המסות אשר התכנסו לאסופה איך להישאר, ספרה העשירי של ארנה קזין, נכתבו כולן אחרי מערכת הבחירות של נובמבר 2022; זו שהעלתה לשלטון בישראל את ממשלת הימין הקיצוני. חלקן נכתבו לפני גל המחאה נגד ההפיכה המשטרית, וחלקן אחרי הטבח ב-7 באוקטובר ובעיצומה של המלחמה המבעיתה בעזה, בעת שעשרות ישראלים חטופים בידי חמאס עדיין כלואים במנהרות ובחורבות.
בכולן מנסה המחברת להבין, בעזרת הצורה הספרותית של המסה, איך להיות ישראלית – ובת זוג של ישראלית ואמא של נערות ישראליות – בעת הנוראה הזאת: איך לחשוב, איך להשפיע, איך לתקן, איך להתנגד, איך להישאר.
מדברי הביקורת על איך להתנגד:
"בחיבור המעורר, המדויק, פוקח העיניים והחשוב הזה, קזין (...) לא מהססת לקרוא לדברים בשמם (...) פוליטי ככל שיהיה, החיבור שלה מיועד לכל אזרח שמחזיק במצפון פעיל וביכולת להבדיל בין טוב ורע, בלי קשר לאמונותיו הדתיות, נטיותיו המיניות או בחירותיו החשאיות מאחורי הפרגוד בקלפי." - ירון פריד, מעריב
"לכל איש ואישה שרוצים להבין איך ברצונם להגיב בשעת חירום זו לפניה המשתנות של ישראל כדאי לקרוא את איך להתנגד. לא רק כי הוא מזכיר לנו היסטוריה חשובה, חיובית ומעודדת של מחאות, ולא רק כי הוא מציע לנו באופן בהיר דרכים מעניינות לחשיבה על התנגדות, אלא כי בעצם כתיבתו ומעשה פרסומו, בעצם נדיבותו וקריאתו לשיחה, הוא גם נותן לנו כוח להתנגד, הוא נותן לנו, כדברי סולניט וקזין, תקווה." - יונתן שגיב, פייסבוק
"קזין מסמנת את ספרה כהזמנה לשיחה (...) איך אפשר לשוחח עם ספר? ראשית, לקרוא אותו. שנית, לדבר עליו. אולי להעביר אותו לחברה. אולי לכתוב עליו רשימה. לשאול עליו שאלות. את עצמנו, אחרות. וכן, לדבר. להמשיך ולהגיב בשיחה ובפעולה. מה שאפשר. נתראה בקפלן." - גליה ברס, מעלה, כתב עת לביקורת
המסות אשר התכנסו לאסופה איך להישאר, ספרה העשירי של ארנה קזין, נכתבו כולן אחרי מערכת הבחירות של נובמבר 2022; זו שהעלתה לשלטון בישראל את ממשלת הימין הקיצוני. חלקן נכתבו לפני גל המחאה נגד ההפיכה המשטרית, וחלקן אחרי הטבח ב-7 באוקטובר ובעיצומה של המלחמה המבעיתה בעזה, בעת שעשרות ישראלים חטופים בידי חמאס עדיין כלואים במנהרות ובחורבות.
בכולן מנסה המחברת להבין, בעזרת הצורה הספרותית של המסה, איך להיות ישראלית – ובת זוג של ישראלית ואמא של נערות ישראליות – בעת הנוראה הזאת: איך לחשוב, איך להשפיע, איך לתקן, איך להתנגד, איך להישאר.
