מדוע נכתב הספר וכיצד
מאז שקיבלתי אירוע מוחי, תיעדה אמי ביומן כרונולוגי את תהליך השיקום שלי לכל פרטיו. זה נעשה כחלק מניהול המשבר הקשה הזה, שחל בחיי ובחיי המשפחה כולה. כשהחלטתי לכתוב ספר על השיקום, ראיתי לראשונה את היומן המפורט הזה. החלטתי לבחור מתוכו רק את מה שנראה בעיני עקרוני וחשוב, כדי להעביר מסר: יש דרך חזרה. הדרך הזו קשה, ארוכה, דורשת כוח רצון, סבלנות ותמיכה רבה וממושכת.
נגרם לי נזק קשה כתוצאה מהאירוע המוחי: שיתוק בחצי הגוף הימני ואָפַזְיה. אפזיה היא סוג של שיתוק בכושר המילולי, פגיעה ביכולת לדבר, לכתוב ולקרוא.
אז איך אדם שיש לו אפזיה יכול לכתוב ספר? — יכול. עובדה.
בשלב הראשון קבעתי את רצף הסיפור. אחר כך החלטתי, שצריך, לצד הסיפור האישי, להביא קטעים שייכתבו על ידי אנשי מקצוע, שהיו מעורבים בתהליך השיקום וההתקדמות שלי. קטעים אלה ירחיבו את הידע הכללי של הקוראים על אירוע מוחי ועל דרכי השיקום ממנו. קבעתי אל מי לפנות מבין אנשי המקצוע, ולשמחתי נעניתי בחיוב על ידי כולם. חשוב לי לציין שאת הסיפור האישי ואת התובנות העצמיות שלי, הן לגבי מצבי והן לגבי הטיפולים שקיבלתי, כתבתי עוד לפני שפניתי לאנשי המקצוע. כשניגשתי לשלב הכתיבה של הסיפור האישי, נוכחתי לדעת שאני זקוק לעזרתה של אמי. ביקשתי ממנה עזרה לשונית בלבד, כי האפזיה עדיין חוסמת את כושר הביטוי שלי.
קבענו נוהל עבודה: אני הוא מחבר הספר. אני מחליט מה לספר, איך לספר ולאיזו רמה של פירוט ייכנס הסיפור. היא לא מתערבת. היא רק מקשיבה למילים ולמשפטים קצרים שאני מצליח לומר, מסתכלת על הבעות הפנים והתנועות שאני מצרף למילים, משתדלת להבין את הכוונה שלי ומציעה כיצד לנסח את הדברים בכתב. אנחנו קוראים יחד כל משפט שהיא מציעה, ואני מחליט אם הוא מתאים לי או לא. אם אני לא מסכים לניסוח שלה, היא צריכה להציע ניסוח אחר, בלי ויכוחים. יש לה סבלנות, לאמא שלי, ואני מנצל את זה. גם את הדברים האלה היא עזרה לנסח באותה שיטה.
אני מקווה שהספר הזה יעניין אתכם, הקוראים. הדבר החשוב לי ביותר הוא שהמסרים שיש בו יראו לכל מי שנמצא במשבר ולמקורביו איך אפשר בכוחות משולבים להתגבר על המשבר.
איל פלד
מרץ 2017
.jpg)
