תקלה בקצה הגלקסיה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
תקלה בקצה הגלקסיה
מכר
אלפי
עותקים
תקלה בקצה הגלקסיה
מכר
אלפי
עותקים

תקלה בקצה הגלקסיה

4.4 כוכבים (143 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2944מקורי
ספר מודפס
53.471.2מקורי מחיר מוטבע על הספר 89
ספר קולי
2944מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/05/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר
״כשאתה נמצא במקום חשוך אתה אמור עם הזמן להתרגל לחשיכה, אבל במקרה של מיקי זה היה כמעט ההפך. עם כל רגע חולף נראה לו שהחדר נעשה חשוך יותר. הוא גישש את דרכו, נתקל במעט הרהיטים שהיו בחדר, מישש כל סנטימטר בקירות החלקים עד שחזר לנקודת ההתחלה: ארבעה קירות, שום דלת.״
תקלה בקצה הגלקסיה הוא קובץ הסיפורים השישי של אתגר קרת. ספריו תורגמו ליותר מארבעים שפות וזכו בפרסים ברחבי העולם.

פרק ראשון

הפעם הלפני אחרונה שירו אותי מתוך תותח
 
הפעם הלפני אחרונה שירו אותי מתוך תותח היתה כשאודליה עזבה עם הילד. עבדתי אז כמנקה כלובים בקרקס הרומני שבדיוק הגיע העירה. את הכלובים של האריות גמרתי בחצי שעה, וגם את של הדובים, אבל הכלובים של הפילים היו סיוט. הגב שלי כאב והעולם כולו הריח מחרא. החיים שלי היו הרוסים וריח החרא הלם אותם. באיזשהו שלב הרגשתי שאני חייב הפסקה. תפסתי לי פינה מחוץ לכלוב וגילגלתי לעצמי סיגריה. אפילו לא שטפתי ידיים לפני.
אחרי כמה שכטות שמעתי מאחורי שיעול קטן, מלאכותי. זה היה מנהל הקרקס. קראו לו איז'ו והוא זכה בקרקס במשחק קלפים. לרומני הזקן שהיה הבעלים המקורי של הקרקס היו שלוש מלכות אבל לאיז'ו היתה רביעייה. הוא סיפר לי את הסיפור הזה ביום ששכר אותי. "מי צריך מזל כשיודעים לרמות," הוא אמר לי וקרץ. הייתי בטוח שאיז'ו ינזוף בי שלקחתי הפסקה באמצע העבודה אבל הוא בכלל לא נראה כועס. "תגיד," הוא אמר לי, "רוצה להרוויח אלפייה קלה?" הינהנתי והוא המשיך: "בדיוק הייתי בקרוואן של אישטוואן, הפגז האנושי שלנו. הוא שיכור לגמרי. לא הצלחתי להעיר אותו וההופעה אמורה להתחיל בעוד רבע שעה..." כף ידו הפשוטה של איז'ו ציירה באוויר מסלול של פגז שהסתיים כשאצבעותיו הגוצות נקשו על מצחי, "אני נותן לך אלף במזומן אם אתה מחליף אותו."
"אף פעם לא ירו אותי מתותח," אמרתי ולקחתי עוד שאיפה מהסיגריה. "בטח שכן," אמר איז'ו, "כשאשתך עזבה אותך, כשהבן שלך אמר לך שהוא לא רוצה לראות אותך יותר כי אתה אפס, כשהחתול השמן שלך ברח. תבין, בשביל להיות פגז אנושי אתה לא צריך להיות גמיש או זריז או חזק, רק מספיק בודד ואומלל." "אני לא בודד," מחיתי. "באמת?" גיחך איז'ו, "אז תגיד לי — עזוב סקס, מתי בפעם האחרונה מישהי חייכה אליך?"
