הביקורות של קוראת_עם_קפה_

נקודת מבט מגוונת, כנה, אמיצה ומרגשת, על אמהות לחיילת וחיילים, וזוגיות במדים. אומנם לא אסקפיזם, אבל קול הלב של שפת האם, לקרוא, לכעוס, להתעצב, להתרגש, ובעיקר, להתפלל ולקוות, שסופסוף יבוא עלינו, שלום. תודה לכן ועליכן. https://design-by-sharon.blogspot.com/2024/10/blog-post_10.html

וואוו, איפה מתחילים…? לא הצלחתי להניח את הספר ולו לרגע. הספר הנפלא, הרגיש והמכמיר הזה, שבה את ליבי, מככבים בו שאלות פילוסופיות מחד, וכל כך ארציות, מאידך. שייכות ואמהות, מולדת, אמא אדמה לצד בדידות וזרות. הכאב והטבע הן דמויות משנה, והתיאורים, חודרים את העור והלב . מהי אהבה? מה בתבנית נוף ילדותינו…הפך אותנו למי אנחנו…? בספר, מערכת יחסים לסבית, אבל אהבה היא אהבה, ולכן הוא נוגע בכל מי שאוהב, ויודע כמה זה מסובך. בספר, אם צעירה בחויית הגירה בין סנטה קרוז לקריית ים, ועדיין כל מי שעזב את בית נעוריו, ימצא את ליבו בין שם לכאן. תודה דנה על רומן הביכורים הנפלא הזה, כבר מחכה לספר הבא.

ספר שנוגע בעמוקים בתבונה ורגישות תהומית, דינמיקה עדינה של יחסי משפחה, זוגיות, הגשמה לצד טיפול עדין בטראומה ובהדחקה. זהו ספר על שייכות וזרות, ונוכח בו הכי, הקיבוץ. לא להאמין שזהו רומן ביכורים….נגע בי בכל כך הרבה רבדים. כיכב בשעת ספרות, בהנחייתי, סלון ספרותי, וירטואלי, בינלאומי וחינמי. מור אסאל, הספר הזה, הוא יצירת מופת.

עוד מעט אור, הוא בעצם סיפור הארץ הזאת, שרבים דורשים את בעלותה והסבל הוא מנת חלקם של תושביה. לקרוא אותו כעת, אחרי אסון השיבעה באוקטובר, בפרספקטיבת החודשים האחרונים בארץ ובתפוצה, עורר מחשבות עמוקות, ההיסטוריה אכן חוזרת… עצוב, מרגש, מפעים. מקווה שעוד מעט יאיר האור על כולנו.

את הספר הזה לא הצלחתי להניח…..! קראתיו בשקיקה פעמיים. יצירה ספרותית מרגשת, אותנטית, מעוררת מחשבה ומטלטלת. ספר חובה לכל אישה, אם, אב, וכל אנשי חינוך ובריאות הנפש באשם הם/ן

אהבתי. את הכתיבה הקולחת, את הצלילה העמוקה, לנושא שאין מדברים בו, את התיאורים העדינים על מה שבתוך הנפש ובין האנשים, את האמת הערומה על מלח הארץ, ההייטק והקיבוצים. ספר שהוא עומק ורגישות ואומץ. תודה

יצירת מופת מפתיעה ונקראית בשקיקה, ארוגים בה ברגישות ותחכום, ילדות בקיבוץ, טראומת השואה, ההוויה הישראלית ודינימיקה משפחתית.