מדברי הביקורת על איך להתנגד:
"בחיבור המעורר, המדויק, פוקח העיניים והחשוב הזה, קזין (...) לא מהססת לקרוא לדברים בשמם (...) פוליטי ככל שיהיה, החיבור שלה מיועד לכל אזרח שמחזיק במצפון פעיל וביכולת להבדיל בין טוב ורע, בלי קשר לאמונותיו הדתיות, נטיותיו המיניות או בחירותיו החשאיות מאחורי הפרגוד בקלפי." - ירון פריד, מעריב
"לכל איש ואישה שרוצים להבין איך ברצונם להגיב בשעת חירום זו לפניה המשתנות של ישראל כדאי לקרוא את איך להתנגד. לא רק כי הוא מזכיר לנו היסטוריה חשובה, חיובית ומעודדת של מחאות, ולא רק כי הוא מציע לנו באופן בהיר דרכים מעניינות לחשיבה על התנגדות, אלא כי בעצם כתיבתו ומעשה פרסומו, בעצם נדיבותו וקריאתו לשיחה, הוא גם נותן לנו כוח להתנגד, הוא נותן לנו, כדברי סולניט וקזין, תקווה." - יונתן שגיב, פייסבוק
"קזין מסמנת את ספרה כהזמנה לשיחה (...) איך אפשר לשוחח עם ספר? ראשית, לקרוא אותו. שנית, לדבר עליו. אולי להעביר אותו לחברה. אולי לכתוב עליו רשימה. לשאול עליו שאלות. את עצמנו, אחרות. וכן, לדבר. להמשיך ולהגיב בשיחה ובפעולה. מה שאפשר. נתראה בקפלן." - גליה ברס, מעלה, כתב עת לביקורת
"המשיכי למצוא דרכים משלך להבין מה קורה, מה את אמורה לעשות, איך את אמורה להיות", אומרת ארנה קזין לילדה שהיתה בגיל 13. "כי את יודעת, חבל שאף אחד לא אמר לך את זה עד היום: זה הדבר היחיד שאת יכולה לעשות. לחפש בעצמך את התשובות לשאלה: איך להיות".
בתריסר מסות אישיות מרכיבה ארנה קזין סיפור חניכה עצמית: איך לימדה את עצמה לנשום, איך היא מצליחה להביט במראה ולאהוב את מה שהיא רואה (בשיטת הארמדילו!); איך היא לומדת להיות לסבית, להחליף גלגל, להתאבל, להיות בת זוג; ומדוע היא חייבת לשמור על ריחוק חברתי. דרך יצירות ספרותיות והגותיות שהשפיעו עליה, ובאמצעות ההתבוננוּת והעדוּת, מחפשת קזין דרך מהמבוכה אל הגאווה – בסוגיות של מיניות ואהבה, של הגוף ושל הרצון; ומבררת מדוע היא מרגישה בבית דווקא בזמן הכתיבה.
איך להיות ושאלות אחרות, ספרה השמיני של ארנה קזין – סופרת, מסאית, מנחת כתיבה – הוא יצירה חיונית לכל קוראת וקורא שמחפשים בעצמם את התשובות לשאלת השאלות.
"המשיכי למצוא דרכים משלך להבין מה קורה, מה את אמורה לעשות, איך את אמורה להיות", אומרת ארנה קזין לילדה שהיתה בגיל 13. "כי את יודעת, חבל שאף אחד לא אמר לך את זה עד היום: זה הדבר היחיד שאת יכולה לעשות. לחפש בעצמך את התשובות לשאלה: איך להיות".
בתריסר מסות אישיות מרכיבה ארנה קזין סיפור חניכה עצמית: איך לימדה את עצמה לנשום, איך היא מצליחה להביט במראה ולאהוב את מה שהיא רואה (בשיטת הארמדילו!); איך היא לומדת להיות לסבית, להחליף גלגל, להתאבל, להיות בת זוג; ומדוע היא חייבת לשמור על ריחוק חברתי. דרך יצירות ספרותיות והגותיות שהשפיעו עליה, ובאמצעות ההתבוננוּת והעדוּת, מחפשת קזין דרך מהמבוכה אל הגאווה – בסוגיות של מיניות ואהבה, של הגוף ושל הרצון; ומבררת מדוע היא מרגישה בבית דווקא בזמן הכתיבה.
איך להיות ושאלות אחרות, ספרה השמיני של ארנה קזין – סופרת, מסאית, מנחת כתיבה – הוא יצירה חיונית לכל קוראת וקורא שמחפשים בעצמם את התשובות לשאלת השאלות.
“כתיבת ספר היא מאבק נוראי ומתיש,“ כתב הסופר ג‘ורג‘ אורוול, “כמו התקף ארוך של מחלה מכאיבה.“ ובכל זאת, מאז ומעולם אנשים אוהבים לכתוב ומנסים את כוחם בכתיבה, וכיום – יותר מאי־פעם. אנשים רבים, שמעולם לא כתבו או שכתבו ורוצים להמשיך לכתוב, מבקשים שוב ושוב למצוא את הדרך הייחודית שתאפשר להם להעלות על הכתב את הרעיונות והסיפורים והתמונות שגודשים את ראשם.
כמו הסופרים הגדולים ביותר, גם מי שעושים את צעדיהם הראשונים בכתיבה מתלבטים בכל שלב ושלב של הדרך. ההשראה מובילה לכתיבה, הכתיבה מביאה השראה, ובין לבין – כולנו זקוקים ליד מכוונת שתעזור לנו לעשות נס: ליצור יצירה ספרותית מקורית ובעלת עוצמה, לברוא במילים עולם שלם ומעורר אמון, שיזמין את הקוראים לצלול לתוכו ולהתענג עליו.
