מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:ינאי יחיאל

ענת לוי

פקדה לא פחות משבע סדנאות כתיבה, חושבת שהסיפור שלה מתקדם גם כשהיא לא כותבת אותו, ותשמח לקדם אופנה שאינה מקדשת רזון או נעורים. ענת לוי ("יש דברים שלא מוכרחים לנסות") עונה לשאלון האישי
  • מה הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • שאלה נורא קשה. מצד אחד, יש כל כך הרבה כאלה. הם גם משתנים עם תקופות החיים. החיבור לספר, כמו גם הערכת איכות הכתיבה שלו, הם פועל יוצא של גיל, של ניסיון ושל עיתוי והלך רוח נפשי. מצד שני, נדמה לי שהבנתי שאני רוצה לכתוב רק את הספרים שלי. טובים יותר או פחות, רק הם מבטאים את מה שאני רוצה לומר.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • אף אחד. אני לא נוהגת להפסיק דברים באמצע. מהרגע שנבט בי הרעיון לספר הוא בוער בי ואעשה כל מה שנחוץ על מנת להשלים אותו. זה תהליך ארוך מאוד. הוא לפעמים נמשך שנים רבות ועדיין, מבחינתי אחטא לעצמי וגם לסיפור אם לא אשקיע את כולי בהשלמתו.
  • ספר שתקחי לאי בודד כדי לקרוא?
  • לא חושבת שקיים ספר אחד שיכול יהיה לספק אותי באי בודד. נראה לי שבאי בודד הכי טוב לכתוב ספר. בלי רעשי הרקע של העולם ועם פנאי להתבוננות.
  • האי הבודד הזה שאת חולמת עליו – איפה הוא בערך?
  • האמת היא שאין לי פנטזיה על אי בודד. אני אוהבת אדם. אנשים מענינים אותי. הטבע האנושי מרתק אותי הרבה יותר מהטבע שנמצא מחוץ לנפש האדם. כך שאי בודד אינו מקום שאני מייחלת לו. אני שמחה להיחשף לחוויות מיוחדות ולהכיר מקומות חדשים, אבל זה לא חייב להיות מלווה בבדידות.
  • כשאת תקועה בכתיבה – מה עובד בשבילך? מה לא?
  • אם יש משהו שלמדתי מאז שהתחלתי לכתוב פרוזה, זה שרגעי התקיעות הכרחיים, שבנקודה שבה לא ברור לי לאן הסיפור רוצה ללכת, אני צריכה להרפות. שאין טעם להיאבק בכך. שהסיפור שלי מתקדם גם אם אני לא כותבת אותו. כי חלק גדול ממנו מתרחש בדמיון ובעומקי הנפש. והרגע שבו הוא רוצה לבקוע מהם החוצה, הוא רגע שפשוט יש להמתין לו בסבלנות. רק אז הוא מדויק ונכון.
  • כמה ספר חדש צריך לדעתך לעלות בחנות?
  • 50 שקל
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר, אני...
  • הייתי מאושרת.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • גם וגם. וגם כתיבה על ארוחה טובה.
  • כתיבה או סקס טוב?
  • גם וגם. וגם כתיבה על סקס טוב.
  • באילו שעות ומיקום את אוהבת לכתוב?
  • היות והכתיבה מתבצעת אצלי בשעות שבהן אינני עסוקה בעריכת דין, שהיא המקצוע הראשי שלי, שעות הכתיבה מחייבות גמישות. כשאני כותבת ספר, הדמויות שלו נמצאות בתוכי כל הזמן. הן מעסיקות אותי. אני חושבת עליהן ועל מה שאני רוצה לבטא באמצעותן, וממתינה לשעת הרצון שבה אוכל להתכנס אל ועם עצמי. עבורי הכתיבה היא חקר שיכול להתקיים במגוון דרכים. למדתי שהוא לא תלוי מקום או שעה, אלא תלוי תדר.
  • קמפיין ל"פוקס" או "הישרדות וי.איי.פי" תמורת מאות אלפי שקלים – בא בחשבון?
  • הספר החדש שלי, "יש דברים שלא מוכרחים לנסות", גורס שדווקא כדאי לנסות דברים שאנחנו חוששים מהם, כי זה מרחיב את העוצמה הפנימית שלנו. אבל אני מטבעי סולדת מהתנסויות אתגריות מהסוג של 'הישרדות', אז ל'הישרדות וי.איי.פי' אשיב בשלילה. לגבי פוקס – אין לי בעיה. בעיני ראוי לקדם אופנה שאינה מקדשת רזון או גיל צעיר ואשמח להיות פרזנטורית – לא בשביל הכסף, אותו אתרום למטרה חשובה, אלא בשביל הגיוון ולטובת הרחבת טווח המודלים המוצגים בקמפיינים של אופנה.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • אין שאלה בכלל. ברור שכן.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • אני לא מחובבי הרעיון של לחזור בזמן. מנסה לנווט את דרכי בנסיעה בשבילי החיים שזומנו עבורי ולא רוצה לחזור לתקופה אחרת.
  • את יכולה לפגוש לשעה כל אדם (חי) בעולם. במי תבחרי?