לפני ההופעה הלבישו אותי בסרבל כסוף. שאלתי ליצן זקן אחד עם אף אדום ענקי אם אני לא צריך לעבור איזו הדרכה לפני שיירו אותי. "מה שחשוב," הוא מילמל, "זה שתרפה את הגוף שלך. או שתכווץ אותו, אחד מהשניים. אני לא זוכר בדיוק. וגם צריך להקפיד שהתותח יהיה מכוון ישר קדימה, כדי שלא יחמיץ את המטרה." "וזהו?" שאלתי. גם בסרבל הכסוף עדיין הסרחתי מצואת פילים. מנהל הקרקס הגיע וטפח לי על השכם. "תזכור," הוא אמר לי, "אחרי שיורים אותך למטרה אתה חוזר מיד לבמה, מחייך ומשתחווה. ואם, חס וחלילה, כואב לך, או אפילו נשבר לך משהו, אתה חייב להחזיק בפנים, חייב להסתיר את זה, שהקהל לא יראה."
הקהל נראה ממש מאושר. הוא הריע לליצנים שדחפו אותי לתוך לוע התותח, והליצן הגבוה עם הפרח שמשפריץ מים שאל אותי, שנייה לפני שהדליק את הפתיל, "אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה? זאת ההזדמנות האחרונה שלך להתחרט." הינהנתי והוא אמר, "אתה יודע שאישטוואן, הפגז האנושי הקודם, מאושפז עכשיו בבית חולים עם שתים־עשרה צלעות שבורות?" "הוא לא," אמרתי, "הוא רק קצת שיכור. הוא ישן עכשיו בקרוואן שלו." "מה שתגיד," נאנח הליצן עם הפרח המשפריץ והדליק את הגפרור.
בדיעבד אני חייב להודות שהזווית של התותח היתה חדה מדי. במקום לפגוע במטרה עפתי כלפי מעלה, פערתי חור ביריעת האוהל המתוחה והמשכתי לעוף לשמים, גבוה־גבוה, קצת מתחת ליריעת העננים השחורים שכיסתה אותם. עפתי מעל קולנוע הדרייב־אין הנטוש שאודליה ואני היינו רואים בו סרטים פעם; מעל גינת המשחקים שבעלי כלבים ספורים הסתובבו בה עם שקיות ניילון מרשרשות, וביניהם גם מקס הקטן, שבדיוק שיחק בכדור וכשחלפתי מעליו הביט מעלה, חייך ונופף לי לשלום; מעל רחוב הירקון, שבשוליו, מאחורי מתקן הפחים של השגרירות האמריקאית, ראיתי את טייגר, החתול השמן שלי, מנסה לתפוס יונה. כמה שניות אחר כך, כשנחתתי במים, קומץ האנשים שהיו בחוף נעמדו ומחאו לי כפיים, וכשיצאתי מהים בחורה צעירה עם פירסינג באף הושיטה לי את המגבת שלה וחייכה.
כשהגעתי בחזרה לרחבת הקרקס הבגדים שלי עדיין היו רטובים והכל מסביב כבר היה חשוך. האוהל היה ריק, ובמרכזו, ליד התותח שממנו נוריתי, ישב איז'ו וספר את הכסף בקופה. "פיספסת את המטרה," הוא רטן, "ולא חזרת להשתחוויה כמו שסיכמנו. אני מוריד לך על זה ארבע מאות שקל." הוא הושיט לי כמה שטרות מקומטים, וכשקלט שאני לא לוקח אותם תקע בי מבט מזרח אירופאי נוקשה ואמר, "מה אתה מעדיף, גבר? לקחת את הכסף או לריב איתי?" "עזוב אותך מכסף, איז'ו," קרצתי לו וצעדתי לעבר לוע התותח, "בוא, עשה טובה לחבר ותירה אותי שוב."

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

סקירות וביקורות

מכובד? אני? אפילו אתגר קרת הופתע מזכייתו בפרס ספיר גילי איזיקוביץ הארץ 23/01/2019 לקריאת הסקירה המלאה >

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
143 דירוגים
86 דירוגים
36 דירוגים
16 דירוגים
2 דירוגים
3 דירוגים
29/6/2023

העיף אותי

1
2/11/2024

ספק מצוין!!

20/7/2024

מדהים

10/5/2024

אתגר במלוא הדרו. קליל, כיפי וכתוב נפלא

2/5/2024

חזק, מעורר ולא מאיר אותך אדיש. אתגר קרת במיטבו. מומלץ!

23/4/2024

Pure fun

11/3/2024

מעניין יש בו קצת חידושים . צריך לקרוא פעמיים !!

