התחלתי את הספר ב-6.10 ולאחר מכן לקחתי ממנו הפסקה של חודשיים, עקב המלחמה. לאחר התאוששות קלה, הספר די זרם, פרט לפרק אחד שדילגתי באמצע כי היה יבש למדי, הפרק על ראש אגף תכנון.
התובנה העיקרית העולה מהספר היא הצורך בעבודת מטה רצינית ובתהליך קבלת החלטות מושכל בהנהגה של ישראל.
בראיה לאחור לאסון ה7.10, איילנד אמנם מציג (בעיקר כלפי לבנון, פחות לגבי עזה) את אותה תפיסה שהוא כיום מציג באולפנים - אנו נלחמים במדינה ולא בארגון ולכן כך צריך לפעול. מנגד, יש שם גם אמירות שהן כנראה חלק מהקונספציה (צריך לפעול עם חמאס לשיקום וכו) וכמו כולנו, גם הוא לא כנראה צפה את האסון שמגיע.
עניין אותי כמובן בראיה לאחור הפרק על ההתנתקות. די מדהים שלא בוצע כל דיון שמציג למה הולכים למהלך ולא היה דיון על ציר פילדלפי.