מרים יָלָן-שְׁטֶקֶלִיס (21 באוגוסט 1900 – 9 במאי 1984) הייתה סופרת ומשוררת ירושלמית, מחברת ספרי ילדים ושירי ילדים, כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים (1956).

בשנת 1920, בגיל עשרים, עלתה לארץ ישראל, והתיישבה בירושלים, ברחביה. בתחילה עבדה במשרדי "הדסה", אך לאחר זמן מה התקבלה לעבודה כספרנית במחלקה הסלאבית בבית הספרים הלאומי, שם עבדה עד לפרישתה לגמלאות. בסוף שנת 1929 נישאה למשה שטקליס, שהיה מחשובי הפרהיסטוריונים של ארץ ישראל. לזוג לא נולדו ילדים. במהלך כתיבת ספרה "אצו רצו גמדים" הזמינה את מאיירת הספר, בינה גבירץ, להתגורר בביתם. גבירץ ומשה שטקליס התאהבו, והזוג שטקליס התגרש ב-1939, לאחר שמשה עזב עם גבירץ. מאז חייתה ילן-שטקליס לבדה.

את שיריה כתבה, על-פי דבריה, מתוך נפש מיוסרת. "שירים, כמו ילדים, נולדים בייסורים", אמרה. ילן-שטקליס התייתמה מאמה בנעוריה וחיה בבדידות ובעצב. בתחילה כתבה למבוגרים, ולאחר עלייתה לארץ, בשנת 1922 פרסמה מספר שירים בשפה העברית שיועדו לקוראים מבוגרים. בגיל 34 התחילה לכתוב שירים וסיפורים לילדים, שהתפרסמו בתחילה בעיתון "דבר לילדים", ולאחר מכן פורסמו בספרי שירים וסיפורים. בשנת 1956 זכתה בפרס ישראל על יצירתה, והייתה לכלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים. בשנת 1968 הוענק לה אות יקיר ירושלים. ב-1966 נפגשה עם המלחין שמוליק קראוס, שהיה אז בן 31. לדברי חוקרת הספרות שרה בן-ראובן, ילן-שטקליס ראתה בקראוס את הבן שלא היה לה ובין השניים נרקמו יחסי קרבה. מספר פעמים ערבה לו ילן-שטקליס לשם שחרורו ממעצר והעידה לטובתו בבתי משפט והוא סעד אותה בימיה האחרונים.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/k49xtdpk