חתימת הרפאים

בשלוש לפנות בוקר בתל אביב קורא ירדן ברק, ראש תבל, האגף הבינלאומי של המוסד, תמליל של 8200. בתמליל קצין רכש של משמרות המהפכה מתלונן שלחתימה מווינה "אין צל", וברק מאתר אותה על תעודת משתמש קצה ליחידות ניווט לטילים, שעברה דרך ירוואן ונחתמה בשם ג'ורג' עזיזי. בלונדון מתברר לגיא סטרלינג, סוכן MI6, שירות המודיעין הבריטי, לדריה וינגייט מה־CIA ולברק שהצינור הזה הוא נשקו הסודי של כוח משימה בריטי־אמריקאי, "אבן שואבת": מעבדת ההנעה הסילונית של נאס"א מתכננת יחידות ניווט שחיבלו בהן, ואלה הופכות את כיוון הטיל בשניות השיגור הראשונות, מחזירות אותו אל המשגר שלו ומוחקות את עצמן בכל בדיקה, ואילו עזיזי, החוליה המרכזית בצינור, הוא אדם שאי אפשר לאמת דבר מעברו. כל מקום שבו אפשר היה לבדוק את עברו נשרף, נמחק או מת, ולכן השלושה חוזרים בווינה למעקב רחוב מהסוג הישן, בזמן שהקולונל הסגפני סוהראב נזארי, איש הריגול הנגדי של משמרות המהפכה שאינו מאמין בתאונות, צד את אותו אדם מהכיוון השני. כרטיס נייר ישן בארכיון תבל חושף את האמת: עזיזי הוא רמי חדאד, מהנדס ואלוף שחייה לבנוני ש"טבע" ב־1997 בלי שנמצאה גופה, ומאז הוא שולח בכל ארבעה־עשר באוגוסט חבצלות לבנות לאחותו, רוקחת בלרנקה. מאחוריו עומד "הזורע", גנן נסתר שמגדל במשך עשרות שנים מתים בלי גופה כסוכנים רדומים ומוכר אותם למרבה במחיר, ושגם מחזיק את אביה של האנליסטית פריה סן כבן ערובה בדובאי כדי לסחוט ממנה הדלפות מתוך הצוות. כשהזורע מציע לנזארי למכור לו בעשרים מיליון דולר את הסיבה לנפילת הטילים, עם חדאד כשליח, סטרלינג מניח לחדאד לבחור, וחדאד מחליף בתא שירותים בתחנה המערבית את תוכן החבילה בתיק טכני כוזב שכתבו מהנדסי נאס"א, ובו "הוכחה" שהאיראנים עצמם קלקלו את הטילים. על גדת הדנובה מנסים אנשי נזארי לחטוף אותו, חדאד מזנק לנהר, ברק קופץ אחריו בחשכה ומחלץ אותו, ואיראן רושמת שהשליח טבע; הזורע נעלם מחממה בברטיסלבה ומשאיר לסטרלינג, בשמו האמיתי, מעטפת זרעים ופתק: "זה לא נגמר. זה נגמר רק לעכשיו." הצינור ממשיך לפעול, אביה של פריה חולץ וחדאד שב בשמו האמיתי אל אחותו בלרנקה, אבל ארבעה מהנדסים נעצרים בטהרן בחשד לבגידה שלא ביצעו, ומעטפת זרעים חדשה מהזורע מציבה שוב את השאלה שבלב הספר: נאמנות למי?