מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:יח"צ

נופית לוי-איתן

כשהיא תקועה בכתיבה היא משקיעה בהסחות דעת, היא לא מפסיקה לפסול רעיונות לספר שני, והיא לא סובלת מיוזיקלס ושמיר. נופית לוי-איתן ("אל תכתבי את זה") עונה לשאלון האישי
  • מה הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • הבחירה קשה במיוחד, אבל צמצמתי אותה לשניים מהספרים האהובים עליי, שמדי קריאה מעוררים בי קנאה לנוכח שלמותם וקסמם החד-פעמיים: "מלבד הכלב" של קוני ויליס ו"איפה את, ברנדט" של מריה סמפל.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • אף לא אחד – כתבתי רק את "אל תכתבי את זה" והשלמתי אותו תוך שנה, תוך כדי עבודה. לפני זה אפילו לא השתעשעתי ברעיון של כתיבת ספר; לא חשבתי שיש לי מספיק אוויר למרתון הזה. אבל מרגע שהרעיון לספר עלה, הכתיבה פשוט זרמה. מאז ש"אל תכתבי את זה" יצא אני מהרהרת ברעיונות לכתיבת ספר שני ופוסלת אותם בזה אחר זה, אבל מבחינתי כל עוד זה קורה רק בראש שלי, לא הפסקתי באמצע.
  • ספר שתיקחי לאי בודד כדי לקרוא?
  • "100 דרכים להתאבד באמצעות אגוז קוקוס". כאילו, מה, רק ספר אחד? טוב מותי באמצעות אגוז קוקוס מחיי.
  • האי הבודד הזה שאת חולמת עליו – איפה הוא בערך?
  • במנהטן. יש שם את כל מה שאני צריכה, כולל מידת הבדידות האופטימלית עבורי.
  • כשאת תקועה בכתיבה – מה עובד בשבילך? מה לא?
  • לקום מהמחשב ולעשות משהו מיותר בתכלית. זה יכול להיות משחק בטלפון, כמו TwoDots שהעסיק אותי עד תום 3,075 שלביו, או גלילה עד סחרחורת של הפיד בטוויטר, או בהייה בקולקציות של נעליים יפות שאני בהחלט לא צריכה אבל לגמרי רוצה, או צלילה למחילת ארנב של מילים ילידיות מעניינות (כמו, נגיד, המילה הקסומה "komorebi", המתארת את האור החודר בין עלי העצים ביפנית, אותה שפה שהחליטה שהמילה הראויה לאפרסמון היא קקי), ובדרך כלל כל אלו ביחד - בקיצור, חבילה עוברת של הסחות דעת. מה לא עובד בשבילי: כל השאר.
  • כמה ספר חדש צריך לדעתך לעלות בחנות?
  • כמו חליפה ליתום. כלומר, מחירו של ספר מורכב מהמון נתונים ומשתנים, שחלקם מתנגשים זה בזה, כמו סודוקו של אינטרסים. מצד אחד, מחירו של ספר צריך להיות נגיש ובהישג יד לקוראים, ומצד שני, הוא צריך להיות כזה שיאפשר לסופרים להתפרנס מהיצירה שלהם ולענות "סופר" כששואלים אותם מה הם עושים ולא "סופר, כותב ועורך תוכן, מנחה סדנאות כתיבה, מנהל סושיאל ומשגיח כשרות". ובמספרים, 50 שקל נשמע לי כמו מחיר הגיוני לספר מודפס.
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר/משורר, אני...
  • לא אהיה מופתעת או רגועה בקשר לעתידו הכלכלי.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • תלוי מי מצטרף אליי לארוחה, אבל כנראה שכתיבה. בעיקר כי עד כה שום ארוחה לא העניקה לי סיפוק כמו יום כתיבה שהלך טוב, שלא לדבר על זה שכתיבה מעולם לא גרמה לי לחוש כמו צפלין עם אייליינר.
  • כתיבה או סקס טוב?
  • סקס טוב. לא, רגע, כתיבה טובה. בכל אופן לא כתיבה טובה על סקס, כי זו נדירה יותר מממותות במטולה או דינוזאורים בדימונה או חנייה באפור בתל-אביב.
  • באיזה שעות ומיקום את כותבת הכי טוב?
  • שעות הצהריים וצפונה הן השעות הכי פרודוקטיביות שלי במהלך יום העבודה, אבל אין כמו כתיבה באמצע הלילה. הכול יותר טוב באמצע הלילה, חוץ מלישון. איפה: מניסיוני בתחום הלוקיישנים לכתיבה (הבית שלי, בית קפה, מתחם עבודה משותף), אני כותבת הכי טוב במתחם העבודה המשותף בו אני עובדת ביומיום.
  • מציעים לך להשתתף ב"הישרדות וי.איי.פי" תמורת מאות אלפי שקלים. בא בחשבון?
