של ברסאנס".