2/3/2024

נדיר ושווה כל כך

22/11/2023

מבריק ונפלא. היצירתיות שנשפכת כאן יכולה להזין עשרה ספרים ועוד עשר סדרות טלוויזיה ועדיין יש עודפים. חובה למי שאוהב לקרוא.

10/10/2023

אני חשבתי שהוא נחמד ואז עברתי סיפור וחשבתי שהוא מצויין ואז עברתי עוד סיפור וחשבתי שהוא מצחיק ןעל זה שלאחריו חשבתי שהוא מרגש. אז מה חשבתי? אז מה אני חושבת? שזה נהדר שאת כל זה חושבים בספר אחד! מומלץ בחום, בקיצור. שמעת, אתגר?

13/4/2023

כמו תמיד אצל אתגר קרת, מעולה. במיוחד פיינאפל קראש.

3/2/2023

אחד הספרים הכי מעניינים של קרת

18/11/2022

כיפי, מתאים לחצי שעה של התרגעות.

4/10/2022

אהבתי

25/8/2022

כרגיל, כיף גדול

19/7/2022

ספר הזוי ומורבידי אבל נקרא בנשימה אחת שקשה להפסיק לקרוא. אתגר קרת במיטבו

11/7/2022

ספר נפלא! כמה יצירתיות ודמיון יש לאתגר קרת, ואיזו כתיבה מעולה. תענוג צרוף.

30/4/2022

מדהים איך אפשר לייצר עולם שלם וסיפור מתוחכם בפרקים כך כך קצרים... לגמריי שווה קריאה

19/3/2022

כרגיל, אתגר קרת יודע לספר יופי של סיפורים

1/3/2022

אחלה מגוון של סיפורים קצרים

27/12/2021

אתגר גאון מומלץ מאוד!

7/12/2021

עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד אף פעם לא מספיק מהסיפורים של אתגר קרת, מגעגועי וקנולר וצינורות ועוד ועוד ורוצה עוד ורוצה עוד.

8/10/2021

אחלה ספר

8/9/2021

מרתק , מצחיק ונוגע ללב

7/2/2021

הומור מיוחד , ציני, מצחיק ומעורר מחשבות. נהניתי

19/10/2020

חוויה אינסופית כמו בכל ספריו של אתגר קרת. מומלץ בחום!

14/7/2020

וואו אי אפשר להניח לשנייה. סיפורים סוחפים שמציפים הרבה שאלות ורגשות לצד סיפורים משעשעים ושנונים.

12/7/2020

משעשע. מתסכל. מרומם. סוחף. מעצבן. מצחיק לאללה. פשוט מבריק

30/5/2020

קרת, אי אפשר לטעות איתו. אמנם יש ספרים אחרים שלו שאני אוהבת יותר, אבל הוא מעניין, בועט ומספק את הסחורה! וגם כמה קטעים גאוניים במיוחד.

17/5/2020

פשוט מעולה. מומלץ מאוד.

20/3/2020

חשבתי שאני רוצה שתפתח לי האפשרות לקרוא בספר! האתר לא מאפשר קריאה! מדוע?

7/2/2020

סיפורים קצרים, מפתיעים ומיוחדים.

6/1/2020

ספר מלא דמיון מעיף, כתוב מיוחד. מהנה מאד. ממליצה

30/8/2019

וואו. לא יכלתי להפסיק לקרוא ולא רציתי שיגמר. סיפורים שמרחיבים את הלב ומפעילים את הנשמה. חכמים, מדוייקים, נוגעים ללב ודוקרים. תענוג בלתי שכיח.

29/8/2019

אהבתי. במיוחד את לטאת הקרח וגם את תרכיז אוטו. אתגר קרת בדרכו המיוחדת יודע לתת לך בעיטה בבטן.

14/6/2019

לכאורה הסיפורים של קרת קלילים ומלאי הומור, לכאורה כי הם גם טעונים ועם שכבות.

31/3/2019

רציתי רק עוד ועוד ושלא יגמרו הסיפורים.. כמו תמיד אצל אתגר קרת.

