כינוס כל סיפוריו הקצרים של טרומן קפוטה, על פי סדרם הכרונולוגי, שולח את הקורא למסע מרתק בתחנות חייו ויצירתו של מי שגדל בלואיזיאנה השמרנית כילד נשי ורכרוכי, זכה להתנכלויות ולעלבונות מצד אמו כשעבר לחיות איתה בקונטיקט ובניו-יורק, נשלח לרופא כדי שיזריק לו הורמונים גבריים - ובכל זאת, מילדות, הועיד את עצמו לתהילה. "תמיד ידעתי שארצה להיות סופר ושארצה להיות עשיר ומפורסם", התוודה פעם. ושאיפותיו אמנם התגשמו במלואן. מצד אחד יוחסה יצירתו לזרם "הגותיקה הדרומית"; מצד אחר כונה "סופר הסטייל והצלילות" והיה לדמות בולטת והוללת בחוגי החברה הגבוהה בניו-יורק - עובדה שגרמה לו להתקבל בחשדנות בקרב מבקרי הספרות והחוקרים של זמנו.
דווקא קיטוב החומרים הקיצוני הזה, שקצהו האחד בדרום הנידח והמיסטי וקצהו האחר בחיים החומרניים של העיר הגדולה, הוא אחד היסודות המרתקים בקובץ הסיפורים של קפוטה. הניכור והבדידות המיוחסים לעירוניות מבקיעים מבעד ליומיום הישנוני של הדרום, וחזיונות התעתועים של ניו-אורלינס רודפים את תושביה עד הרחובות הסואנים וחנויות היוקרה של ניו-יורק.
סיפורו הראשון פורסם ב-,1943 עשר שנים לפני פרסומו של דוח קינסי השני, 'התנהגות מינית בנקבת האדם', שיגלה כי גם בקרב נשים מקננים תשוקות ודחפים מיניים. הנערה העשירה מניו-יורק בסיפור 'הקירות דקים' מפגינה מראית עין של שחרור מיני לעיני המלח ממיסיסיפי שנקלע אל ביתה במהלך מסיבה, וגוררת את שניהם אל תקרית שכולה בוסריות ואי-הבנה. קפוטה, שגדל במחיצת דודות ומשרתות שחורות דומיננטיות, ומאוחר יותר טופח בידי נשות חברה וסופרות כקרסון מק'קלרס, מעמיד במרכזם של רוב סיפוריו דמויות נשיות בודדות ורדופות, ואין פלא שרוב הסיפורים פורסמו בתחילה בירחוני נשים ואופנה. המפגש הראשוני עם הנפשות הפועלות נפתח תמיד במבט חיצוני, אובייקטיבי כביכול, הסוקר בדקדוק את הופעתן: "הצעירה לבשה חליפת פלנל אפורה, מעיל גשם וצעיף משובץ. שערה, עם שביל באמצע ומגולגל יפה מעלה בצדדים, היה בגוון בלונדיני-חום עשיר; וגם אם פניה נטו להיות רזות מדי וארוכות, היא הייתה יפה, אם כי לא באופן יוצא דופן" ('עץ של לילה'). אבל אותו מעטה חיצוני מעושה אינו מצליח לבלום את הבהלה והנוירוזה הרוחשות תחתיו, וככל שהסיפורים יתגלגלו הלאה, אותו רושם ראשוני יהפוך לקליפה גרוטסקית.