  • אין מספיק כסף בגלקסיה, ולדעתי גם לא ביקומים הידועים כולם – הקונספט של "הישרדות" דורש התפלשות בשלושה מהדברים שהכי מיותרים לי בעולם, חוץ משמיר: תככים, פומביות ולכלוך. זו לא אשמתו של הפורמט, כי אני די בטוחה שאין לי את הכישורים הדרושים להישרדות גם מחוץ לטלוויזיה; שעה אחת בלי וויי-פיי הבהירה לי שאם, נגיד, הייתי בשואה, הייתי מתה לפני שהנאצים היו עולים לשלטון.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • בעיקרון אני רוחשת למיוזיקלס עוד פחות חיבה משאני רוחשת לשמיר, ולמעט אופרות אני ממש שונאת שבאמצע התרחשות עלילתית הדמויות פוצחות לי בשירה וגרוע מזה, בריקודים, כך שבגדול כנראה שהייתי מעדיפה שיהפכו את הספר שלי למעצור לדלת מאשר למיוזיקל. כוכבית: אלא אם כן מי שרוצים הם טריי פארקר ומאט סטון, היוצרים של סאות' פארק ושל המיוזיקל ההורג מצחוק “Book of Mormon”, שאז התשובה היא כן בוודאי ואיפה חותמים.
  • עם איזו דמות מרומן היית מנהלת רומן?
  • עם ברנדט מ"איפה את, ברנדט" של מריה סמפל, וכשאני אומרת "רומן" אני מתכוונת לתחרויות ראנטים אינסופיות על הנהגים והכבישים ושירות הלקוחות וקבוצות וואטסאפ וקולגות בעבודה ולמה עדיין צריך להתנגב אחרי המקלחת או לקפל כביסה או לישון. ברנדט מבריקה, מקורית, אלגנטית, אינדיבידואליסטית, טוטאלית ואימא נהדרת, וחוץ מחיבתה המשונה לסריגה אני באמת לא יכולה למצוא בה שום פגם.
  • מכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • לא הייתי חוזרת אחורה – מעדיפה להרהר ברטרוספקטיבות מאשר לחוות אותן בפועל, מה גם שאין תקופה בעבר בה הייתי מרגישה בטוחה יותר מהיום. לעומת זאת, מייד הייתי קופצת איזה מאה שנה קדימה לראות מה לובשים (ספוילר: בוודאות לא מדובר בחליפות כסופות), מה נהיה מהאינטרנט ואם יש כבר מושבות על הירח וחיים במאדים ומילקי קרמל כל השנה.
  • את יכולה לפגוש לשעה כל אדם (חי) בעולם. במי תבחרי?
  • את מי שאחראי על חלוקת דברי הדואר לבניין שלי. אני אפילו לא צריכה שעה שלמה, נגיחה אחת וסיימנו.
  • מי הסופר החי הגדול בעולם?
  • זה דבר? כי התשובה כל כך תלוית טעם אישי ועוד מיליון מרכיבים אחרים של הקסם הספציפי שהופך סופר לגדול מכולם בעיני מי מקוראיו, שמספר הבחירות גדול כמספר האופציות. קצת כמו לשאול מה הפריט הכי כעור בעולם שאדם יכול לעטות על עצמו, וגם כאן קשה לי לבחור בין קארגו שורטס לקרוקס.
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • כותבים על הכול, אבל לא תמיד טוב (סובייקטיבי) או מעניין (גם סובייקטיבי) או מצחיק (הכי סובייקטיבי), שזה גם מה שהכי חסר לי. יותר ספרים מצחיקים בכלל, ויותר ספרים שמצחיקים אותי בפרט.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרטי).
  • כשהספר יצא היו לי כ-5 דקות של אופוריה ונצח קטן של חרדה, כך שהייתי בחופשה מפרופורציות, אותה ביליתי במקום הכי רחוק אובייקטיבית מהקאריביים, הספה שלי.
  • אבל מה עם מקצוע? מה את הולכת ללמוד אם אני שולח אותך עכשיו ללימודים?
  • צרפתית ומתמטיקה ומדעי המחשב ומדעי המוח ויפנית ותדמיתנות ולעשות פן לעצמי ולהכין טחינה בדיוק בכמות הרצויה. לא יודעת, סטודנטית נצחית זה מקצוע?
  • כמה הכי הרבה שעות רצוף יצא לך לשבת לכתוב?
  • 12 שעות.
  • כושר גופני – מה את עושה בקשר לזה?
  • מתאמנת מול שני סרטונים מגוחכים ביוטיוב 3 פעמים בשבוע, מקטרת על זה 3 פעמים ביום, שונאת את זה 24/7.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
  • אין לי כאלה. אם ספר משעמם אותי אני עוזבת אותו מיד ובלי שום סנטימנטים (אותם אני שומרת לספרים שאף פעם לא יימאס לי לקרוא). אם נשאבתי לתוך ספר, לא חשוב איזה, זה אף פעם לא בזבוז זמן.
עוד ראיונות עם סופרים