הספר חידת האנרגיה הנפשית ראה אור לראשונה לפני כעשרים וחמש שנה, בהוצאה האקדמית 'רמות' של אוניברסיטת תל אביב ועורר התעניינות רבה. 

הרבה תודה  להוצאת אי-פאבליש על הפקת המהדורה האלקטרונית, המקנה  לספר ולרעיונות המועלים בו את ההזדמנות להיחשף מחדש אחרי שנות דור, בפני קהלים חדשים ורחבים. 

חידת מהותה של האנרגיה הנפשית התעוררה בתודעתי בזמנו כאשר עם תום לימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית התאפשר לי במסגרת עבודת הדוקטורט לחקור ולהכיר ישיבה חסידית בירושלים. התברר לי כי החסידים עוסקים רבות בתהליכי התחזקות והתעצמות אישית ובכך מצאתי דמיון למאמץ של הפסיכולוגים להקנות לאדם דרכים וכלים לבריאות נפשית. התרשמתי אז שיש קרבה רבה וכמעט חפיפה בין ההשקפה הדתית להשקפה הפסיכולוגית בדבר מאפייניה של הבריאות והחוסן הנפשיים. בשתי הגישות האדם הבריא והחסון בנפשו ניכר בשמחת חיים, בהתלהבות, בנכונות להשקיע מאמץ ולהאמין שיביא ברכה, באופטימיות, בפתיחות לזולת וביחסים בין אישיים טובים וכדומה. 

אולם בהדרגה התבהר לי כי למרות קווי דמיון אלה שוני עקרוני ומוצהר מבחין בין שתי הגישות, הדתית והפסיכולוגית: המאמין מאמין בכוח מטפיזי, מיסטי, המשפיע מכוחו על כל המתרחש במציאות ועל עולמו והתנהלותו של כל פרט. 

הפסיכולוגיה המדעית רציונאלית אינה יכולה להתבסס על הנחה אמונית-מיסטית זאת של מעורבות והשפעה מטפיזית חיצונית על אירועי החיים בכלל ועל התנהלות חיי היחיד בפרט. לכן תורות האישיות הפסיכולוגיות ושיטות הפסיכותרפיה השונות מסבירות ומציעות דרכים להתעצמות אישית ללא התערבותה של שפיעה מיסטית. 

בה בשעה, ככל שהעמקתי לחקור בנושא התברר לי כי דווקא בהשקפה האמונית-דתית, המבוססת על האמונה באפשרותה של שפיעה מטפיזית ממקור טרנסצנדנטי אל החיים במציאות הריאלית, מוקנים לאדם כלים יעילים ואפקטיביים יותר לחיים של חוסן ובריאות נפשית מאשר בפסיכולוגיה המדעית ובפסיכותרפיה.

דווקא כיום, לאור ההתפתחויות בתחום הטכנולוגיה, הגנטיקה, הטיפול והעזרה הנפשית, מתבהרת ומתחדדת עוד יותר מאשר בעבר שאלת מהותה של הנפש האנושית, נשמת האדם - מהו מותר האדם מעבר למערכות הטבע, הצומח, בעלי החיים, הטכנולוגיה? השאלה אינה רק מה טיבן של הרגשות, המחשבות והדמיון מבחינת התהליכים הכימיים והנוירולוגיים, שבהבנתם חלה התקדמות רבה, אלא השאלה בעיקרה היא: מה פירוש הדבר להיות בעל רגשות, מחשבות ודמיון? מיהו אותו 'בעלים' שלכאורה יכול לבחור ולהחליט על  פי רצונו, כשהוא משוחרר מחוקי הטבע הסיבתיים? ויותר מכך, וזה העיקר בעיני, מהו מקור כוח הרצון שלו, הכוח בו הוא משפיע על ומכוון את התהליכים הטבעיים? 

כלומר, מה מקור כוחותיה של נפש האדם המאפשרים לה לחולל תהליכים הנראים לנו כחוץ סיבתיים? מה מקורה ומשמעותה של אנרגיה זאת, של בעל הנפש, בעל הרצון החופשי, כשהוא מחולל פעולות ושינויים במציאות הריאלית? הרי לכאורה בכך הוא מוסיף אנרגיה רוחנית לכוחות הטבע, למציאות הריאלית ומפר את עקרון שימור האנרגיה שכל מדעי הטבע נשענים עליו? 

ובכן, מה מהותה של אותה תוספת אנרגיה לעולם, שתורמות החלטותיו ופעולותיו של בעל הנפש, בעל הרצון החופשי, המשוחרר מחוקי הסיבתיות של הטבע? 

במילים פשוטות, כיצד אפשרי הדבר שכוחות רוחניים - נפש, נשמה, רצון, מחוללים שינויים בעולם החומר, במציאות הריאלית? ומכאן, השאלה המתבקשת - מהו המקור המזין והמחדש את כוחות הרוח ואת פעילויות הנפש של האדם? 

זו חידת האנרגיה הנפשית שמציב ספר זה ושגם בימינו, למיטב הבנתי, היא נותרה עדיין בלתי פתורה.   

גם החיוניות של מציאת פתרון לחידה לא קהתה עם השנים, גם לא נפתרה: כיצד ללמוד מן ההשקפה האמונית- דתית של היהדות ובמיוחד מדרך החסידות וליישם מתוכה ובעזרתה את המערך-המושגי והכלים החיוניים עבור הפסיכולוגיה המדעית והפסיכותרפיה במאמציהן לסייע לאדם להתמודד עם קושי ומצוקה ולחיות חיי שמחה וברכה.