הסיפור 'מצב העניינים', שפורסם ב-,1944 כשנה לפני סופה של מלחה"ע השנייה והטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי, מסיע ארבעה אנשים בתא רכבת מארקנסו מזרחה. שלושה מהם - נוסעת בודדה, מלח ואשתו הצעירה - חיים את חייהם בעורף המלחמה, ואחד מהם - רב-טוראי שמתפרץ אל התא במפתיע - שב מהחזית. הניתוק וההשתבללות שמאפיינים את שלושת האזרחים בתחילת הסיפור, נהפכים לזוועה ולרגשות אשם במפגש עם החייל ששרוי בהלם קרב. גם 'פרוות חורפן משלך', שפורסם באותה שנה, מפגיש בין העורף לחזית כאשר שתי חברות עבר - פליטה יהודייה מאירופה וגברת בורגנית אגוצנטרית - נפגשות מחדש. זהו סיפור פואנטה בסגנון או. הנרי, וקובץ הסיפורים הזה מאפשר לקורא להתוודע בהמשכו לסיפור דומה, שפורסם שש שנים מאוחר יותר. 'המציאה' פועל על פי אותה פואנטה אבסורדית, ואף שעד אז כבר לא היה לקפוטה עניין רב בקונפליקטים של ימי המלחמה, זהו סיפור של מחבר מעניין ובשל יותר.
ככלל, הופעת הסיפורים על פי סדר פרסומם משרטטת את התפתחותו של קפוטה, ממספר שגרתי של מצבים מקומיים מאוד, עד לאמן של ממש בסוגת הסיפור הקצר. בנובלה המפורסמת ביותר שלו, 'ארוחת בוקר בטיפאני', מבקשת הולי גולייטלי מהמספר, בן-דמותו של קפוטה, "ספר לי משהו שכתבת. את החלק של העלילה", והוא נאלץ להודות: "זאת אחת הבעיות. זה לא סוג הסיפורים שאתה יכול לספר". ואמנם, בניגוד לעלילה העגולה, המתוקה-מרירה של 'טיפאני', סיפוריו הקצרים, המורכבים, של קפוטה שרויים בערפול חושים, במבוי סתום, בלי מספר סמכותי שייתן להם פשר מדויק.
קפוטה מוצא את המוזרות ואת האימה בכל ממד יומיומי - פעם בילדה תועה שנהפכת לסיוט ('מרים'), ופעם באיש בוגר שחותנתו שמה ללעג את גבריותו ('הצד שלי בעניין'). אותה גבריות מגומדת נגלית גם בממואר 'האורח של חג ההודיה', שם מספר קפוטה זיכרון ילדות מעיירת ילדותו מונרוויל, שבה נהג הילד המפותח של הכיתה להתעלל בו. הסיפור הקצר הזה פורסם שנתיים לאחר צאת ספרו הידוע 'בדם קר' - תיעוד רב-פנים של פרשת רצח בקנזס, שמשיכתו של קפוטה אל החריג ואל הקודר ניכרת בו במלוא תפארתה. היצירה החלוצית הזאת זיכתה אותו בהערכה ספרותית מחודשת, ויש להניח שפרסומו ומעמדו באותה העת איפשרו לו לכתוב את זיכרונות הילדות המרים ההם בהשלמה נוסטלגית.
הוצאת פן מעשירה את מדף הספרים העברי באסופה המקיפה הזאת, של סופר שהופך לאגדה ככל שחולפות השנים מאז מותו ממנת יתר של כדורים ב-.1984 אלא שנימת המספר של קפוטה המתורגם רחוקה כאן מקולו המקורי - קול אלגנטי וטבעי מאוד, המשמש קונטרפונקט לתכניו האפלים. גם העברית בספר אינה טבעית, ומתאפיינת בערבוב משלבים ובתחביר מאולץ. כאשר קפוטה מבחין בין frostly ו-,freezing למשל, התרגום העברי יוצר סמיכות חדגונית: "כשהאורנים מתנדנדים בקיפאון ואור קפוא נופל מן הירח". סצנה של מעקב מאיים בפארק, שמתוארת במקור במקצב מותח של פסיקים, נחלשת בתרגום העברי עם שימוש בו"ו החיבור. קוראים רבים אולי ייהנו מהסיפורים גם כך, אבל למען מי שאוזנו נוטה לדקדקנות, יש לקוות שהתרגומים הבאים יהיו רגישים יותר.
עוד 3 ספרים של קפוטה:
נבל העשב 1951 <
מוזיקה לזיקיות 1980 <
חציית קיץ 2005 <
ענת עינהר
צילום: גטי אימג'ס
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"
ענת עינהר 7 לילות 26/07/2019 לקריאת הסקירה המלאה >- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
