הקדמת המחבר
יום אחד, לפני כארבע שנים, ישבתי עם אבא שלי ז"ל, לעוד אחת מהשיחות שקיימנו כאשר באתי לבקר אותו בבית האבות, שבו השגיח על אמא שלי שהייתה חולה במחלת אלצהיימר מתקדמת. נהגנו לשוחח על נושאים של יומיום ולעיתים, על מאמר זה או אחר שכתבתי על אחד מפרקי התנ"ך.
אבא, לרגע עצר, הסתכל עליי בעיניו הטובות והחכמות ואמר: "אם סבא שלי היה יודע שיגיע היום שבו הנכד שלו יישב במדינת ישראל וישוחח עם הנין שלו על התנ"ך, הוא היה מתמלא אושר ומחייך חיוך רחב מאוזן לאוזן."
אני, כבר מזמן השארתי את ספר התנ"ך במגירה, עת סיימתי את מבחן הבגרות לפני כ-40 שנה.
את המסע הפרטי שלי בין 929 פרקי התנ"ך, התחלתי כשבחרתי להיות שותף פעיל בפרויקט 929 של משרד החינוך, בהובלתם של הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי — יצאנו יחד לדרך.
בשנים האחרונות חשתי, שבמציאות חיינו במדינת ישראל המודרנית, התנ"ך פועם ומשפיע כמעט בכל תחום. פרויקט 929 היה ה"טריגר" שהצית אצלי את הרצון להכיר את התנ"ך ולתת לו פרשנות אישית משלי, בניסיון לחבר את "ספר הספרים" למציאות חיי.
כאדם חילוני, ליברל והומאניסט, חיפשתי בתנ"ך חיזוק, ולהפתעתי גם מצאתי את שחיפשתי, ומהר מאוד. בהתלהבות ובמסירות כתבתי מאמר אישי לכל פרק מתוך 929 פרקי התנ"ך, בקצב של פרק ליום, חמישה פרקים בשבוע.
מרגע שהתחלתי לא יכולתי להפסיק ותוך כדי העבודה גמלה בלבי ההחלטה, לפעול להפצת התנ"ך והעניין בו דווקא בקרב אנשים כמוני, שאינם דתיים ואינם חוקרי תנ"ך. ישראלים רבים החיים בארץ ישראל, כלל אינם מודעים למקור התרבותי היהודי המשפיע עליהם — וכמוני, הפקירו אותו מרגע שסיימו את מבחן הבגרות בתנ"ך.
הכתיבה גם אפשרה לי להביע את מכלול הערכים וניסיון החיים שלי בכתב, ובכך לקוות שמשהו ממני יעבור לדורות הבאים במשפחה.
הספר המוגש לכם כאן, כולל אסופת 60 המאמרים שכתבתי על ספר "בראשית".
בעיניי, שאלת המפתח של ספר בראשית היא "איכה"?
אלוהים כמעט תמיד פועל בלשון ציווי. פעמים מעטות הוא פונה בלשון שאלה. וכשאדם נשאל "איכה" לאחר שנגס מפרי עץ הדעת, עוד בטרם גורש מהגן בעדן, ברור שזו שאלה מהותית לקיומו של האדם בעולם.
והציווי הקשור לחיפוש העצמי של "איכה" הוא ה"לך לך", שמצווה אלוהים את אברהם. "לך לך" — הוא הליכה פנימית, לא חיצונית. זו לא הליכה גיאוגרפית אלא הליכה למציאת המקום המתאים לך בעולם.
פעם אחת — "לך לך" מחרן ל"מקום אשר אראך".
ופעם שנייה — "לך לך" אל הר המוריה, מקום העקידה של יצחק.
המשפט הראשון הוא דוגמה למקרים שבהם יש לקיים את ה"לך לך" ולחפש תשובה לשאלת הקיום "איכה", ואילו המשפט השני הוא דוגמה למקרים בהם "לך לך" הוא ציווי אמוני עיוור, שלאדם שאינו מאמין בהשגחה פרטית, הוא למעשה תמרור עצור מהדהד.
אני רוצה להודות ליזמי פרויקט 929 על תרומתם העצומה והחשובה להנחלת התנ"ך לציבור כולו, ולי באופן אישי.
תודה מיוחדת לאשתי דפנה על הסבלנות והסובלנות ל"חפירות" שהכנסתי לחיינו.
תודה גדולה ליונה ארצי ולביתי יעל, על האיורים הנפלאים ומעוררי ההשראה אותם תרמו לספר.
תודה גדולה לבני עומר על צילום העטיפה מאזור ים המלח הבראשיתי.
תודה למתי עלמה אלחנתי ולצוות "מילים מדברות" שעזרו לי במקצועיות רבה להגשים את החלום.
אני חולק אתכם את מחשבותיי ומקווה שאלה יגרמו לכם לפתוח את ספר התנ"ך, לעיין בו משל היה הספר שלכם.
