מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:רונן חורש

מאיה דנק

יש לא מעט ספרים שהיא חשבה עליהם אבל לא התחילה לכתוב; כותבת מחמישי בלילה ועד שישי בבוקר, בלי לחכות להשראה; ותשמח לנהל רומן עם הרובוט של אסימוב. מאיה דנק (אבן האודם של הנסיך השחור) עונה לשאלון האישי
  • מהו הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • זה לא ספר. זו ספרייה. הנה הכותרים הראשונים שעולים לי בראש (לא כולל שירה ומחזות): דקמרון. בראשית א-י"א. אליס מבעד למראה. עלובי החיים. אלף לילה ולילה. סיפורי אמא אווזה/ אגדות האחים גרים. שלושים וחמישה במאי. שלושה בסירה אחת. הכרך הראשון של דון קיחוטה. חלום סקיפיו. היסטוריה (מתוך אחוזות החוף). כל מה שהנס כריסטיאן אנדרסן העלה על הכתב. כלבם של בני בסקרוויל. קנדיד. שר הטבעות. ההופכים את עורפם לאומלאס. דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד. ולא נותר אף אחד. האמן ומרגריטה. האקלברי פין. סיפור על אהבה וחושך. מסע הערב של יתיר. קמט בזמן. סדרת המוסד. מאה שנים של בדידות. מספר הלילה. ואחרי שכל זה נכתב, ברור לגמרי שהייתי מתה לכתוב את הארי פוטר. לצערי, הרוק סטאר הספרותי הזה לא רק כבר תפוס עוד מלפני שנות האלפיים, אלא שאם נודה על האמת – אין שום סיכוי שסופרת ישראלית הייתה כותבת אותו, ולו רק מכיוון שאין פה טירות.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • לזנוח ספר שהתחלתי לכתוב אחרי כמה פרקים? אפס. אבל כמות הספרים שחשבתי עליהם ומעולם לא באמת התחלתי ממש לכתוב – זה כבר משהו אחר לגמרי.
  • ספר שתקחי לאי בודד?
  • כדי להסתדר על אי בודד צריך לדעת כל כך הרבה דברים שאין לי מושג לגביהם, ואני די בטוחה שלשבת ולקרוא ספר טוב לא יקדם אותי בזה. אפילו אם זה רובינזון קרוזו. אז בעקבות השאלה שלך נכנסתי לכמה אתרים ברשת שממליצים על ספרי ההישרדות הכי טובים שיש בשוק, ובחרתי שניים. האחד זה ספר בשם Survival Handbook בהוצאה של לא פחות מאשר חיל האוויר האמריקאי, והשני הוא ספר בשם Bushcraft 101: A Field Guide to the Art of Wilderness Survival של מישהו בשם דייב קנטרברי. עם שני אלה, ובהנחה שאני מוצאת את עצמי באי שלא יורד בו יותר מדי גשם, נראה שאני די מסודרת.
  • איפה נמצא האי הבודד שלך?
  • הכי סביר שהאי הזה נמצא איפשהו באוקיאנוס השקט, פשוט כי זה האוקיאנוס עם הכי הרבה איים לא מיושבים. אבל אם כבר אי בודד, אז חייב לצמוח בו גם עץ לחם, מהסוג שז'ול ורן כתב עליו ב"עשרים אלף מיל מתחת למים". במחשבה שנייה, יש מצב שספרי הישרדות מערביים לא מתייחסים לעצי לחם באוקיאנוס השקט, אז בחזרה לשאלה הקודמת – אני צריכה לא לשכוח להוריד מהרשת כמה מתכונים טובים של פירות עצי לחם, ולתקוע אותם בין הדפים של אותם ספרי הישרדות.
  • כשאת תקועה בכתיבה – מה עובד בשבילך? מה לא?
  • את הספר האחרון כתבתי, במקרה הטוב, פעם בשבוע, איפשהו בין ימי חמישי בלילה לשישי לפנות בוקר. דווקא המצב הלא נוח הזה לימד אותי שאם אני מתחילה להתייחס לזה כמו אל כל משימה אחרת, ולא מרשה לעצמי לחשוב על כתיבה במושגים רומנטיים של השראה ומוזה, בסוף תמיד יצא משהו. נכון, זה יכול להיות רעיון איום ונורא שיימחק בפעם הבאה שאתיישב על הספר, אבל גם הכתיבה הגרועה ביותר בעולם מקדמת את הסיכוי להנביט משהו ראוי לשמו בפעם הבאה. דברים שלא עובדים לי: לחכות שההשראה תנחת עלי.
  • כמה ספר חדש צריך לעלות?
  • לא יודעת, אבל אני יודעת מה המדרג צריך להיות: הספרים הכי זולים, בסבסוד מלא ומוחלט של המדינה, צריכים להיות ספרי ילדים וספרי מופת למבוגרים. מחיר שיגרום לאנשים בכל זאת לשמור על הספרים, אבל שלאף אחד לא יהיה תירוץ לא לקנות אותם. הספרים הכי יקרים צריכים להיות ספרי ניו אייג'. כמו כל הדברים שמזיקים לבריאות, צריך למסות אותם כמו ממתקים ומאכלים עם שומן טראנס.
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר/ משורר, אני...
  • אקווה שיעשו מהספר שלה סדרה מצליחה בנטפלקס. או שתעשה אקזיט. מה שיבוא קודם.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • תלוי כמה מהר צריך ללכת לישון אחרי זה. כתיבה מדליקה את המוח, ארוחה טובה – מכבה אותו.
  • כתיבה או סקס טוב?
