עמיה ליבליך (נולדה ב-24 בנובמבר 1939) היא חוקרת פסיכולוגיה וחברה ישראלית. פרופסור אמריטה באוניברסיטה העברית בירושלים, ונשיאת המכללה האקדמית לחברה ואמנויות בנתניה. ליבליך מפרסמת ספרים העוסקים בתחומי המחקר שלה, ומופנים גם לקהל הרחב. בין היתר, ספריה עוסקים בחוויית השירות הצבאי בישראל, הקיבוץ, סיפור חייהן של נשים ושל המשפחה החדשה בישראל. החל מדצמבר 2009, ליבליך כותבת טור קבוע (בלוג), "על אנשים, ספרים ואירועי חיים" באתר פסיכולוגיה עברית. באמצעות הבלוג מבקשת ליבליך לשתף בהרהוריה ולשוחח עם אחרים ובעיקר עם הצעירים, שיעצבו את העתיד, על עניינים שונים.

מספריה:
חיילי בדיל על חוף ירושלים, תל אביב: הוצאת שוקן, 1979. קיבלה עליו את פרס נפתלי למדעי הכלכלה והחברה.
קיבוץ מקום, תל אביב: הוצאת שוקן, 1984.
אביב שנות, תל אביב: הוצאת שוקן, 1987.
חוץ מציפורים, תל אביב: הוצאת שוקן, 1989. קיבלה עליו את פרס יצחק שדה לספרות צבאית.
רקמות, תל אביב: הוצאת שוקן, 1991.
אל לאה, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995; מהדורה חדשה ומורחבת - 2011.
דודה למחצה, תל אביב: הוצאת שוקן, 1997.
גלגולו של מקום, תל אביב: הוצאת שוקן, 2000.
סדר נשים, תל אביב: הוצאת שוקן, 2003.
ילדי כפר עציון, ירושלים: הוצאת כתר, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 2007. קיבלה עליו את פרס בהט.
ערק לארוחת בוקר, תל אביב: הוצאת שוקן, 2007. (תורגם גם לאנגלית)
תראו אותי!, תל אביב: הוצאת שוקן, 2010.
למרות הכול: סיפורו של ישוב דו-לאומי, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן דביר, תשע"ב 2012.
קולות: עוני חדש בישראל, חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2017. עליו זכתה בפרס בהט
קפה מוות, הוצאת דביר, 2019.
רק חיבוק, הוצאת דביר, 2021.
המשכילים החדשים, הוצאת פרדס, 2022.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/24wwyk34