קלֵמאן רוסה נולד ב־12 באוקטובר 1938 בברנוויל־קרטרה שבצרפת. בגיל ארבע עשרה, במקרה, הוא מצא אוסף אפוריזמים של שופנהאואר בביתו המשפחתי. זו הייתה החשיפה הראשונה שלו לפילוסופיה. הוא התרשם במיוחד מהאפוריזמים על האשליה והאהבה, על הסבל שקשור בהם, ובאפוריזמים על השקט והעונג שמתלווים להתנתקות מרגשות אלה. בשנת 1960 פרסם רוסה את ספרו הראשון, הפילוסופיה הטרגית, בהשראת שופנהאואר וניטשה, שהמשיכו להוות השראה מרכזית לכל אורך יצירתו. בשנת 1961 הוא נכנס ל"אקול נורמל סופרייר" (École Normale Supérieure) – המוסד היוקרתי ביותר בצרפת ללימודי פילוסופיה, שבו למדו בין היתר הוגים כמו אנרי ברגסון, ז'אן פול סארטר, מוריס מרלו־פונטי, מישל פוקו וז'אק דרידה. באותן שנים התיידד רוסה עם ז'יל דלז, שעימו הוא ניהל חליפת מכתבים מתמשכת לאורך השנים. בשנת 1964 עבר רוסה בהצלחה את מבחן הסיום בפילוסופיה (ה־Agrégation), שאִפשר לו ללמד במוסדות להשכלה גבוהה בצרפת. בין השנים 1967-1965 הוא לימד בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת מונטריאול. בניגוד לשורה ארוכה של פילוסופים צרפתים מהמחצית השנייה של המאה העשרים, רוסה לא היה מעורב פוליטית, והמעיט להתבטא בנושאים אלה. בשנת 1965 אף פרסם ספר פולמי (ופרובוקטיבי) בשם מכתב על השימפנזות, בו הוא מבקר את אופנת ה"אינטלקטואלים המגויסים" (ובראשם ז'אן־פול סארטר). בשנת 1967 פרסם רוסה את שופנהאואר: פילוסוף של האבסורד, ובשנת 1976 יצא לאור הממשי וכפילו, ובו הניסוח הבשל הראשון של הפילוסופיה של הממשי שלו. זהו החלק הראשון בטרילוגיה, ששני החלקים הנוספים בה הם הממשי: מסה על האידיוטיות (1977) והאובייקט הייחודי (1979). בין השנים 1998-1967 (שנת פרישתו לגמלאות מהאוניברסיטה) לימד רוסה באוניברסיטת ניס. רוסה היה פילוסוף פורה מאוד והוציא יותר מארבעים ספרים, ביניהם האסתטיקה של שופנהאואר (1969), האנטי־טבע (1971), עיקרון האכזריות (1988), הדַיימון של הטאוטולוגיה (1997), הרצאות על הקולנוע (2001) והלא־נראה (2012).

קלמאן רוסה נפטר בפריז ב־27 במרץ 2018.