מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:יח"צ

שילה ויינברג

חושבת ששירה היא ריקוד טנגו בהילוך איטי, כשהיא תקועה בכתיבה היא מאזינה למוצרט וחוטפת טבלית שוקולד, והיא ממש לא סובלת מיוזיקלס וריאליטי. שילה ויינברג ("אתחול") עונה לשאלון האישי
  • מה הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • בפרוזה: הדבר/ אלבר קאמי, מנוחה נכונה/ עמוס עוז, מול היערות/ א.ב. יהושע. בשירה: ספרי מאיה אנג'לו באנגלית ולאה גולדברג בעברית.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • בראשי, אין סוף. אני כותבת ומוחקת, בתוך כל מיני קופסאות ב"קלבאסה" ישנן התחלות של שירים, סיומי סיפורים. ישנן טיוטות לספרים שלעולם לא אכתוב. ספרי 'אתחול' הוא ספר ביכוריי. בעיקר אני כותבת שירים וכעת עובדת על ספרי הבא.
  • ספר שתיקחי לאי בודד?
  • ככל שיותיר המקום במזוודה. אקח תריסרי ספרים . אבל ביניהם חייבים להיות השיעור בגרמנית/ זיגפריד לנץ, האחשוורוש היהודי הנודד/ שטפן היים, ארץ רחוקה/ יצחק בן נר.
  • האי הבודד הזה שאת חולמת עליו – איפה הוא בערך?
  • מרבית חיי חייתי באיים בודדים, כעת אני יבשה הומה. האי הבודד שלי הוא הנפש החפצה. הוא לא נקודה במרחב. הוא רעיון בזמן.
  • כשאת תקועה בכתיבה – מה עובד בשבילך?
  • הרקוויאם של מוצרט, טבלית שוקולד, התבוננות במראה שנשקף מן החלון וחיפוש אחר תנועה בגבעות שממול. הסתכלות בסרטון כלשהו ביוטיוב או באתר אחר ובעיקר בהייה במסך עד שהמילים זוחלות אלי ועולות על הדף בהתנגבות קבוצתית.
  • כמה ספר חדש צריך לדעתך לעלות בחנות?
  • הייתי משנה את השאלה - כמה צריך לקבל כותב.ת ממכירת הספר. יותר מהיום. לראות שיש ספרים שהכותב.ת השקיעו בהם חיים שלמים ובסוף הם נמכרים בעשרה ₪ זה מביש ומעליב לא רק את הכותב.ת אלא גם את ההוצאה לאור ואת החנות שהופכת להיות מערכון של הגשש החיוור. עצוב מאוד שזה כך.
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר/ משורר, אני...
  • הייתי אומרת לו, כתוב, ילד יקר, כתוב ואמן את עצמך. תמחק הרבה, ואל תזרוק שום דבר. שמור את כל מילותיך ליום שבו הן יבואו לפניך שוב. מצד שני, הייתי מייעצת לו ,"לך למד תחום ידע שיביא לך סוג של רווחה כלכלית, כי מן המילים ברוב המקרים לא תתפרנס. אבל זאת תהיה עבודת חייך. כמו תפילה, עשה לך מנהג, שעה ביום, יום בשבוע, שבהם תכתוב ותתפלל".
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • כתיבה היא צורך. ארוחה טובה היא מותרות. חוץ מזה, אוכל עשיר מביא בהכרח לשובע ורצון להניח את הראש על הכרית. כתיבה באה ממצב של רעב. אבל מדי פעם, צריך לישון , לא?
  • כתיבה או סקס טוב?
  • בכתיבה את לבד. סוג של אוננות, ביחוד שכאת עומדת מול המקלדת השותקת. לעומת זאת, בסקס עם האישה שאני אוהבת, אנו ביחד. זה תמיד רגע מכונן בחיים. לא משנה כמה פעמים התנסיתי בכך. לי זה תמיד נראה כמו הפעם הראשונה. מפחיד, מרתיע ומלהיב, שגורם לי לצחוק ולבכות בעת ובעונה אחת.
  • באילו שעות ומיקום את אוהבת לכתוב?