האמת היא, שהוא שלכם, תרצו או לא תרצו.
עופר בורין,
הרצליה,
תשע"ט, 2019
הקדמה לספר - רחל אליאור
פרופסור אמריטה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטה העברית
הניב המקראי 'חָרוּת עַל הַלֻּחֹת' מהפסוק בספר שמות פרק ל"ב, פסוק ט"ז,
"וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", נדרש בידי חכמים במדרש שמות רבה כחירות על הלוחות: "אל תקרא חָרוּת אלא חירות".
דרשנים ופרשנים לאורך הדורות נטלו לעצמם חירות זו משעה שהבינו שריבונות אנושית משמעה חירות פרשנית ביחס למשמעותו של הנוסח מקודש וכל אדם מישראל רשאי לקרוא מחדש את הכתוב המקודש, הקבוע והנצחי, החקוק על הלוחות, ולבאר אותו על פי רוחו, על פי זמנו ומקומו.
על פי המסורת היהודית לתורה מעצם מהותה האלוהית ונצחיותה יש רק נוסח כתוב עברי אחד, נוסח המסורה, המכונה פשט, אך אין לה רק מובן אחד, אלא יש לה אין־ספור מובנים, המתגלים במהלך הדורות לקוראים ולמפרשים שונים.
הביטוי 'שבעים פנים לתורה' מלמד על עמדה זו של דיאלוג הולך ונמשך בין הטקסט הקבוע והשאלות החדשות, דהיינו הטקסט המקודש מתפרש והולך בכל דור בצורה חדשה המוסיפה על הקריאות הקודמות. לקוראי התורה ומפרשיה לאורך הדורות, נוספו במאה העשרים ואחת קוראים חדשים, חופשיים ליברליים והומניסטיים, גברים ונשים, המצטרפים לשיח הדורות מזווית ראייה חדשה ומוסיפים עליו רבדים מקוריים משלהם.
עופר בורין, נמנה על קוראים וכותבים חדשים אלה, המאירים את הנוסח העתיק בקריאה רעננה ומעוררת מחשבה, המלמדת על שאלות חדשות של בני הדור ומציעה הרהורים חדשים על המשמעויות האינסופיות הטמונות בפשט המקרא המתבאר בכל דור מחדש.
רחל אליאור,
תשע"ט, 2019
בראשית, פרק א'
1 מתוך 929 פרקים בתנ"ך
ג' באב, תשע"ח
בראשית ברא — ומה לפני זה?
א בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ.
הדבר הראשון, לדעתי, שברא אלוהים, הוא את ההתחלה ואת הכיוון של הזמן. בראשית — תחילתו של הזמן, והזמן בעולם הזה זז תמיד קדימה. יש לו רק כיוון אחד.
אך מה היה לפני כן, לפני שלזמן הייתה התחלה — בראשית?
נראה, שעל פני היקום שרר כאוס, תוהו ובוהו, במובן שלזמן לא הייתה התחלה וגם לא כיוון. במצב כזה שבו הזמן "משתולל", אין בנמצא חיים.
זוהי הערת אזהרה לכל המדענים המנסים לגעת בכיוון של הזמן: זהירות! אתם עלולים להחזיר את העולם למצב של "תוהו ובוהו" — אתם, שעוסקים בשאלה האם ניתן לנסוע קדימה בזמן או לחזור אחורה. מדובר בהסתעפויות תורת היחסות של איינשטיין בשילוב תורת הקוואנטים ובתיאוריות של עקמומיות המרחב — זמן בתנאי גרביטציה קיצוניים.
נכון, מדובר בתיאוריות בלבד. תוצאות מעשיות כנראה לא יהיו, לפחות לא במאה השנים הבאות, אבל זה לא מונע את הדיון ואת הניסיונות ליישם את זה, ואותי זה מדאיג מאוד.
סטיבן הוקינג כתב על המפץ הגדול שלפניו, הזמן היה מעין גרסה חלופית של עצמו. לא היה זמן, לפני שהתחיל הזמן. בריאיון הסביר הוקינג: "הוא (הזמן), תמיד התקרב לכלום, אבל לא הפך לכלום. לא היה מפץ גדול שהפיק משהו מכלום. זה רק נראה כך, מנקודת המבט של האנושות."
ומהו תפקידו של האדם בעולם?
כו וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ ׃ כז וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם.
לאדם נועדו שני תפקידים: מהמילים שבפסוק "בצלמנו כדמותנו", מתפרש כי הוא נועד להיות אחראי על העולם כפי שאנחנו, ואלוהים (מעניין שנכתב ברבים), אחראים ליצירתו של האדם. תפקיד נוסף שנועד לאדם הוא להיות מודע להיותו שווה לאחר, ומכאן "זכר ונקבה ברא אותם".