מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:עינת הצמרי שביט

יעל קליינר

כותבת עם המון הפסקות, בספרי מתח היא קוראת קודם כל את הסוף, ולאי בודד היא תיקח ספרי שירה. יעל קליינר ("יש עוד שלוש מאות כמונו", בהוצאת רימונים) עונה לשאלון האישי
  • מה הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • יש די הרבה ספרים שלצערי לא אני הייתה זו שכתבה אותם, אבל בכתיבה שלי ובספר שלי אני מתכתבת איתם, אז אתחיל בגדול מכולם, לדעתי, דיקנס, אהבתי את "דיוויד קופרפילד" ואת "תקוות גדולות" ובכלל, כמעט כל ספר של דיקנס (שתורגם לעברית). אני אוהבת את שלל הדמויות בספרים שלו ואת האופן בו הדמויות נפגשות ומתחברות זו לזו. דיקנס הוא קוסם, קוסם של דמויות ומילים. לצערי הרב לא כתבתי גם את "מרי פופינס", עשתה זאת פמלה טרוורס, שהייתה, כך שמעתי, טיפוס די זעפני, ובאמת, מרי פופינס האמיתית, זו שנמצאת בין דפי הספר (ולא בסרט של דיסני) היא דמות קסומה אך רגזנית וכעסנית. מרי פופינס הינו ספר פנטסיה מיוחד במינו, טרוור המציאה בו לדעתי, ז'אנר מיוחד, בו הקוסמת או אשת הפלאים שמגיעה משום מקום, נוחתת באמצעות המטריה השחורה ברחוב הדובדבנים, וזהו, היא לא שייכת לשום אגודה סודית של קוסמים, ולא שייכת לכת של מכשפים, ולא נלחמת לא נגד הרע וגם לא בעד הטוב, היא פשוט מרי פופינס, אומנת שיש לה כוחות מופלאים.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • היו כמה ספרים שהתחלתי לכתוב, רובם הסתיימו ברעיון, במשפט פתיחה ולפעמים בכמה פסקאות, וזהו. שני ספרים עלו לשלב גבוה יותר. האחד, ספר פנטזיה לנוער על ילדה שהופכת בלילות למקק, היא לומדת על חיי המקקים, (ערכתי תחקיר די מדוקדק על חיי המקק). באמצעות מקקותה מצליחה הילדה להציל את חברתה הטובה מניסיון רצח. הסיפור לא התפתח, היה לי די קשה איתו, והוא הסתיים בטרם הגיע לסופו, אולי פעם אסיים אותו. הספר השני שהתחלתי היה ספר מתח עם השם "לאן נעלמה גרטה יעבץ", השם קדם לסיפור. שם הספר קפץ לראשי לפני שידעתי על מה אכתוב. התחלתי לכתוב אותו באחת מסדנאות הכתיבה הרבות שהשתתפתי בהן. כתבתי את הפרקים הראשונים, ואפילו די התאהבתי בגרטה יעבץ, אבל משום מה עם סיום הסדנה נקטע הסיפור ונגנז בתיקייה. מי יודע, אולי פעם?
  • ספר שתקחי לאי בודד?
  • כנראה שאקח כמה ספרי שירה שאהובים עלי במיוחד, את הספרים של המשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה, את הספר "הפרפר חוצה את הכביש" של המשוררת הפינית אוה קילפי, את "הבוקר בא תמיד" של המשוררת היפנית הקשישה שיבטה טויו וכמובן גם ספר של המשורר שלנו יהודה עמיחי, "פתוח סגור פתוח". לא אוותר על שירי רחל, וגם את הספרים של זלדה ושל תרצה אתר לא אשאיר מאחור, ואם יישאר מקום במזוודה אקח גם את ספרו של סטיבן קינג על הכתיבה. הוא כותב כל כך יפה, ולפעמים כשאני נתקעת בכתיבה אני עושה הפסקת סטיבן (אבל זו כבר השאלה הבאה).
  • האי הבודד שאת חולמת עליו, איפה הוא בערך?
  • לפעמים הבית שלי הוא אי בודד, בעיקר בבקרים, כולם עוזבים ואני נשארת לבד בשקט האינטימי שלי, ואז אני נכנסת לחדר העבודה שלי, זה עם השולחן המתנדנד, והתריס שקצת חורק, מדליקה את המחשב, מניחה לידי כוס קפה ומתחילה להקליד את הדרך לאי הסודי שלי.
  • כשאת תקועה בכתיבה, מה עובד בשבילך? מה לא?
  • אני יוצאת להליכה. אני גרה קרוב לים, וכשאני תקועה, אני עולה על הצוקים ויורדת לים, ההליכה עושה את העבודה, הרעיונות הופכים לברורים, הדברים פשוט עולים וצפים, התנועה עושה משהו לגוף ולחשיבה. גם נהיגה עוזרת, קצת פחות מהליכה, אבל כמה רעיונות יפים עלו לי דווקא בנהיגה. וכששום דבר לא עוזר אני חוזרת לספר של סטיבן קינג, וכשזה לא עוזר, אז אני פונה למוצא האחרון, המקרר!
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר/ משורר, אני...
  • אני חושבת שזה ישמח אותי מאוד. אני מודעת לכך שהוא יהיה תלוי בי כלכלית, לפחות בהתחלה, אבל ארגיש שזכיתי. אני חושבת שאהיה מאושרת, שילוב של דאגה, גאווה ואושר. אני אשמח לומר בקול: "במקרה שמישהו בחדר לא יודע, אני אמא של הסופר".
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • הבחירה בין שתי האפשרויות לא ממש קשה, ברור שהייתי בוחרת בכתיבה, אבל אם הייתם שואלים סרט או כתיבה, הייתי עונה ללא היסוס, סרט טוב עם פופקורן גדול והרבה מלח.
