ד"ר גיל וייסבלאי הוא ארכיונאי וחוקר תולדות הספר העברי במאה העשרים. הוא ערך והביא לדפוס כתבי יד גנוזים מארכיונים ואצר תערוכות ותצוגות אחדות המבוססות על חומרי ארכיון. 

מחקרו מתמקד בצדדים הפיסיים של הספר העברי כמושא חפץ וכתופעה תרבותית, וביוצרי הספר השותפים למחברו, דהיינו, מו"לים, מדפיסים ומעצבים. במסגרת "דעת המקום", הוא חוקר את נדידתם של מרכזי הדפוס העברי במחצית הראשונה של המאה העשרים. מחקר זה שואף לשרטט את מפת נדידתם של מוקדי הכח בהם קמו בתי דפוס והוצאות ספרים עבריות, ובאמצעותה לבדוק את משמעות המונח "עיר דפוס" בהקשר של התרבות העברית החדשה.