  • ברור שסקס, ולו רק משיקולי תועלת. אחרי סקס טוב המחשבות נודדות ומגיעים הרעיונות הכי טובים. כתיבה, שאצלי קורית רק בשעות הלילה, נוטה לדחות את הסקס ליום אחר.
  • מתי ואיפה את אוהבת לכתוב?
  • לילה, לילה, ושוב לילה. כשהעולם משתתק, שומעים את המשפטים הרבה יותר טוב.
  • מציעים לך להשתתף בהישרדות VIP. בא בחשבון?
  • השתגעת? זה אומר ביקיני יום אחרי יום. בלי קשר לשאלות של דימוי גוף, אין לי כוח להוריד שערות בכזאת אינטנסיביות. אבל ג'ונגלים, אנקונדות, וכולי – ברינג איט און!
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • פוצחת בשיר!
  • עם איזו דמות מרומן היית מנהלת רומן?
  • דאניל מסדרת המוסד – הרובוט החכם להפליא, היפה והכריזמטי, זה שחי באופן מעשי חיי נצח, ולא פחות חשוב, שחייב להיענות לשלושת חוקי הרובוטיקה – הוא נשמע לי כמו חבילה מושלמת.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • ברוח התקופה הקשה, הדחף הראשון שלי הוא להגיד 6 באוקטובר. הבעיה היא, שחוץ מזה שלפחות בספר שלי אי אפשר לשנות אירועים שידוע שקרו, אני גם לא רואה איך הייתי מצליחה לשכנע מישהו לעשות משהו אחר. אז כנראה שערב ההכרזה על מדינת ישראל – נחשול של שמחה היסטורית אדירה, כשכל התקוות עוד יכלו להתגשם.
  • את מי היית רוצה לפגוש?
  • יש שני אנשים שאני חושבת עליהם שהיו בשלב כלשהו חברים טובים שלי, אבל כמו שקורה לא פעם, מסיבות שונות הדרכים מתפצלות, ואין באמת דרך לחזור למה שהיה. הייתי שמחה לפגוש אותם, אבל כמו שהקשר בינינו היה פעם, לשעה אחת.
  • מי הסופר הגדול בעולם?
  • לא יודעת לגבי הכי טוב, אבל איאן פירס (Ian Pears) הוא ללא ספק אחד האהובים עלי. למיטב ידיעתי, אחרי ארקדיה הנהדר, הוא לא פרסם מאז 2015, אז אני קצת בחרדות מזה. במחשבה שנייה לגבי השאלה הקודמת, הייתי מבררת עם איאן פירס אם הוא עובד על משהו. אבל זה כנראה ייקח משמעותית פחות משעה. כל יתר הזמן יוקדש, מן הסתם, לשתיית תה (בכל זאת, סופר שחי באוקספורד).
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • ספר בלשים ישראלי, שהגיבורות שלו הן עובדות זרות שמועסקות בניקיון בתים. לדעתי יש לזה פוטנציאל לא קטן.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרטי).
  • כשספר עומד לצאת לאור אני מרגישה את מה שאנשים בטח מרגישים כשהם קונים כרטיס לוטו – כמותם, גם אני מפנטזת על כל הדברים הנהדרים שאולי יקרו אם הספר יצליח. ברור שיש גם חרדות – בעיקר מכל מיני טעויות שאגלה או חרטות שיהיו לי אם אקרא אותו שוב, ולכן אני משתדלת להימנע מכך. שום דבר טוב לא יכול לצמוח מזה.
  • אבל מה עם מקצוע? מה תבחרי אם ישלחו אותך עכשיו ללימודים?
  • אחד הדברים הטובים שעשיתי היה שהעברתי לא מעט שנים באוניברסיטה. ולמרות שיצא לי מזה דוקטורט ופוסט, בשנים לפני כן יצא לי ללמוד בלא מעט חוגים. והייתי מגוונת – רק באוניברסיטה העברית לבדה למדתי קורסים בכל שלושת הקמפוסים בעיר. לדעתי, לו היו מארגנים באוניברסיטאות תל אביב והעברית כרטיסיה, בטח הייתי מקבלת לפחות שני קורסים חינם. אז אם אתה שולח אותי ללמוד עכשיו משהו, סביר להניח שהיית מארגנת לעצמי תמהיל שכולל לימודים בחוג לפיזיקה, פיניקית למתחילים וקריפטוגרפיה. רק בלי מבחנים בבקשה, כי את זה כבר מיציתי. אבל אם אתה שואל על מקצוע "אמיתי" שאיננו מה שאני עושה בחיים (מדענית ראשית של מכון מחקר יישומי בתחומי מדעי החברה), נראה לי שאני עדיין לא סגורה על זה.
  • מהו השיא האישי שלך בשעות כתיבה רצופות?
  • משהו כמו 12 שעות.
  • כושר גופני, מה את עושה בעניין?
  • מספרת לעצמי שאני רצה כמה קילומטרים פעמיים בשבוע. בפועל – בין הדיכאון מהמצב לבין וירוסים של סתיו וחורף, ביטלתי לא מעט ריצות בתקופה האחרונה.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
  • לנסות בפעם המי-יודע-כמה לקרוא ספרים שקניתי ושלא הצלחתי לצלוח אותם גם בפעם הראשונה שניסיתי לקרוא אותם. קשה לי לראות אותם זנוחים בספריה. אם לעומת זאת מדובר בספרים דיגיטליים או קוליים, אני מוחקת אותם מהחשבון בלי לחשוב פעמיים.
עוד ראיונות עם סופרים