15/3/2019

ספר מהנה ויצירתי במיוחד

9/3/2019

אחלה ספר, כתוב בסגנונו המוכר והאהוב של קרת, נהנתי, מצחיק, עצוב ומתובל בציניות האופינית לו, ממליץ.

20/2/2019

מעניין
מפתיע

15/2/2019

אוסף סיפורים קצרים שנון וכייפי. כל סיפור הביא איתו דמות וסיטואציה לא מהמיינסטרים, שנעות בין אפסיות להומור, מתוארות בחוכמה עד שמצטיירות בראש בבהירות מעוררת מחשבה... נהניתי מאוד. תודה!

12/2/2019

אוסף סיפורים מרגשים שנשארים גם אחרי הקריאה. הרגשתי שהאוסף מתחיל חלש אבל מהסיפור החמישי והלאה פשוט לא יכולתי להניח את הספר בצד.

11/2/2019

נהדר

28/1/2019

סיפורים נהדרים אולי כדאי לקרוא אחד אחד ולעשות הפסקה ביניהם אבל אי אפשר :)

28/1/2019

ספר קרתי טיפוסי.
אני אוהב את סגנון הכתיבה המשוחרר ואת הדרך שבה אתגר מצליח להכניס אותי בכל פעם מחדש לריחוף בסיפורים שלו.
הכי אהבתי את האיש שנורה מתוך תותח.
לא ספר לקבל ממנו תובנות לחיים, יותר כזה שמאפשר קצת לברוח מהם למחוזות אחרים.

12/9/2018

אתגר קרת מספר הסיפורים הכי טוב בישראל

3/6/2018

ספר מדהים! חיכיתי לו 8 שנים. התגעגעתי להגיון שבאבסורד. לתחושה של חיים בתוך חלום. בסיפורים “אלרגיות” ו”סולם” קרת עושה את זה שוב, מנווט אותנו בדיוק מופלא במחוזות תת-המודע שלו, נבכי ההזיה המרהיבה, איפה שהכול אפשרי. ההוויה הישראלית וחוקי המציאות מתערבבים עם מציאות פנטסטית מקבילה כלשהי שזורמת במקביל, ויוצרים סיפורים לא פחות ממדהימים. זה כל מה שחיכיתי לו. תמצית האושר.
לסקירה המלאה: http://saloona.co.il/anna-holy-city/?p=39?ref=blog_tags

8/2/2025

לאוהבי הז'אנר הקרוי אתגר קרת... יש סיפורים טובים מאוד שפותחים חרך הצצה לעולם שלם, ולפעמים קרת מתפתה ללעוס עוד קצת או להוסיף עוד וגורע (ההתכתבות של תקלה בקצה הגלקסיה נהדרת גם מבלי לקנח בפלישת חייזרים שמגמדת את כל השאר וכו')

2/8/2024

אני לא חסיד של סיפורים אבל מאוד אהבתי את הכתיבה. מאוד קליל וזורם. היו סיפורים שפחות אהבתי אבל היו כאלה ממש יצירתיים.

17/12/2023

חבל לפספס

5/11/2023

קצת קודר, והסיפורים לא אחידים ברמתם, אבל בסך הכל מהנה וזורם.

18/5/2023

יותר מדי מילים לא מצונזרות

27/9/2020

ספר טוב, שנון וקליל.

20/6/2020

אתגר קרת חד כהרגלו ודוקר את הנפש בבטן הרכה. לעיתים הסיפורים קודרים מדי, אבל למרות זאת ספר מומלץ ביותר.

22/10/2019

משחיז את גלגלי המוח

12/7/2019

היה ממש מענין

21/2/2019

כמו ספרים אחרים שלו, יש סיפורים מהנים ויש מעייפים.

17/2/2019

סיפורים יפים מאוד

12/2/2019

ספר חכם ומדויק, תענוג צרוף

30/1/2019

סיפורים קצרים נהדרים, מרגיש לפעמים קצת פשטני, אבל נשאר איתך בראש עוד זמן אחרי הקריאה מעובד עוד קצת.

3/1/2025

אני מעריץ גדול, וגם כאן היו כמה קטעים נהדרים, אבל פחות טוב מאחרים שלו לדעתי

12/3/2023

ספר מוזר, חלק מהסיפורים מעניינים וחלק פחות.

