הביקורות של לי

ספר נפלא!

ספר נהדר, חכם. מאיר עיניים ומחמם את הלב. והערת השוליים בפרק על אדריאן ריץ' - וואו.

איזה ספר נפלא, חם וחכם!

כתוב נהדר, מאופק, חכם ומרגש, משובץ פניני תובנות.

נכון שלפעמים, כשיש עימות לא פתור עם מישהו, מתהפכים כל הזמן מצד לצד (גם במיטה, בנדודי שינה, וגם בראש) – רגע מצדיקות לגמרי את עצמנו ומגנות את האחר, ורגע מסנגרות על האחר ומאשימות את עצמנו? זה מה שקרה לי עם "יערה ומוטי", הסיפור הראשון מבין שלושה ב"קירות" של רועי סלמן. יערה ומוטי חלקו ביניהם בן זוג (גם על הניסוח הזה הם, מן הסתם, לא היו מסכימים) ולאחר מותו הפתאומי, עליהם להתמודד עם האבל וגם זו עם זה. הדינמיקה הממגנטת ביניהם יכולה להיות בסיס להצגת תיאטרון מעולה, והיא נמשכה מבחינתי גם כשעברתי לסיפורים האחרים וגם אחרי שסיימתי את הספר. עדיין נרעשתי ובחשתי בתוכי: מה – הדברים ההם שהיא אמרה לו, הם היו אמיתיים?! או שהיא רק רצתה לפגוע בו? ומה שהוא כתב לה בסוף – הוא באמת התכוון לזה? ואם כן, אני יכולה להסכים איתו או לא? "יערה ומוטי" הוא סיפור חשוב גם מבחינת העיסוק שלו בנושאים שלדעתי לא מטופלים הרבה בספרות בעברית (לא שקראתי הכול, כמובן...): פוליאמורה, ביסקסואליות ואֵבל של בני זוג סודיים, או כאלה שאין להם גושפנקה חברתית רשמית. שני הסיפורים הבאים, "נורה" ו"אמרי", פחות מסכסכים, אולי כי כל אחד מהם שייך לדמות אחת ולא לשתיים. מה שמשותף בין כל השלושה – מלבד כמה קווים מקשרים בין סיפורי חייהן של הדמויות – הוא הכתיבה הרגישה והמיוחדת (כמו בספרי הנוער של רועי סלמן, אבל הספר בכלל לא כתוב כמו ספר נוער). למשל, בסיפור שהוא כנראה האהוב עליי, "נורה", כשנורה מאבדת את הארנק שלה – "תמיד עדיף שיהיה כסף מזומן בצד. בטח עכשיו, כשהיא בלי כרטיס האשראי שלה. מה אם תיתקע פתאום? היא לא צריכה טובות מאף אחד. מוזר, הייתה לה תחושה שמישהו ימצא את הארנק, שמישהו ימצא אותה."

ספר עדין וחכם על רגשי אשמה, על היכולת לעזור זה לזה (גם אם אתה ילד או את ילדה), ועל הדמויות הטובות שנמצאות בתוכנו גם אם הן לא איתנו פיזית. אהבתי מאוד.

ספר נפלא, מרגש כל כך!