מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:יח"צ

צחי פרבר

מפסיק לכתוב רק כשראייתו מיטשטשת, האי הבודד שלו הוא אי של שפיות, ומבטיח לפרגן לילדיו יותר משהוריו פרגנו לו. צחי פרבר ("אבנים") עונה לשאלון האישי
  • מה הספר הכי טוב שלא אתה כתבת?
  • ספר ילדים דווקא, 'עמק החיות המוזרות' של טובה ינסון. באותם ימים רחוקים בהם הייתי ילד קטן המתעורר לפני זריחת השמש (בעיקר בשבתות, בהן אין צורך ללכת לגן הילדים), הייתי מטייל בודד בבית, משוטט חסר מעש וממתין להתעוררות ההורים. לאחר שנה-שנתיים, כשהגעתי אל בית הספר, למדתי לקרוא והתחלתי להחליף ספרים בספרייה, הופתעתי לגלות כי כבר הספר השני אותו לקחתי בהשאלה (שוב ושוב, אגב), 'עמק החיות המוזרות' של טובה ינסון, העלה בפני הזדהות עם בעיה דומה. מדובר היה במומינטרול, יצור מוזר חביב ועגלגל החי בפינלנד הקרה והרחוקה, אשר מתעורר באמצע שנת החורף שלו ומהלך בבית, כשהחושך הנצחי כמעט במונחים של בריה רכה בשנים (ליל חורף בן מספר חודשים), נמצא בחוץ. אני לא חושב שהיה אי-פעם ספר שהשפיע עלי כמו הספר הזה, או העלה בי את התחושה של עד כמה אני מצר על כך שהילדים הפרטיים שלי מעדיפים את משחקי המחשב. האיורים של טובה ינסון המופלאה, עדינים, רגישים ונבונים, מצטיינים באסתטיקה נדירה, וכזאת גם הכתיבה שלה.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • נדמה כי לא היה ספר שלא חזרתי אליו. הרומן 'אבנים' למשל, נכתב תחילה כתסריט במהלך התואר השני באוניברסיטת תל אביב בשנת 2006, אבל נטשתי אותו לאחר שהפקתי ממנו פתיח לסרט אנימציה כושל, ונחמן אינגבר טען בפני כי "סרט זה לא יהיה!". התחלתי אם כך לכתוב רומן אחר, 'נודדות ציפורים' שמו, אבל 'אבנים' הנטוש לא נתן לי מנוח. חזרתי אליו, שיניתי, הוספתי דברים, הפכתי אותו לרומן, וכעת, אחרי שהוא ראה אור, אני משלים את 'נודדות ציפורים'. במקביל, חזרתי בשנים האחרונות אל שני ספרים גרפיים שלא סיימתי (הראשון משנת 2001!) וגם אותם אני משלים כעת. אני כותב את הרומן החדש בבוקר, ומאייר את הספרים הגרפיים אחר הצהריים. אגב, תוך כדי האיור אני מאזין לספרים מוקלטים. אני שומע בדרך הזאת עשרות רבות של ספרים בשנה.
  • ספר שתיקח לאי בודד:
  • אחד מהספרים שאני לא קורא בדרך כלל, כמו ספר הדרכה לבניית סירות.
  • האי הבודד שאתה חולם עליו, איפה הוא בערך?
  • אני אף פעם לא חולם על אי בודד, אולי רק על אי של שפיות, על אי מחשבתי, כלומר. המיקום שלו, כך אני מניח, נמצא בליבה הדהוי והאפור של ראשון לציון של פעם, המקום בו גדלתי. הזמן, הוא שנות השבעים. הייתי רוצה לבדוק טוב יותר את אבני היסוד של הזיכרון, מה באמת היה, ומה עיצב הזמן החולף והדמיון.
  • כשאתה תקוע בכתיבה, מה עובד בשבילך?
  • קודם כל אני נרגע, שותה קפה, מתקלח, מצייר, מסיים מטלות לימודיות כלשהן באקדמיה, אוכל, מנמנם, חוזר במרץ אל הכתיבה, מנסה לטפל באזור אחר לגמרי, מתקדם מעט - עד אשר אני נתקע שוב.
  • השלם את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר/ משורר, אני...
  • כשיצאה לאור הנובלה הגרפית 'המחברות של אייזיק', המבוססת על היומן שאייזיק, הסבא שלי, השאיר אחריו, אמרה לי אמא: "את מי יעניינו השטויות שסבא אייזיק כתב?" כשעניתי לה שאילנה זפרן כתבה שזאת יצירת מופת, שאלה אותי אמא: "מי, אילנה מהחתולים?" "כן!" אישרתי בשמחה. "נו, היא חברה שלך", ענתה לי אמא, "אז בטח שהיא תכתוב ככה". אני מניח שאם הילד שלי יבחר להיות סופר או משורר, אעודד אותו מעט יותר, ואומר לו דברים אחרים.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • גם וגם, מה זאת אומרת? אגב, ב"ארוחה טובה", אני מניח כי אין הכוונה ל"ארוחה גדולה". בזמנים רחוקים בהם הייתי הולך לצפות בכדורגל, הבהיר לי ליאון, חברי הטוב ושכני ליציע, כי הוא אוכל בשבת בצהריים עד ש"כואב לו פה!" והוא החווה בכף ידו מעט למטה ממפתח הלב. ליאון נהג לישון בשעות אחר הצהריים, שמח וטוב לב, הוא לא כתב ספרים.
  • כתיבה או סקס טוב?
  • כן, בטח.
  • באילו שעות ומיקום אתה אוהב לכתוב?
