את"א הופמן הוא שם העט של הסופר הגרמני אֶרנסט תֵאוֹדוֹר וילהֶלם הוֹפמַן. הוא נולד בפרוסיה המזרחית למשפחה של משפטנים. כשהיה פעוט נפרדו הוריו והוא גדל והתחנך עם אמו ודודיו. במקצועו היה הופמן משפטן, אך עסק בהלחנה, בציור, היה מבקר מוזיקה ואף עבד כמנהל מוזיקלי בתיאטרון.

ספרו הראשון, "האביר גלוק" (1809), מתאר את קורותיו של איש הפוגש – או חושב שהוא פוגש – את המלחין כּריסטוֹף ויליבַּלד גלוּק עשרים שנים אחרי מותו. כך פתח הופמן את הקריירה הספרותית שלו וגם החל להשתמש בשם העט שבו מייצגת האל"ף את "אמדאוּס" כמחווה למלחין הנערץ עליו, וולפגנג אמדאוס מוצרט. הופמן ידוע בסגנון כתיבתו המערבב בין מציאות לדמיון, ולעתים הוא מוזר וגרוטסקי, אפל ומקברי, דמוי אגדה. עם סיפוריו נמנים "איש החול", "הנסיכה בראמבילה", וכן ספרו המפורסם ביותר, "מפצח האגוזים ומלך העכברים", שעליו ביסס צ'ייקובסקי את המוזיקה לבלט "מפצח האגוזים".

הופמן נחשב לאחד הסופרים הבולטים בזרם הרומנטי, שבא כתגובת נגד לרציונליזם של עידן הנאורות והמהפכה התעשייתית, וכן כחלוץ הספרות הפנטסטית. הוא הושפע במיוחד מהתנועה הספרותית-אמנותית "הסער והפרץ" שקמה בגרמניה ונתנה ביטוי חופשי לתחושות ולרגשות עזים.

הופמן הלך לעולמו בשנת 1822 בברלין, ממחלת העגבת, בן 46 במותו. בשנת 1881 חיבר המלחין ז'ק אופנבך אופרה שהתבססה על סיפוריו והוא גיבורה, שנקראת "סיפורי הופמן".