  • באילו שעות ומיקום את אוהבת לכתוב?
  • שעות הבוקר הן השעות שלי. אני נכנסת לחדר העבודה שלי, מול המחשב, הקלידים מתחילים להקליד מעצמם. בבוקר יש תחושה של צלילות, בהירות, אני מתרכזת בכתיבה ושוכחת את כל העולם מסביב. הכתיבה של הבוקר היא פשוט כתיבה שיש בה הנאה מרובה, היא קולחת, מפתיעה, זורמת, זו הנאה צרופה.
  • מציעים לך להשתתף בהישרדות VIP. יש מצב?
  • ממש לא!
  • רוציפ להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • אשמח שיהפכו את הספר שלי לסרט. אני רואה בו המון פוטנציאל לסרט, העלילה היא סרט פנטסיה שיכול להצליח (אולי). אבל מחזמר - הממממ, פחות נראה לי, אבל אולי.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • אני חושבת שהייתי רוצה לחזור לילדות, לשנות השישים, למשחקים בשכונה. הייתי אז אלופת הקפיצה בחבל, בטח שהייתי חוזרת ולו גם לרגע או שניים, לקפיצה בחבל ולשמוע את אמא שלי קוראת לי לעלות הביתה תכף ומיד. הייתי שמחה לחזור לעצמי, כפי שהייתי אז, פעורת עיניים וסקרנית,
  • מי הסופר הגדול בעולם?
  • יש כל כך הרבה סופרים מעולים, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. אני אוהבת את הרעיונות של ניל גיימן, אהבתי את הספר שלו "לעולם לא עולם" - דברים שאנחנו מחמיצים ולא רואים הם בעצם העולם. אני אוהבת את החשיבה של סטיבן קינג; קראתי כמה ספרים שלו, אבל למרות אהבתי הרבה אליו אני פוחדת לקרוא חלק מהספרים שלו. אני מאוד אוהבת את ג'יי קיי רולינג ואת הארי פוטר שלה, אני מאוד אוהבת לקרוא את נטליה גינצבורג, אוהבת את הכתיבה הזורמת, את זרם התודעה. אני אוהבת הרבה סופרים וסופרות, קשה לי לבחור את הכי הכי.
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • אני חושבת שכותבים פחות על ילדי מוסדות המאותגרים קוגניטיבית. לא כותבים עליהם, הם לא מצטלמים טוב, אי אפשר לעלות את התמונות שלהם לאינסטגרם. הילדים הללו חיים כל חייהם במוסדות, בדרך כלל לא יוצאים החוצה, חלקם מוגבלי תנועה, חלקם זקוקים להאכלה, אך כמה שזה מפתיע יש להם הווי וחיי חברה. כנערה עבדתי במוסד כזה, מסתבר שיש להם חיי חברה וחיי אהבה, היה להם סלנג והומור. אולי פעם אכתוב, רושמת זאת לעצמי כרעיון.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרטי).
  • "יש עוד שלוש מאות כמונו" הוא הספר הראשון שלי, חיכיתי לו כל כך הרבה זמן, וביום שבו אספתי את הספרים מהמוציאה לאור, והחזקתי את הספר ביד, הרגשתי מועקה, תחושת עצבות לא מוסברת, כאילו כל שמחת החיים נשאבה ממני, בקיצור הייתי בדיכאון, לא בכיתי, ולא הזלתי דמעה, רק תחושה כבדה. חברה טובה שלי הגדירה זאת כדיכאון שלאחר לידה, ואני חושבת שזה בדיוק מה שקרה לי. הנחתי את הספר בצד , לא נגעתי בו, רק למחרת, עם כוס קפה ביד , ניגשתי אל הספר והתחנפתי אליו. ומאז אנחנו בסדר ביחד.
  • אבל מה עם מקצוע? מה תבחרי אם ישלחו אותך עכשיו ללימודים?
  • ציור, חד משמעי. הייתי לוקחת סדנת ציור, מתיישבת בסטודיו של המורה ומציירת. גם שפות, הייתי רוצה לשפר את האנגלית שלי. אני חושבת שאקח קורס בשפת הסימנים, עבדתי עם חירשים, אבל חוסר השימוש השכיח במידה רבה את השפה ואני זקוקה לשיעורים. ואחרי שאשלוט באנגלית ובשפת הסימנים, אני רוצה ללמוד צרפתית וספרדית, אני מקנאה באנשים שיודעים כמה שפות.
  • מהו השיא האישי שלך בשעות כתיבה רצופות?
  • המקסימום שלי לכתיבה הוא ארבע- חמש שעות בערך, אחר כך אני מאבדת ריכוז , וכשאני אומרת ארבע שעות אז אני מתכוונת ארבע שעות עם המון הפסקות. קשה לי לשבת לכתוב כתיבה רציפה. חבל, אולי הייתי מספיקה לכתוב יותר ספרים.
  • כושר גופני, מה את עושה בקשר לזה?
  • יוגה, פילאטיס, הליכה בים, אבל בעיקר יוגה, המון יוגה , כמעט כל בוקר.
  • אילו ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
  • אני אוהבת לקרוא הכל! ספרי ילדים ונוער, ספרים למבוגרים, ספרי שירה, רומנים אני קוראת הכל, אבל, וכאן האבל הגדול - אם אני מרגישה שאין לי חיבור לספר, אני מנסה עוד דף וזהו, לא מתאים, סוגרת את הספר ועוברת לספר הבא. אני אוהבת ספרי מתח אבל לא אוהבת את המתח, ולכן אני עוברת כמעט תמיד לדפים האחרונים, מגלה את זהות הרוצח וחוזרת לקרוא בשלווה את הספר.
עוד ראיונות עם סופרים