  • אני כותבת בכל שעה, על פתקים, בנייד, בפיסות מפיות. בדרך כלל, שעות הערב והלילה טובות אלי. יושבת ליד שולח הכתיבה, אור המסך מסנוור ואז באות כל ההזיות, כל הרוחות הפרוצות, כל הסיוטים וכל האכזבות. מכולן אני שוזרת חלום רב מימדי למציאות של דף לבן וסימנים שחורים.
  • מציעים לך להשתתף ב"הישרדות וי.איי.פי" תמורת מאות אלפי שקלים. בא בחשבון?
  • לא. ממש לא. עד כאן. אפילו לא בצחוק. לגלדיאטורים ברומא לא היתה ברירה. אבל, לעשות את זה מרצון כדי לעלות על מוקד מדורת השבט בבתי הצופים, נשגב מבינתי. בכלל, מביך אותי לאכול חרקים, לשחות בים בוץ ולהתייחס למשחק טלוויזיה כאילו בזה תלויים חיי.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • לא רואה כיצד הופכים את הסיפור שלי למיוזיקל. נוסף על כך, זהו סגנון פרפורמטיבי שגורם לי גירודים בכל הגוף. בכל פעם שהלכתי לראות יצאתי בהפסקה . כך זה היה ב'אוויטה' ו'בבילי שוורץ'. רק פעם אחת, ראיתי את 'שיקגו' בברודווי ונשארתי עד הסוף, כי כל המשפחה היתה אתי והכרטיסים עלו כמו טיסה לחלל. כעקרון, יש כיום אופנה להפוך כל סרט להצגה וכל סיפור למופע . ואם הספר/ סרט זכו להצלחה, אז בכלל מנסים לסחוט את הלימון עד תום. רוצים מיוזיקל , תכתבו במיוחד לשם כך. אשתדל הפעם להישאר עד להתשחוויה.
  • עם איזו דמות מרומן היית מנהלת רומן?
  • בלומה נאכט מ"סיפור פשוט" של עגנון היא הדמות שלי. כמוה, גם אמי מתה בדמי ימיה. גם אני ,כמו בלומה, נזרקתי לעולם ללא הכנה של מות האם. דמותה האנטי גיבורה שבתה את לבי בחוסר המוצא של חייה. כמה הבטחות חיים אכזבו את בלומה נאכט, שנדונה להיות משרתת בבתי אחרים. האישה שאסור לאהוב כי היא בת קרובים חסרי מעמד ויחוס. המשרתת הכמעט נצחית בבית משפחת הירשל ואחר כך בביתם של תרצה ועקביה מזל בספור "בדמי ימיה". עבורי נשים כמו בלומה הן סוג של מגדלור שמעולם לא האיר ובכל זאת המשיכו לעמוד על קצה הסלעים כאשר גלי הים הכו בהן ללא הרף.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • הייתי חוזרת ל 6 באפריל 1965. זהו היה היום האחרון בחיי אמי, שעה לפני צוהרי היום. אז לא ידעתי שהיא על טיפות החיים האחרונות שלה. הפעם האחרונה שראיתי אותה, עולה בכבדות, נתמכת בידי אבי, במדרגות החצר לעבר המונית שלקחה אותי לבית החולים. שם נפטרה שעות אחר כך. הייתי חוזרת לאותה שעה ומבקשת שתיפרד ממני, להרגיש בפעם האחרונה את חום גופה. אולי הייתי מבקשת עצה להמשך. שתסמן לי בידה לאן לפנות מכאן. מספר רגעים שהיו יכולים לשנות נתיב שלם של תחושת החמצה.
  • את יכולה לפגוש לשעה כל אדם בעולם. במי תבחרי?
  • פעם קראתי שאפשר להזמין את וורן באפט לארוחה תמורת מיליון דולר וניתן לשאול אותו כל מיני שאלות ועצות כדי לשפר את הביצועים העסקיים. ראשית, אין לי מיליון דולר. שנית, אינני בטוחה שאוהב את האוכל שהוא יגיש לי. אבל כן הייתי מזמינה לין אן קונוויי, בת 84 כיום. אישה טרנסג'נדרית שבשנות ה-60 של המאה שעברה עברה תהליך התאמה מגדרית. תחום עיסוקה היה מדעי המחשב - מהנדסת אלקטרוניקה וממציאה אמריקאית, שידועה בתרומותיה החלוציות בתזמון פקודות דינמי במחשבים ותכנון מעגלי VLSI. כמו כן היא היתה אקטיביסטית למען זכויות טרנסג'נדרים. הייתי מבקשת לראיין אותה כדי שגם הדורות הבאים ידעו את תרומתה לקהילה הטרנסג'נדרית ולהתפתחות מדעי המחשב.