  • בעיקר בבוקר, אחרי המקלחת והקפה, בחדר העבודה אל מול המחשב. הראש רענן אז, ונדמה כי המחשבות יותר צלולות ובהירות. אחרי שעתיים-שלוש מופיע טשטוש קל אל מול העיניים ואני מבין כי דעתי כבר מוסחת ונמצאת במקומות אחרים.
  • מציעים לך להשתתף בהישרדות VIP. יש מצב?
  • לא, ומכל כך הרבה סיבות: החול והים, בני האדם, המשימות, הברזנט, החרקים שאני אוכל, החרקים שאוכלים אותי. ובנוסף לכל אלה, המצלמות המתעדות את סבלי הרב.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורם?
  • איזו שאלה? בוודאי! יש קטע ב'אבנים' בו אייזיק נוסע במשאית הישנה שלו בדרך אל בית העלמין, ואני ראיתי בעיני רוחי עוד בזמן הכתיבה, את עצי הברוש הניצבים בצד הדרך "מואנשים" לרגע ושרים לו לאייזיק, במקהלה, שיר רוסי נושן בכדי לנחמו, ואז, כשהוא מגיע אל פתח בית העלמין, הם חוזרים ושבים להיות עצי ברוש רגילים. בגדול, נדמה שזה יהיה מיוזיקל מדכא למדי.
  • עם איזו דמות מרומן היית מנהל רומן?
  • חנה, מ'מיכאל שלי' של עמוס עוז, כישפה אותי. אני מדמיין את שנות החמישים בירושלים של פעם, עשרות שנים לפני שהגעתי אליה כסטודנט ב'בצלאל'. את החורף הקר, את בתי הקפה הקטנים, המהבילים, ואת יופייה הנדיר של חנה, שעמוס עוז, כך אני חש, עיצב את דמותה בדמות אימו. נדמה כי קשה היה לכל אדם לעמוד בפני האישה המסתורית, החכמה, המורכבת והטרגית הזו.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה היית חוזר ולמה?
  • בסוף שנות השישים, כשהייתי ילד פעוט ועמדתי על מרפסת הקומה הרביעית ברחוב קריית ספר 3 בראשון לציון, והבטתי לכיוון צפון, ראיתי באופק ריבוע אפור. אמא אמרה לי שזה 'כלבו שלום' שנמצא בתל אביב. הוא היה ממוקם מעבר לאופק ולכן נראה ריבועי ולא מלבני, החלק התחתון שלו הוסתר. שנה לאחר מכן כבר לא ראיתי אותו, הסתירו אותו לגמרי הבתים הגבוהים שנבנו ממול, בגדה הצפונית של הרחוב. הייתי רוצה לחזור לשנים ההן, הרחוקות, בהן לא הסתירו לנו כל מיני דברים.
  • אתה יכול לפגוש כל אדם בעולם. במי תבחר?
  • אנשים מתקופת הילדות שנעלמו לי עם השנים. את חלקם איתרתי ופגשתי, חלקם לא זוכרים אותי כילד, או פשוט, לא מעוניינים.
  • מי הסופר החי בגדול בעולם?
  • אני חושש שאני קורא/מאזין ללא הרף בעיקר לסופרים מתים. בכל אופן, אם אהיה חייב לבחור בסופר חי, אז אליס מונרו היא ממש סופרת מעולה (אגב בדקתי כעת, ונכון לכתיבת שורות אלה היא עדיין חיה למרבה השמחה, בת 91).
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • על הספר שלי.
  • כשהספר שלך יצא לאור, היית באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרט).
  • נדמה כי מעולם לא הייתי באופוריה, גם לא בחופשה בקאריביים לצערי הרב, ולכן נותרה לי כמובן, רק החרדה. חרדה גדולה, אגב. מה יהיה אם לא יאהבו? מה יהיה אם הביקורות תהיינה שליליות? ומה יהיה, אם גרוע מכל, יתעלמו?
  • אבל מה עם מקצוע? מה תבחר אם ישלחו אותך עכשיו ללימודים?
  • בזמנו, סיימתי את לימודי ב'בצלאל', ואני עובד כמאייר וכמרצה משך שנים רבות ב'בצלאל', במכללה האקדמית 'ספיר', במסגרת 'סל תרבות ארצי', ובמקומות נוספים. אם הייתי בוחר בדבר מה נוסף, הייתי הולך ללמוד את שוק ההון, התחום מעניין אותי (כמו גם לשפץ את הבית, לטייל ליפן ולהחליף את הרכב).
  • מה השיא האישי שלך בשעות כתיבה רצופות?
  • לא הרבה, שעתיים, שלוש או ארבע לכל היותר. לאחר מכן אני כבר מתחיל להזות דברים מוזרים.
  • כושר גופני - מה אתה עושה בקשר לזה?
  • בנעורי עבדתי במכון הכושר של פיני, בראשון לציון, כמנקה וכמדריך בשעות הדחק (ותמיד הייתה שעת דחק). פיני היה חסכן גדול, לא קנה חומרי ניקוי, ואני נאלצתי לנקות את מכון הכושר במגבות שנשכחו בחוג להתעמלות נשים. את המגבות הללו, הקטיפתיות והאיכותיות, הייתי תולה לייבוש בחדר הפנימי, הסמוך למקלחות ולשירותים, למטרת שימוש חוזר. פיני לא כעס על השימוש במגבות הנשכחות לשטיפת הרצפה. "למה אתה לא משמיד ראיות?" הוא זעם עלי כשנתפסתי על ידי שתיים מהמתעמלות, "למה אתה לא זורק את המגבות אחרי השימוש לפח האשפה?" בכל אופן, בחדרי כושר, עם מגבות או בלעדיהן, אני מבקר בהתמדה שלוש פעמים בשבוע, עד היום.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל אתה מאפשר להם את זה?
  • אין כאלה.
עוד ראיונות עם סופרים