6/9/2022

בינוני

12/5/2020

סיפורים ממוצעים לסטרייטים ממוצעים

21/11/2019

כל ספר של קרת הוא שילוב בין סיפורים חסרי פואנטה שמתפוגגים רגע אחרי הקריאה וסיפורים שנשארים איתך, או מעלים צחוק או מחשבה. כאן היו קצת יותר מהסוג הראשון.

29/6/2019

פחות טוב מ"פתאום דפיקה בדלת". פחות הומור, פחות יופי. מחכה לספרו הבא שודאי יהיה טוב יותר.

26/4/2019

ציפיתי ליותר. חלק מהסיפורים נפלאים ושנונים כמצופ. מסופר ברמתו. חלקם לא ברורים, גם לרמת "האתגר קרת".
ציפיתי ליותר לנוכח הביקורות המהללות

7/12/2018

ספר טוב, לדעתי החלש מבין ספריו.

17/5/2018

לא ממליצה. סיפורים קצרים מאוד פשטניים. כל סיפור מנסה לפתח רעיון קצר אך לא מצליח (לדעתי) להגיע למיצוי או לעורר עניין מעבר לכך. מתאים אולי יותר לקריאה בגילאי 20 המוקדמות.

23/1/2023

לצערי לא הצלחתי לסיים אותו. לא מצאתי פואנטה...

10/9/2018

כמה אתגר קרת מסוגל עוד למחזר את עצמו?לקח לו עשור לכתוב גרסה חיוורת ופחות מוצלחת של ספריו הקודמים. לצערי לא שרדתי עד הסוף.

סקירות וביקורות

מכובד? אני? אפילו אתגר קרת הופתע מזכייתו בפרס ספיר גילי איזיקוביץ הארץ 23/01/2019 לקריאת הסקירה המלאה >
תקלה בקצה הגלקסיה אתגר קרת
הפעם הלפני אחרונה שירו אותי מתוך תותח
 
