מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:פוטו פרג

אורנה קסטל

לא יודעת לספר בדיחה, לומדת מילדיה וממטופליה, וחושבת שכתיבה היא מצב האושר היחיד. אורנה קסטל ("מוות", בהוצאת אפיק) עונה באופן גאוני לשאלון האישי
  • מה הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • לאחרונה קראתי את ״צלם״ של עינת יקיר. כתיבה שכמעט לא יודעת מה שכותבת. כל כך עשירה ומקורית בכל אספקט. זו ספרות שלמרות שנופיה מפה היא לא מפה ולא מעכשיו. היא הצליחה למצוא פרצה אל עבר מיתוס אישי חדש, חורג מהכפוי. הטקסט חורץ, הופך ומעבד את אדמת הטרשים של השפה.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • לא קרה. הכתיבה היא לא בשביל לכתוב או לצאת לאור. כל גרגר אות שנכתב נאסף לערימה לכדי אמירה.
  • ספר שתקחי לאי בודד:
  • זה שלא קראתי עדיין. זה שמחכה לו. שממשיך להיכתב. או לחלופין את ״האיש בלא תכונות״ של רוברט מוסיל שהתחלתי עכשיו. זו משימה לאי בודד, וצריך בדידות כדי לקרוא.
  • האי הבודד הזה שאת חולמת עליו – איפה הוא בערך?
  • אולי שני בלוקים מכאן. זה יותר מצב ממקום.
  • כשאת תקועה בכתיבה – מה עובד בשבילך?
  • אני לא סופרת למרות שהוצאתי ספרים. כותבת נראה לי הולם. אני פסיכואנליטיקאית שזה גם סוג כתיבה כי שימת הלב היא למילים, לדקדוק, לצליל ולהברות. עיסוק זה במילים אינו בסיפור, כיוון שאסוציאציות הן ניירות פרגמנט מקושקשים, שכשמניחים אותם זה על זה מגלים קו שחוזר על עצמו בכל גיליון ואותו מבקשים למצוא. אז להניע אסוציאציות ומילים - זה מה שעובד.
  • כמה ספר חדש צריך לדעתך לעלות בחנות?
  • סביב 50 שקל. כמו בקבוק יין סביר. זה מוצר בסיס כמו לחם, אבל זו גם פרנסה וכוחות השוק משחקים תפקיד.
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר/ משורר, אני ...
  • הבנים שלי שניהם כותבים. אנחנו לא מכירים גלגל הצלה יעיל מזה כדי לצוף ואף לשאת את המילה על כפיים. יש לה ערך גבוה בקרבנו.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • מצב של אושר, היחיד שאני מכירה, הוא כתיבה. לצפות במלאכת המרכבה מתגוללת מול עיניך. אין כלום מסביב ואז לא צריך שום דבר ויש רק זרם חשיבה שנצמד להקשת אותיות. אצל לאקאן יש אמירה שאנחנו אוכלים את הספר, שגם אפילו הכלבים הביתיים יודעים שאוכלים לא מרעב, אלא שהאוכל קשור למילים ולחברה.
  • כתיבה או סקס טוב?
  • מה ההבדל? שהרי אלו שתי פעולות שאם הן תחת מצב של אין חשיבה, מצב נדיר, הן נחשבות ל״טוב״.
  • באילו שעות ומיקום את אוהבת לכתוב?
  • אין זמן ואין מרחב עדיפים, אלא פניות ומרחק מהיומיום.
  • מציעים לך להשתתף בהישרדות VIP. יש מצב?
  • גיחוך. VIP אלו אנשים רהוטי לשון, גם אם עילגים גמורים, הם אלו שמדברים. לא היו מציעים ולא לוקחים אותי, כי על מנת שאדבר עליי להיות מופרדת מאיזה כפיל שנראה במקומי וזה מנוגד לכל תקשורת.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • לא ירצו וגם צריך סיפור טוב למיוזיקל. וכאמור, אני לא יודעת לספר סיפור. כשאני מנסה לספר בדיחה תמיד יוצא לי להתחיל מהפאנץ׳, זה יכול להיות מצחיק למי שמכיר אותי. אני מתחילה מהסוף.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • אפשר להיות בכל זמן, לא? יש סדרת מופת שנקראת ״זרה״ על נוסעת בזמן. זה יפה אבל מסובך. אין לי כלים לחיות בשום תקופה, גם לא בזו הנוכחית. אולי מחוץ לזמן הולך.
  • את יכול לפגוש לשעה כל אדם בעולם. במי תבחרי?
  • מעדיפה בכל פעם לפגוש את עצמי. הרי אם אתה מישיר מבט לנרקיסיזם שלך, אתה נמנע משגעון גדלות.. גם של אחרים.
  • מי הסופר הגדול בעולם?
  • לא כל כך קוראת את עכשיו. מניחה שיש מישהו כזה שלא בהישג ידי, כי לא קוראת ספרות יותר מידי. אוהבת קלאסיקות, אבל בעיקר קוראת פסיכואנליזה. לאקאן ופרויד.
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • יותר חבל על האיך מעל המה. לנשים יש פוטנציאל גלום לעשות מהשפה שיח שחותר תחתיה ומשום מה הן מתאימות את עצמן לכללים. הכי גרוע זה כתיבה קורקטית או פוליטית או לשם השקה ופרסום. הכתיבה נולדת מעצמה ומתגלגלת בחפשה לעשות מקום.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרטי).
  • אני לא מבינה איך מישהו מזדהה עם מה שכבר כתב. להקריא ממנו, לעבד אותו. הספר הוא ממני והלאה. חללית שנטשה את בסיס האם – מה לי ולזה. גם כשאני מלמדת, אני יכולה רק מה שאני לא יודעת.
  • אבל מה עם מקצוע? מה תבחרי אם ישלחו אותך עכשיו ללימודים?
  • לומדת. לומדת מהמטופלים, ואיזה רעיונות אדירים אני שומעת, בעיקר כשאינם מתכוונים. לומדת טקסטים תוך כדי עבודות תרגום. לומדת מהילדים שלי, כי הם אנשים צעירים מפתיעים שהעיקר בהם זה שיש להם אישיות וחושבים בעצמם.
  • מהו השיא האישי שלך בשעות כתיבה רצופות?
  • לפעמים נוסעת לבית של חבר בצפון. יושבת כמה ימים עם גיחת טבע קטנה ובלי לדבר עם איש, וכותבת.
  • כושר גופני - מה את עושה בקשר לזה?
  • עושה. כל יום. משהו בסיסי וחיוני. זה יותר להיכנס לאקסטזה, לבידוד וניתוק. בזמן הזה יש רפלקציה ורעיונות שמפציעים.
  • אילו ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
  • אין כזו סיטואציה. לבזבז זמן. אפשר לבזבז אם מעבירים את הזמן ולא ממלאים וקיימים בו. אין לי אדיקציה לחומרים כאלו. אולי כי מעדיפה לעשן ולכתוב.
עוד ראיונות עם סופרים