  • מי הסופר החי הגדול בעולם?
  • יש כל כך הרבה סופרים נהדרים, שכל ספר שלהם הוא חגיגה ללב ולמוח. אני מאוד מאוד אוהבת את פול אוסטר, חיים באר, אילן שיינפלד, דוד גרוסמן, אורהאן פאמוק ועוד רבים אחרים. ועוד רבים רבים שכבר אינם בינינו.
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • הומו ספיינס כותב על כל מה שהוא מסוגל לחשוב אני מניחה. אבל ישנם נושאים כאן בישראל שמודחקים לקרן זווית. אין כאן מספיק כתיבה של קבוצות שוליים. היתה קבוצת ערספואטיקה שהתברגנה ונעלמה. אין כאן מספיק כתיבה של ערבים, של חרדים, של בני מהגרים בעיקר מאתיופיה. וגם אם היא קיימת, הקושי היום להוציא ספר מבחינה כלכלית מונע זאת מהם. אין כאן מספיק עיסוק בנושא השליטה היהודית על עם אחר. זה עובר מתחת לרדאר החברתי כאילו זאת גזירת גורל. כאילו זה קורה בארץ שום מקום.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרטי).
  • אופוריה ליום יומיים וחרדה לחודשיים. אני רוצה שיקראו אותי ויעריכו את כתיבתי לא רק בגלל הסיפור שמאחורי, אלא בשל הכתיבה. בעיקר יש ציפיה שלא תמיד מתגשמת.
  • אבל מה עם מקצוע? מה תבחרי אם ישלחו אותך עכשיו ללימודים?
  • בכל פעם שאני מחזיקה מוצר כלשהו, השאלה הראשונה שלי היא מדוע זה כך ולא אחרת? עיצוב זהו תחום שאני אוהבת לעסוק בו, אבל לעצמי. אם הייתי בוחרת שוב במסלול לימודים, הייתי בוחרת באחד ממסלולי העיצוב. בעיקר בתחום העיצוב התעשייתי, שם הייתי משלבת בין קיימות לבין עיצוב מוצרים ירוקים יותר עם מאפיינים אסתטיים שלי.
  • מהו פרק הזמן הממושך ביותר שבו ישבת וכתבת ברציפות?
  • אני לא כותבת יותר משעה רצוף. ואז קמה, עושה סיבוב בבית, שותה מים, משתדלת לא לנשנש וחוזרת לכתיבה. ישנם ימים שאני כותבת כך שמונה עד עשר שעות. קוראת למחרת או מספר ימים לאחר מכן מה כתבתי ומשנה מחצית מן הכתובים. שירה היא כמו ריקוד טנגו בהילוך איטי. כותבת שורה ומבטלת. כותבת ומשנה. מזל שטיפקס יורד בקלות מן המסך.
  • כושר גופני – מה את עושה בקשר לזה?
  • יש לי אסטמה רדומה. הפחד שלי להמצא בהתקף גובל בסוג של היפוכנדריה. ביחוד עכשיו בקורונה, כאשר הווירוס הזה תוקף את דרכי הנשימה, אמרתי לעצמי - את חייבת להגדיל את נפח הריאות שלך. תמיד התמדתי בפעילות גופנית ובשנתיים האחרונות עוד יותר - רצה בסביבות 30 ק"מ בשבוע, ועוד כל מיני תרגילים 3-4 פעמים בשבוע. זהו גם הזמן היחיד בו אני רואה טלוויזיה . בזכות זה ובזכות הפה הסגור מצליחה לשמור על משקל גוף סביר.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
  • ספרות טיסה. כלומר, ספרים שאפשר לגמור לקרוא תוך מספר שעות. העלילה, הדמויות, צפויים מראש. סיימת לקרוא, סגרת את הספר ושכחת מה קראת.
עוד ראיונות עם סופרים