שיטת פינקלשטיין

יש סוכנים שקיבלו רישיון להרוג. למנדל פינקלשטיין יש רישיון להיכשל.

עשרים שנה, כשלושים מדינות, שם צופן אחד, ארבעה כיסויים, מספר ותיק — וסבתא בברוקלין שסיווגה אותו נכון עוד ב־1949 בשתי מילים, בלי תקציב ובאמצעות כף עץ: שלומיאל ושלימזל. שלומיאל שופך את המרק. שלימזל הוא זה שהמרק נוחת עליו. סוכן שתי הש׳ הוא שניהם באותו גוף, מעלה את הפתגם כולו בביצוע יחיד מאז 1944, בלי צוות משנה ובלי שהוזמן אי־פעם להופעה נוספת.

אלא שבשלב מסוים לקחה ממשלת ארצות הברית תאונה אחת — מרק שנשפך בווינה ב־1983 — מחקה מן המברק את המילים בשוגג ולא, והפכה אותה לחוזר הדרכה בן ארבעים ואחד עמודים עם טבלה, נספח ומספר סעיף עד הספרה השלישית אחרי הנקודה. שלושים שנה איש לא נפגע מזה. ואז קרא את החוזר קצין צעיר ומצטיין, יישם אותו בסופיה בדייקנות מושלמת, ופקיד מכס בולגרי בשם מילן דרגנוב מת.

עכשיו יושבים שמונה אנשים בחדר בווירג׳יניה ומנסים להכריע שאלה אחת: האם מנדל פינקלשטיין הוא אדם או שיטה. הוא מנסה להעיד שהיה שם רק מזל רע. הם מתייגים את זה כענווה. הוא נשבע שלא הייתה טכניקה. הם רואים בכך אישוש.

מותחן קומי על ביורוקרטיה שאינה יודעת לרשום תאונה, על תעשייה שלמה שקמה סביב טעות אחת, ועל אדם זקן שנוסע לבולגריה כדי לברר שאלה שאיש לא טרח לשאול — ומגלה שהתשובה שמורה כל השנים אצל האישה שבקופה, מפני שאף אחד לעולם אינו שואל את האישה שבקופה.

״לא היה לי כלום מלבד סיפור מצחיק. לקח לי שבעים ואחת שנים להבין שצריך לבדוק על מי הוא נחת.״