הפעם הלפני אחרונה שירו אותי מתוך תותח היתה כשאודליה עזבה עם הילד. עבדתי אז כמנקה כלובים בקרקס הרומני שבדיוק הגיע העירה. את הכלובים של האריות גמרתי בחצי שעה, וגם את של הדובים, אבל הכלובים של הפילים היו סיוט. הגב שלי כאב והעולם כולו הריח מחרא. החיים שלי היו הרוסים וריח החרא הלם אותם. באיזשהו שלב הרגשתי שאני חייב הפסקה. תפסתי לי פינה מחוץ לכלוב וגילגלתי לעצמי סיגריה. אפילו לא שטפתי ידיים לפני.
אחרי כמה שכטות שמעתי מאחורי שיעול קטן, מלאכותי. זה היה מנהל הקרקס. קראו לו איז'ו והוא זכה בקרקס במשחק קלפים. לרומני הזקן שהיה הבעלים המקורי של הקרקס היו שלוש מלכות אבל לאיז'ו היתה רביעייה. הוא סיפר לי את הסיפור הזה ביום ששכר אותי. "מי צריך מזל כשיודעים לרמות," הוא אמר לי וקרץ. הייתי בטוח שאיז'ו ינזוף בי שלקחתי הפסקה באמצע העבודה אבל הוא בכלל לא נראה כועס. "תגיד," הוא אמר לי, "רוצה להרוויח אלפייה קלה?" הינהנתי והוא המשיך: "בדיוק הייתי בקרוואן של אישטוואן, הפגז האנושי שלנו. הוא שיכור לגמרי. לא הצלחתי להעיר אותו וההופעה אמורה להתחיל בעוד רבע שעה..." כף ידו הפשוטה של איז'ו ציירה באוויר מסלול של פגז שהסתיים כשאצבעותיו הגוצות נקשו על מצחי, "אני נותן לך אלף במזומן אם אתה מחליף אותו."
"אף פעם לא ירו אותי מתותח," אמרתי ולקחתי עוד שאיפה מהסיגריה. "בטח שכן," אמר איז'ו, "כשאשתך עזבה אותך, כשהבן שלך אמר לך שהוא לא רוצה לראות אותך יותר כי אתה אפס, כשהחתול השמן שלך ברח. תבין, בשביל להיות פגז אנושי אתה לא צריך להיות גמיש או זריז או חזק, רק מספיק בודד ואומלל." "אני לא בודד," מחיתי. "באמת?" גיחך איז'ו, "אז תגיד לי — עזוב סקס, מתי בפעם האחרונה מישהי חייכה אליך?"
לפני ההופעה הלבישו אותי בסרבל כסוף. שאלתי ליצן זקן אחד עם אף אדום ענקי אם אני לא צריך לעבור איזו הדרכה לפני שיירו אותי. "מה שחשוב," הוא מילמל, "זה שתרפה את הגוף שלך. או שתכווץ אותו, אחד מהשניים. אני לא זוכר בדיוק. וגם צריך להקפיד שהתותח יהיה מכוון ישר קדימה, כדי שלא יחמיץ את המטרה." "וזהו?" שאלתי. גם בסרבל הכסוף עדיין הסרחתי מצואת פילים. מנהל הקרקס הגיע וטפח לי על השכם. "תזכור," הוא אמר לי, "אחרי שיורים אותך למטרה אתה חוזר מיד לבמה, מחייך ומשתחווה. ואם, חס וחלילה, כואב לך, או אפילו נשבר לך משהו, אתה חייב להחזיק בפנים, חייב להסתיר את זה, שהקהל לא יראה."
הקהל נראה ממש מאושר. הוא הריע לליצנים שדחפו אותי לתוך לוע התותח, והליצן הגבוה עם הפרח שמשפריץ מים שאל אותי, שנייה לפני שהדליק את הפתיל, "אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה? זאת ההזדמנות האחרונה שלך להתחרט." הינהנתי והוא אמר, "אתה יודע שאישטוואן, הפגז האנושי הקודם, מאושפז עכשיו בבית חולים עם שתים־עשרה צלעות שבורות?" "הוא לא," אמרתי, "הוא רק קצת שיכור. הוא ישן עכשיו בקרוואן שלו." "מה שתגיד," נאנח הליצן עם הפרח המשפריץ והדליק את הגפרור.
בדיעבד אני חייב להודות שהזווית של התותח היתה חדה מדי. במקום לפגוע במטרה עפתי כלפי מעלה, פערתי חור ביריעת האוהל המתוחה והמשכתי לעוף לשמים, גבוה־גבוה, קצת מתחת ליריעת העננים השחורים שכיסתה אותם. עפתי מעל קולנוע הדרייב־אין הנטוש שאודליה ואני היינו רואים בו סרטים פעם; מעל גינת המשחקים שבעלי כלבים ספורים הסתובבו בה עם שקיות ניילון מרשרשות, וביניהם גם מקס הקטן, שבדיוק שיחק בכדור וכשחלפתי מעליו הביט מעלה, חייך ונופף לי לשלום; מעל רחוב הירקון, שבשוליו, מאחורי מתקן הפחים של השגרירות האמריקאית, ראיתי את טייגר, החתול השמן שלי, מנסה לתפוס יונה. כמה שניות אחר כך, כשנחתתי במים, קומץ האנשים שהיו בחוף נעמדו ומחאו לי כפיים, וכשיצאתי מהים בחורה צעירה עם פירסינג באף הושיטה לי את המגבת שלה וחייכה.
כשהגעתי בחזרה לרחבת הקרקס הבגדים שלי עדיין היו רטובים והכל מסביב כבר היה חשוך. האוהל היה ריק, ובמרכזו, ליד התותח שממנו נוריתי, ישב איז'ו וספר את הכסף בקופה. "פיספסת את המטרה," הוא רטן, "ולא חזרת להשתחוויה כמו שסיכמנו. אני מוריד לך על זה ארבע מאות שקל." הוא הושיט לי כמה שטרות מקומטים, וכשקלט שאני לא לוקח אותם תקע בי מבט מזרח אירופאי נוקשה ואמר, "מה אתה מעדיף, גבר? לקחת את הכסף או לריב איתי?" "עזוב אותך מכסף, איז'ו," קרצתי לו וצעדתי לעבר לוע התותח, "בוא, עשה טובה לחבר ותירה אותי שוב."

עוד ספרים של אתגר קרת