ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים

צילום:אלה פאוסט

זיוה בר

הוספה למעקב

מתרגזת כשמפריעים לה באמצע הכתיבה, אוהבת שרעיונות מהלילה מגיעים עד הבוקר, ונסחפת לגלישה בקבוצות בעלי כלבים. זיוה בר ("החדר שלי") עונה לשאלון האישי

כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
בנערותי כתבתי יומן, שירים וספר לילדים. הם היחידים שנשארו למזכרת אי שם בארון ההיסטוריה שלי. מלבדם אין לי ספרים במגירה. אני מאוד מעשית. מה שנשאר כתוב הוא בדרך כלל משהו שמוכן לצאת לאוויר העולם. יש לי כל מיני רשימות והגיגים. לפעמים אני מוצאת להם שיבוץ מתאים ולפעמים הם נמחקים בעבור זמן.

איפה נמצא האי הבודד שלך?
אני די מפונקת ואוהבת סביבות אסתטיות. זה יכול בעיר ויכול להיות בטבע, אבל משהו מסודר וממשי. לא הישרדותי. בדמיוני זו תהיה עיירה בצפון איטליה או יפן. עם שכנים נחמדים. צריכה להרגיש בטוחה.

כמה ספר חדש צריך לדעתך לעלות בחנות?
ספר צריך להיות במחיר שווה לכל נפש. מצד אחר יש כל כך הרבה תחנות בדרך עד שעמלת הסופר הזעומה מגיעה אליו חזרה. אין לי באמת תשובה לשאלה הזו.

השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר, אני...
אהיה גאה בו. זו זכות בעיני, סוג של יצירה, של אמנות, של המצאה. אני מאוד מעריכה את היודעים לכתוב ועוד יותר את הוגי הדעות. ספר הוא יצירה בעיני. לא פשוט להעביר מחשבות או דמיון למילים שיהיו ברורות ומתנגנות גם לאחרים. מקווה רק שהוא יצליח או שיהיה לו משלח יד נוסף שיוכל לפרנס אותו בכבוד, כדי שלא יפסיק לכתוב. בכל זאת אנו חיים בעולם קפיטליסטי, ומאתגר להתפרנס רק מכתיבה.

כתיבה או ארוחה טובה?
ברגעי הכתיבה העולם נשכח. מרגיז מאוד כאשר חוט המחשבה מוטרד ונקטע. ברגע האמת אדע לשלב ביניהם. לא נראה לי שאוותר על ארוחה טובה, אבל אכתוב לי ציוני דרך ונקודות מחשבה על מנת שאוכל לחזור למקום בו הפסקתי.

באילו שעות ומיקום את אוהבת לכתוב?
אני מאוד אוהבת את שולחן הכתיבה שלי. הוא שולחן השרטוט עליו עבדתי כאשר התחלתי את דרכי כמעצבת פנים. הוא מהימים ששרטטו ללא עזרת מחשב עם עפרון ועטי רפידוגרף. עליו מונח המחשב שלי. שולחן השרטוט ממוקם מול חלון ונוף עד הים. זו פינה שקטה עם הרגשה של אופק פתוח. אני מעדיפה את קצוות היום. את הבוקר שמביא עמו את רעיונות הלילה וריכוז רענן, ואת הלילה שסוגר את רעיונות היום.

קמפיין ל"פוקס" או "הישרדות וי.איי.פי" תמורת מאות אלפי שקלים – בא בחשבון?
אם משתמשים בספר בצורה מכובדת בקמפיין, נראה לי שאזרום עם "תמורת מאות אלפי שקלים".

רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל, זורמת?
מיוזיקל לילדים? נראה לי יישום נחמד מאוד. זה בהחלט יגרום לרעיונות הספר להגיע לעוד ילדות וילדים בצורות נוספות.

במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
הייתי חוזרת לימי טרום גיוסי לצה"ל ומשנה את המסלול. לא פוגשת את הגרוש שלי בצבא וממשיכה ללימודי עיצוב בחו"ל.

את יכולה לפגוש לשעה כל אדם בעולם. במי תבחרי?
מעולם לא הערצתי אף דמות, פופולרית או לא, כזו או אחרת. אני אוהבת לפגוש אנשים. כתבתי על הרבה מאוד אמנים ואנשי מקצוע במהלך השנים. רבים מהם היו מרתקים במידה כזו או אחרת. לא כל אחד משאיר חותם ממשי. לפעמים אלו אנקדוטות קטנות שנכנסות ללב וזה בהחלט מעשיר ומספק.

כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרטי).
לא נעים להודות, אבל בתהליך ההוצאה לאור של "החדר שלי" הייתי באופוריה מוחלטת. נהניתי מכל התקדמות, קטנה כגדולה. הייתי שותפה ומעורבת בכל תהליך ההוצאה. התרגשתי מאד מהאיורים, ממכונות הדפוס, ואפילו סחבתי בעצמי את ערימות הספרים לאחסון. הרגשתי שיש לי בשורה לעולם ואני רוצה שכולם יהיו שותפים לה. ממש נהניתי מהדרך. אחר כך הגיעה ההתפכחות. העולם לא הפך טוב יותר ולא אני ולא הספר שלי נמצאים במרכזו.

אבל מה עם מקצוע? מה תבחרי אם ישלחו אותך עכשיו ללימודים?
אבחר באותה הדרך המקצועית שלי. אינני מוותרת לא על העיצוב, לא על הכתיבה ולא על הידע באמנות. אולי אלמד איור וגרפיקה. זו השלמה אסתטית שמעניינת אותי.

מהו השיא האישי שלך בשעות כתיבה רצופות?
מעולם לא חשבתי על זה. בכל מקרה הוא לא רב. אני די קופצת מדבר לדבר. פתאום משהו נוסף מעניין אותי או נפתח לי צוהר לרעיון אחר. מכיוון ששולחן הכתיבה שלי לא רחוק מהמטבח – המסלול להפסקות ביניים הוא די מוכר.

כושר גופני – מה את עושה בקשר לזה?
לפעמים צועדת. עדיין לא חזרתי לפילאטיס מאז הקורונה. כשהכלב שלי, פּוּפִי, היה בחיים אלו היו צעידות יומיומיות.

איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
זה לא קורה. ספר שלא ממש מעניין אותי אני נוטשת. אני לא מתמידה במה שלא מעניין אותי ולא נלחמת בזה. לפעמים מבזבזת זמן מיותר ברשתות החברתיות. למשל, בימים אלו כאשר הלב מתגעגע לכלב חדש אני די נסחפת עם הגלישה בקבוצות הכלבים.