חנה פינס, לימים הרצברג, נולדה בשנת 1924 בעיירה זבולה (Zwolle), הולנד. אביה ליאו פינס (Leo Pines) היה מראשי התנועה הציונית בעיירה. בשנת 1942 הוא נתפס ונשלח למחנה וסטרבורק (Westerbork) יחד עם אחותה אוולין – לינקה פינס (Evelin – Linka Pines). לאחר לבטים רבים החליטה האם נעמי פינס לבית אנהולט (Naomi Pines nee Anholt) לרדת למסתור בעקבות החשש שבקרוב יגורשו גם יתר בני המשפחה. היא ושני ילדיה - חנה ויהודה (Jehuda Pines) – מצאו מקלט אצל משפחה נוצרית, שהסכימה להחביאם בעליית הגג. לאחר זמן מה הצטרפו אליהם גם הוריה - עמנואל אנהולט (Emanuel Anholt) וחנה אנהולט לבית ריינדורף (Hana Anholt nee Reindorf) - ואחותה של האם - בלה אנהולט (Bella Anholt). בעודם מסתגלים לחיים במסתור קיבלו בני המשפחה מכתב מאוולין: "היום אחרי המשלוח הנוסף כבר לא מצאתי את אבא בצריף... מחר כנראה גם אני יוצאת. קשה להשלים עם המחשבה, אך כנראה הנאות החיים לא נועדו לנו... אמא יקרה, זה סוף הדרך. אני תיארתי לי אותו אחרת...". אוולין גורשה לפולין ונספתה ב – 1943 בבירקנאו (Birkenau), אביה ליאו נרצח באושוויץ (Auschwitz) ב – 1942. חנה ובני משפחתה שהו במסתור במשך כשלוש שנים, עד לסיום המלחמה. ביומן שהיא כתבה במסתור, ולו קראה "Slaven Waren Wij" (עבדים היינו), תיארה חנה בפירוט את הלבטים ואת החששות שליוו אותם כל אותן שנים ובתקופה שקדמה לכך. היא בחרה לכתוב את היומן מנקודת ראותה של האם. לקראת סוף המלחמה נאלצו בני המשפחה להחליף את מקום המסתור בסיוע המחתרת ההולנדית. "כעת אי אפשר לעצור אותנו. אנו רצים אל הדלת. אנו רוצים לצאת", כתבה חנה ביום סיום המלחמה, באפריל 1945.