“לטפס על ההר, או: איך לכתוב“ הוא מדריך כתיבה חכם ותמציתי שכולל עקרונות יסוד המתאימים לכל סוגה של כתיבה ספרותית, אם בדיונית (סיפור קצר, נובלה, רומן), ואם לא־בדיונית (ממואר, מסה אישית, ביוגרפיה ועוד). בהתבסס על ניסיון רב כמנחת סדנאות כתיבה מוערכת וכמלווה אישית של כותבים, עונה ארנה קזין על שאלות מרכזיות שמטרידות כל כותב וכותבת: איך להתגבר על מחסום כתיבה, איך להתחיל לכתוב, איך להתמיד בכתיבה אחרי דעיכת ההתלהבות הראשונית, איך לתקן ולשפר כתב יד, וגם - איך לא להרים ידיים בטיפוס על ההר הגבוה כל כך, בדרך לפסגה היצירתית המיוחלת.
זהו ספר מלא השראה, וזו יצירה בפני עצמה על אהבת הכתיבה ועל כותבים ידועי שם; ספר שיכול לשמש בן לוויה מסור ונאמן לכל כותב וכותבת (בין שהם עמלים על טיוטה ראשונית ובין שהם כבר פירסמו וזכו להכרה). קזין מביאה ציטוטים של ענקי ספרות על אודות תהליך הכתיבה שלהם, מספרת מניסיונה האישי ככותבת, ובתוך כך חושפת כללי ברזל של כתיבה, לצד טכניקות פשוטות להתמודדות עם מחסומים או עיכובים.
ארנה קזין היא סופרת, מסאית וכלת פרס ראש הממשלה לסופרים עברים. קזין מנחה כותבות וכותבים בקבוצות ובאופן אישי. “לטפס על ההר, או: איך לכתוב” הוא ספרה החמישי.
“כתיבת ספר היא מאבק נוראי ומתיש,“ כתב הסופר ג‘ורג‘ אורוול, “כמו התקף ארוך של מחלה מכאיבה.“ ובכל זאת, מאז ומעולם אנשים אוהבים לכתוב ומנסים את כוחם בכתיבה, וכיום – יותר מאי־פעם. אנשים רבים, שמעולם לא כתבו או שכתבו ורוצים להמשיך לכתוב, מבקשים שוב ושוב למצוא את הדרך הייחודית שתאפשר להם להעלות על הכתב את הרעיונות והסיפורים והתמונות שגודשים את ראשם.
כמו הסופרים הגדולים ביותר, גם מי שעושים את צעדיהם הראשונים בכתיבה מתלבטים בכל שלב ושלב של הדרך. ההשראה מובילה לכתיבה, הכתיבה מביאה השראה, ובין לבין – כולנו זקוקים ליד מכוונת שתעזור לנו לעשות נס: ליצור יצירה ספרותית מקורית ובעלת עוצמה, לברוא במילים עולם שלם ומעורר אמון, שיזמין את הקוראים לצלול לתוכו ולהתענג עליו.
“לטפס על ההר, או: איך לכתוב“ הוא מדריך כתיבה חכם ותמציתי שכולל עקרונות יסוד המתאימים לכל סוגה של כתיבה ספרותית, אם בדיונית (סיפור קצר, נובלה, רומן), ואם לא־בדיונית (ממואר, מסה אישית, ביוגרפיה ועוד). בהתבסס על ניסיון רב כמנחת סדנאות כתיבה מוערכת וכמלווה אישית של כותבים, עונה ארנה קזין על שאלות מרכזיות שמטרידות כל כותב וכותבת: איך להתגבר על מחסום כתיבה, איך להתחיל לכתוב, איך להתמיד בכתיבה אחרי דעיכת ההתלהבות הראשונית, איך לתקן ולשפר כתב יד, וגם - איך לא להרים ידיים בטיפוס על ההר הגבוה כל כך, בדרך לפסגה היצירתית המיוחלת.
זהו ספר מלא השראה, וזו יצירה בפני עצמה על אהבת הכתיבה ועל כותבים ידועי שם; ספר שיכול לשמש בן לוויה מסור ונאמן לכל כותב וכותבת (בין שהם עמלים על טיוטה ראשונית ובין שהם כבר פירסמו וזכו להכרה). קזין מביאה ציטוטים של ענקי ספרות על אודות תהליך הכתיבה שלהם, מספרת מניסיונה האישי ככותבת, ובתוך כך חושפת כללי ברזל של כתיבה, לצד טכניקות פשוטות להתמודדות עם מחסומים או עיכובים.