תקווה אני שהקורא יגלה סקרנות ועניין בחידה שמציב ספר זה ואולי אף ימצא אתגר לנסות ולתרום מכוחו לפתרונה.

  

 

 

 

 

1. אנרגיה נפשית - הקסם והמבוכה

התעניינותי במשמעותה של האנרגיה הנפשית התחזקה שעה ששמתי לב לתופעה, שכולם לכאורה מרבים להשתמש בביטוי זה: בשפת היומיום, בספרות ואף באמצעי התקשורת, כאילו מדובר במונח פשוט ומובן. אולם, האם אכן מבינים אנו את משמעותו באופן עקבי וברור?! הנה דוגמאות אחדות של שימוש נפוץ בביטוי זה שליקטתי מן העיתונות הכתובה:

• תיאור של אדם במאבק: "הוא הרגיש שאין לו כל אנרגיה נפשית נוספת להתמודד עם הקשיים החדשים".

• במצב של חולי: "מחלתו תבעה ממנו את גיוסם של כל משאבי האנרגיה הנפשית שלו כדי לשמור על צלם אנוש."

• בהתנסות רומנטית: "האהבה הנכזבת הותירה אותה בתחושה שהיא התרוקנה מן האנרגיה הנפשית שלה כולה."

• עם המעבר לסביבה חדשה: "שפע המים ועושר הטבע נסכו עליו שמחה ורעננות ואפשרו את התחדשותה של האנרגיה הנפשית שלו."

• בהתעלות מיסטית: "שעה שחוותה את ההתגלות הדתית הנפלאה, חשה כי האנרגיה הנפשית שלה גואה ופורצת מגבולות אישיותה".

מגוון ביטויים אלה משקף את ההתנסות האינטואיטיבית, הראשונית, המוכרת והמובנת לכאורה לכל אחד: דבר מה קורה עם מכלול כוחות האישיות שלי. אין הכוונה לכוח מסוים דווקא, כגון הרצון או המיניות, אף לא לחיוניות הפיסית, לעוצמה הגופנית, אלא אנו מניחים, כמעט בלא משים, כי קיים באישיותנו מעין כוח-כולל בלתי-ספציפי, שהינו סך כל העוצמה הנפשית שלנו במצבי-החיים השונים. בה בשעה, שמתי לב לכך שאין המדובר במונח המתייחס לתחום תפקודי מסוים של האישיות כגון פחד, חלום, זיכרון וכדומה, אלא האנרגיה הנפשית נתפסת על ידינו בהתנסות האישית הישירה, כישות-על, המקיפה את כל הצורות הספציפיות של גילוייה והתבטאותה בחיי האישיות.

על סמך דברים אלה הנחתי כי חקר האישיות ותורות-האישיות מייחסים מעמד מרכזי לתופעה כה ראשונית, מוכרת-לכל ומקפת-כל זו, האנרגיה הנפשית. ואכן, תורות-אישיות פסיכולוגיות רבות מעמידות את האנרגיה הנפשית במרכז הסברן את תהליכי האישיות. ויותר מכך, נוכחתי כי גם תורות-אישיות דתיות מתייחסות במפורש למהותו של כוח החיים והחיוניות הכולל של האדם.

מכאן, ניסיתי לבחון כיצד דנה בתופעה הספרות המקצועית בתחום תורת-האישיות, כיצד היא מסבירה את האנרגיה הנפשית, מתוך התייחסותה למגוון המשמעויות והפירושים שניתנו לנושא הן בפסיכולוגיה והן בדת.

אולם, עד כמה שעלה בידי לברר בספריות, ככל הנראה כמעט ולא נעשתה כל חקירה מקיפה של משמעות האנרגיה הנפשית מעבר לתורות, השקפות או תקופות. "קרקע בתולה" זאת נראתה בעיני כאתגר מעניין וחשוב.

אכן, מדובר בישות עמומה מאוד, בלתי-ניתנת למגע, שאנו יודעים בחוש מה היא, אך נזהרים מלייחס לה משמעות מוגדרת ומחייבת. ובכל זאת, מדוע לא לבחון מקרוב נושא זה?!

אנרגיה נפשית הינו מושג בעל קסם מיוחד: יש בו מטעם הקרבה למיסטיות ולאזור הדמדומים אפוף-המסתורין של הנפש, אך בה בעת יש בו, במושג זה, גם צד בהיר ומוגדר, הניתן לו לנוכח שאילת המונח אנרגיה מתחום מדעי-הטבע. כפל-משמעות זה הוא המקנה לצירוף המילים 'אנרגיה נפשית' את השפעתו המושכת והמסקרנת, אך בה בעת גם המרתיעה והמעוררת ספקות.

המושג 'אנרגיה נפשית' מסייע לאמונה כי נפש האדם יש בה מן הרוחני-מיסטי, שמעבר לעולם הזה, ובה בעת כי שייכת היא לעולם תופעות הטבע המציאותיות ופעילותה תואמת את חוקי האנרגיה הטבעיים.

פיתוי ודחייה אלה, האחוזים זה בזה, הם שהיוו לגבי את הכוח המסקרן והמעורר להעמיק ולחקור אחר טיבו של מושג זה.