וואו. אמאלה איזה ספר! בעיני 5 כוכבים זה לא מספיק, מגיע לו יותר. אהבתי מאד מאד! הוא מזכיר את "זרה", אז מי שאוהבת את הסגנון, תעוף על זה.
זה לא איזה ספר קולג' עם רומנטיקה בינונית ועלילה שמתבססת על אי הבנות מטופשות. זה ספר שהוא טירוף אחד שלם, עוצמתי וסוחף!
זה לא ספר קליל, אבל הוא כיפי ומהנה ואי אפשר להניח אותו מהיד. יש בו טריגרים, סממנים נוצרים דתיים פולחניים ותיאורים גרפיים מטרידים. יש בו קצת אופל או אימה או מסתורין, לא יודעת איך להגדיר את זה. אבל מה שבטוח הוא מעניין.
התפלאתי שחלק מהביקורות כתבו שזה לא רומן רומנטי, כי בעיני החלק הרומנטי בסיפור היה פשוט וואו! והוא גם היה שזור כחוט השני בעלילה. הקשר בין לביא לניניאן הוא לא מהעולם הזה! (תרתי משמע חח)
הסמאט מעולה! כל קטע בפני עצמו לא ארוך, אבל יש לא מעט קטעים כאלה וזה אינטנסיבי ומהמם.
רמת הכתיבה המעולה הפתיעה אותי לטובה! לא כי הסופרת ישראלית, אלא פשוט כי לא הכרתי אותה לפני כן ולא ידעתי למה לצפות.
היא בנתה עולם של דמויות עם אופי, עם עומק, עם עקביות. כתיבה בוגרת, מבושלת, מרתקת, אינטלגנטית, מלאה באינטלקט מרענן, שבעיני היה במינון הנכון ולא מעיק, ואפילו מסקרן ממש. רואים שהסופרת מבינה על מה היא כותבת וזה לא סתם תחקיר גוגל.
מה שאהבתי במיוחד זה שהסיפור שמתרחש בצפון הארץ הוא לכאורה הכי ישראלי שיש (למרות סממני הפולחן הנוצרי והפגאני) - כלומר שמות ישראלים, מיקומים מאד ספציפים בישראל, מוסד אקדמאי בישראל - אבל אין לו את הכבדות הישראלית המאולצת שלפעמים מרגישים בספרים שמתרחשים בישראל.
העלילה מותחת, מקורית ומסתורית... רוחנית, מיסטית, על טבעית, כן, אבל בצורה מגניבה ואיכשהו ריאליסטית.
אני מדגישה שאין לי שום קשר לסופרת, אני לא מכירה אותה, לא הכרתי אותה לפני, לא קיבלתי את הספר לסקירה ואני בדרך כלל לא כותבת ביקורות כה מפורטות על ספרים, אבל אני חושבת שהביקורות הקוטלות עושות עוול לספר. זה פשוט ספר קצת שונה מהשבלונה שהתרגלנו אליה ומתרחש בנוף ואווירה אחרים.
ציטוט שאהבתי: "חשבתי שהלוואי שלעולם לא אצטרך להיות בלעדיו כי אז הלב שלי יתפרק, הנפש שלי תבקש את עצמה למות ואני לא אשרוד בכלל."
ועוד ציטוט שמתאר קצת את הלך הרוח של הספר: “מקום של תודעה מעוותת, שבהם הרוח והחומר נפגשים במרחב אל-זמני."
מי שחושבת שזה ספר סטנדרטי על בחורה תמימה וצעירה שנשבית בקסמי המרצה המבוגר והאלפא שלה - אז שלא תקרא. זה לא הסיפור. נכון שלביא חתיך, מקועקע, שרירי וסמכותי אבל אין פה יחסי מרות ואין "תיגע בה ותמות". החיבור בין לביא לניניאן מאד בוגר והוא ברמה אחרת, יותר עוצמתית.