מלך ליום אחד

בשנת 1587 מת מלך פולין, והחוק אוסר כס ריק אפילו ליום אחד; האצילים נחלקו, ואיש לא ויתר. שאול וואל, תלמיד חכם יהודי מבריסק ויועצו של המועמד המוביל, הציע מלך זמני שיחזיק את החותם עד לפשרה — ומינו אותו עצמו, משום שיהודי בפולין הפיאודלית אינו מסכן איש. למחרת נבחר פטרונו, הקהילה זכתה בטובות, והלילה נשאר בזיכרון המשפחה כאגדה.

מה שלא נכנס לאגדה: נוטריון בשם ווסלר החתים באותו לילה את המלך־ליום־אחד על מסמך שנראה שולי, והקים בו נאמנות שאינה כפופה לשום מדינה — ישות שנועדה להחזיק ארבע מאות שנה.

ארבע מאות שנה אחר כך סוגר חגי כרמון, סוכן בשירות רשות פדרלית אמריקאית, מבצע חשאי בבריסק, ומחליף את חופשתו בסקרנות פרטית: לאמת את ייחוס המשפחה לשאול וואל, לזכר סבתו נחה. בארכיון מתדלדלים הרישומים בדיוק במקום שנוגע בשם, פקידה מדווחת עליו אחרי שאילתה שגרתית — והבדיקה התמימה מפעילה מנגנון: נאמנות שמאכילה רק את עצמה, נועלת את עצמה בכל דור בחברות־בת ובקרנות, ונלחמת רק על הפער שבין חשד להוכחה. לחשוד מותר; להיעשות "מוכח" פותח חלון של שבעה ימים שבו המוחקים מוחקים אדם מן העולם. וילנה נשרפת, נחום נהרג, ג'ורדן נפצע, והשביל מוליך לווינה.

עם גיא סטרלינג מן המודיעין הבריטי ועם פטר, בנו של הנוטריון, בונה חגי את הדבר היחיד שאי אפשר למחוק — עדות המוחזקת בו־זמנית בידיים רבות מדי — ומאלץ את ראש המסדר, "הראשון", לבוא ולהעיד. ואז ההתהפוכה: כשנשאל כמה כסף יש בנאמנות, הראשון אינו יודע. איש אינו יודע מאז 1802; המנגנון גדל מיוצריו, יש ענפים שכבר אינם משיבים, והוראות מנוסחות היטב ממשיכות להגיע מיד לא ידועה. המסדר נחשף אך אינו מובס, רואי החשבון עדיין סופרים, וארבעה חודשים אחר כך מגיעות אל חגי שתי מילים, "ניתן לפרסום", והוא סופר ומגיע לשבע.