ארנה קזין היא סופרת, מסאית וכלת פרס ראש הממשלה לסופרים עברים. קזין מנחה כותבות וכותבים בקבוצות ובאופן אישי. “לטפס על ההר, או: איך לכתוב” הוא ספרה החמישי.
בקובץ פיקניק עשרים וחמישה סיפורים.
חלק מן הדמויות המופיעות בהם מתנהגות באיפוק לא ישראלי ומשתדלות בכל מאודן לשמור על ריחוק רגשי מזולתן. אחרות מובלות על ידי ההשתוקקות שלהן לאינטימיות ולמין, השתוקקות שלא נותנת להן מנוח. בקרב רבות ניכור מלנכולי הוא המצב הרגשי המוכר, וכשהוא נסדק מבצבצת מתוכו תשוקה אלימה, אכזרית, רוויה כאב וכעס אך גם הומור פרוע.
המספרת ב"הולידי אין, חדר 253" מנסה לפתות את החדרנית השחורה שמנקה את חדרה בבית המלון שבו היא מתאכסנת: "אני מניחה את כף ידי על הצוואר שלך. את מזיעה. לחות דביקה. את מריחה כמו נוזל חיטוי. אני רוכנת אלייך ומחליקה את היד שלי אל עצם הבריח שלך ואת דוחה את ידי מעלייך ומרחיקה את ראשך מפני".
בסיפור אחר, "סקס", המספרת מבלה לילה במיטתם של זוג, שפגשה במקרה בבית קפה. אחר כך היא יוצאת לשוטט ברחובות: "יש כאן זוג יונים מתקוטטות. החמצתי את סיבת הריב. המקורים כבר פוצעים. הכנפיים כבר מוכתמות ושסועות. קשה לי להסיר את עיני, המראה מרהיב ומסעיר. הלוואי שלא יוכרע הקרב. הלוואי שרק ייקרעו ויקרעו עד עולם."
לשון הספר בהירה, עשירה, מדויקת ורגישה לפרטים. הסיפורים נעים על קו הגבול שבין ריאליזם לפנטזיה ומתכתבים עם יצירותיהן של סופרות בריטיות ואמריקניות בנות זמננו ובהן אלי סמית', לורי מור, מרי גייטסקיל ולידיה דיוויס.
בקובץ פיקניק עשרים וחמישה סיפורים.
חלק מן הדמויות המופיעות בהם מתנהגות באיפוק לא ישראלי ומשתדלות בכל מאודן לשמור על ריחוק רגשי מזולתן. אחרות מובלות על ידי ההשתוקקות שלהן לאינטימיות ולמין, השתוקקות שלא נותנת להן מנוח. בקרב רבות ניכור מלנכולי הוא המצב הרגשי המוכר, וכשהוא נסדק מבצבצת מתוכו תשוקה אלימה, אכזרית, רוויה כאב וכעס אך גם הומור פרוע.
המספרת ב"הולידי אין, חדר 253" מנסה לפתות את החדרנית השחורה שמנקה את חדרה בבית המלון שבו היא מתאכסנת: "אני מניחה את כף ידי על הצוואר שלך. את מזיעה. לחות דביקה. את מריחה כמו נוזל חיטוי. אני רוכנת אלייך ומחליקה את היד שלי אל עצם הבריח שלך ואת דוחה את ידי מעלייך ומרחיקה את ראשך מפני".
בסיפור אחר, "סקס", המספרת מבלה לילה במיטתם של זוג, שפגשה במקרה בבית קפה. אחר כך היא יוצאת לשוטט ברחובות: "יש כאן זוג יונים מתקוטטות. החמצתי את סיבת הריב. המקורים כבר פוצעים. הכנפיים כבר מוכתמות ושסועות. קשה לי להסיר את עיני, המראה מרהיב ומסעיר. הלוואי שלא יוכרע הקרב. הלוואי שרק ייקרעו ויקרעו עד עולם."
לשון הספר בהירה, עשירה, מדויקת ורגישה לפרטים. הסיפורים נעים על קו הגבול שבין ריאליזם לפנטזיה ומתכתבים עם יצירותיהן של סופרות בריטיות ואמריקניות בנות זמננו ובהן אלי סמית', לורי מור, מרי גייטסקיל ולידיה דיוויס.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