  • לא מצליחה לחשוב על אדם אחד שמעניין אותי באופן מיוחד. שחשוב לי לשבת איתו שעה ולשמוע מה יש לו לומר. לעיתים הסיפורים המרתקים ביותר מגיעים דווקא באופן לא צפוי. מאנשים שאינם מסתובבים בעולם עם הילה של ייחוס או של תבונה מיוחדת.
  • מי הסופר החי הגדול בעולם?
  • השאלה הזו אינה בת תשובה לטעמי. כיצד ניתן להשוות סופר שכתב יצירה אחת בלבד לסופר שהוציא תחת ידיו יצירות רבות. או להשוות סופר שכותב בשפתך ועל הוויה שאתה מכיר מקרוב לסופר שכותב על מחוזות רחוקים ובשפה אחרת. ובכלל אינני אוהבת דירוגים. לטעמי תחום היצירה הוא מעצם טיבו וטבעו כזה שדירוגים אינם מתאימים לו. הרי לא מדובר בריצת מאה מטר שבה ברור מי חצה את קו הסיום ראשון.
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • לא מצליחה לחשוב על תחום שעליו אנשים לא כותבים. גיליתי שאנשים כותבים את עצמם גם אם לא בהכרח על עצמם. העולם הוא קשת של גיוון אנושי ולכן מן הסתם תחומי העניין משקפים את השונות הזו.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרטי).
  • אני חושבת שכשיוצא ספר חדש זו התרגשות גדולה. הרגע שבו מבחינתי היצירה שלי הושלמה והונחה על מדפי הספרים לטובת הקוראים, הוא רגע של שמחה עצומה, שמתלווה אליו הידיעה שמכאן שום דבר כבר לא בשליטתי, וכל שנותר לקוות הוא שהסיפור שרציתי לספר יגיע לכמה שיותר קוראים, שיתחברו ויתרגשו ממנו גם הם. אז יש ברגע הזה גם אופריה וגם חרדה, אבל בעיקר יש ברגע הזה שחרור. כמו לשלוח ציפור לחופשי ולקוות שתגיע למחוזות טובים.
  • אבל מה עם מקצוע? מה תבחרי אם ישלחו אותך עכשיו ללימודים?
  • העובדה שהגעתי אל כתיבת הפרוזה בגיל מבוגר יחסית חוסכת ממני את ההתלבטות לגבי מה שנחשב כ"מקצוע". כי כבר למעלה מ-30 שנים אני עוסקת בעריכת דין ומתחמה בתחום הנדל"ן והתכנון והבניה, וגם מרצה בתחומים הללו במוסדות אקדמיים שונים. כך שמקצוע יש לי. ודווקא משום כך, אני מקפידה ללמוד כתיבה ולנסות להתמקצע בה. את הרומן הראשון שלי, "שנת היובל", כתבתי תוך כדי השתתפות בארבע סדנאות כתיבה של אשכול נבו ואורית גידלי, וקיבלתי ליווי אישי מעלמה כהן ורדי. את "יש דברים שלא מוכרחים לנסות" התחלתי לכתוב במסגרת סדנת תסריטאות של יעל הדיה, והשלמתי את כתיבתו בסדנאות של מעין רוגל ושל יוסי סוכרי וניר ברעם. וגם כיום, כשאני כותבת את הרומן הבא, אני מלווה את עצמי באנשי מקצוע ובלמידה וחקר של מלאכת הכתיבה.
  • מהו השיא האישי שלך בשעות כתיבה רצופות?
  • אני לא סופרת (כמה שעות). אני כן יודעת לומר שיש לי יכולת ריכוז גבוהה ושאני יכולה לשבת שעות רבות מאד באופן רצוף ולכתוב.
  • כושר גופני – מה את עושה בקשר לזה?
  • המון. רצה כמעט בכל יום. אגב, שעות הריצה הן שעות שבהן המוח כותב, שבהן הוא סופג ומעבד. בריצה אני עם עצמי ועם הטבע שסביבי ועם המוזיקה שאני שומעת, והמכלול הזה מעניק לי לא מעט מצבים שבהם אני מרגישה שפיצחתי את סודות העלילה שלי. חוץ מזה אני מתרגלת פילאטיס כבר יותר מ-20 שנים ויוגה כ-7 שנים. בעיני פעילות גופנית היא הטיפול הכי טוב שאפשר לתת גם לגוף וגם לנפש. מבחינתי ריצת בוקר היא תרופה מצילת חיים שחייבים להכניס לסל התרופות.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
  • אני חושבת שהקורונה קיצרה לי את טווח הסבלנות. אם בעבר הייתי מסיימת ספרים למרות שחשבתי שאני לא מצליחה להתחבר אליהם, היום אני יותר צייקנית על הזמן שלי. אני אשה עסוקה ומשתדלת להשקיע את זמני בתבונה בדברים שאני חושבת שיכולים להעשיר אותי ולהעביר אותי חוויה משמעותית. ועדיין, כדי להעריך את הספרים הטובים צריך לקרוא גם כאלה שהם פחות טובים, ואם החלטתי להשקיע את זמני בספר, זה כנראה לא בזבוז זמן.
עוד ראיונות עם סופרים