סמואל קלארק (באנגלית: Samuel Clarke‏; 11 באוקטובר 1675 - 17 במאי 1729) היה פילוסוף וחוקר דת אנגלי. קלארק נולד בנוריץ', ולמד בקולג' קיוס באוניברסיטת קיימברידג'. בענייני מוסר טען, כנגד הובס ושפינוזה, שהמוסר הטבעי והנכון אינו נובע ממחוקק (כלומר: מאלוהים, או כפי שיעדיפו לומר אקזיסטנציאליסטים שונים: האדם והחברה) אלא שהוא חלק מהאמת הלוגית לגבי העולם, כלומר שלכל מצב מותאם מעשה אחד שיהיה המוסרי ביותר, והוא חלק בלתי נפרד מהאמת, וסתירה לו זהה לסתירה בענייני לוגיקה או מתמטיקה. דייוויד יום ופרנסיס האצ'סון התנגדו לרעיון זה בחריפות. בענייני מטאפיזיקה, קלארק תמך ברעיונותיו של ניוטון בדבר מרחב מוחלט. בניגוד לדקארט, הוא טען שהמרחב והזמן הם ישויות מוחלטות ואינסופיות, מה שהיווה גם ניגוד חריף לדעתו של לייבניץ, שטען כי לא ניתן להשוות בין יחידות זמן שונות (כלומר: לא ניתן לומר ששנייה אשר עוברת כעת זהה לשנייה שתעבור בעתיד, מפני שלא קיימת שום דרך להשוות בין השתיים, והמחשבה על השוואה ביניהן חסרת משמעות מיסודה - אורך הזמן הוא תחושתי בלבד, לפי לייבניץ).