שלום דובער לאופר

מגולל את סיפורה של אסתר, מרצה באוניברסיטה ואם לחמישה, שבבוקר 7 באוקטובר עוברת תאונה קשה ונשאבת למסע בלתי צפוי דרך עבר אפל, חזיונות מטלטלים ופוסט־טראומה. על רקע העולם שבוער סביבה היא נאבקת על חייה ונלחמת בשדים פנימיים וחיצוניים, בעוד שבני משפחתה נאבקים לשמור על תקווה ולגלות את עברה המסתורי.

זהו סיפור נוגע ללב, מותח ולעיתים אפילו מיסטי, שמבטא את הכוח למצוא משמעות גם ברגעים הקשים ביותר בעזרת אמונה, נחישות ומשפחה. 

את הספר כתבו יחד אסתר ומיכאל, על פי סיפורה של אסתר, שהטראומה לא אפשרה לה לדמם על המקלדת לבדה.

עשר שנים אחרי שהקרב בבקעת קטמוּן הסתיים, רחוק מאוד מזירת ההיתקלות, אצל דניאל גורי הקרב מתחיל בכל לילה מחדש.

מתוך מערבולת של זיכרונות כואבים ומטושטשים הוא יוצא למסע אל קצה גבול היכולת הנפשית והפיזית, בדרך לפגוש את הפחדים הכי גדולים שלו.

זהו סיפור על מסע של גילוי עצמי, חברות אמת ובעיקר – בחירה בחיים. מסע של הישרדות, תקווה, עמידה פנים אל פנים מול הטראומה וחיפוש אחר השקט הפנימי בתוך הכאוס.

אלה החיים שלך, או שאתה חי אותם או שאתה חי לידם. דניאל גורי היה דמות שולית בסיפור של עצמו, עד הפגישה עם מי שהיה בעבר חברו הטוב ביותר, שהזכיר לו שהוא בעצם הגיבור.

"נשבר אני, המצוות, עבודת השם, השמיים, כל הערגונות. כל המילים. מתרסק הפשר, נלחמים העיצורים. אני אופליה בנהר, העלמה והמוות לא נגמר, אני לילית בשלשלאות, שמע ישראל שעל המיטה. חיים שלמים התחנון והעבדות, ולא צחק מתוק בחלוני האלוהים. ולא. הביא. מבול."

ביצירה חידתית, אמיצה וסוחפת מתערבבים המציאות והבדיה, הפרוזה והשירה, השפל והנשגב, הכיעור והיופי. אחרי השמש מתחקה אחר עקבות של טראומה בתוך תודעה שבורה וחבולה, בלשון שאינה בוגדת בשברים, בקרעים ובחללים הפעורים, אלא נותנת להם ביטוי מוחשי בפרוזה שירית רבת יופי. במנהרות התודעה, שאין בהן מוקדם ומאוחר, מתנגשים היופי, הפנטזיה והפיוט עם אלימות וניצול. האם היו "המחוזות ההוזים" שירה או פשע?

עמית זרקא היא משוררת, מחזאית, פרפורמרית, במאית תיאטרון ובמאית קליפים. מרצה לבימוי בבית הספר לאומנויות הבמה בסמינר הקיבוצים. ספרי השירה שלה ומסתבך לה בדרך לשמים וכל החזיונות בחושך ראו אור בהוצאת ספרי עיתון 77.

מִיתָה זֹאת אָמָּנוּת, כְּכָל דָּבָר אַחֵר. קיגן נוקס עוֹשׂה אֶת זֶה בְּצוּרָה טוֹבָה בְּיוֹתֵר.

קיגן בן התשע-עשרה מתכוון לחיות בביתו שבמדבר עד סוף ההיסטוריה. יש לו מספיק מה לקרוא, שלא לדבר על זהותו הסודית כ-א' יורק, משורר מסתורי שכבש בסערה את עולם הספרות. כשהסוכנת הספרותית שלו מזמינה את קיגן להתארח בביתה, הוא לא מצפה להישאר שם במשך זמן רב. הוא גם לא מצפה לפגוש את פרופסור ריוּ הירוטה.

ריו הירוטה, מרצה לספרות אנגלית, חוקר את הנושא החביב עליו: המשורר האניגמטי א' יורק. הירו לא מודע לכך שהנער הזועף שמגיע לשיעור שלו הוא יורק בכבודו עצמו – אבל הוא נמשך ליופיו של קיגן ולשכלו החריף.

הירו לא מתכוון להתחיל שום דבר, החיים עם פוסט טראומה קשים מספיק גם בלי להוסיף אדם שני למשוואה. אבל לקיגן יש רעיונות משלו, ולא הוא ולא הירו מסוגלים לעצור בעד עצמם. אולי, גם אהבה היא אמנות, כזו שהם יכולים ליצור ביחד, אם צלקות העבר ופצעי ההווה לא יפרידו ביניהם.

טריגרים: אונס (off screen), פגיעה עצמית, עינויים (off screen), נפילה בשבי (off screen).

"בקווים חדים ובטוחים משרטטת אידה צורית ברומן שלפנינו סאגה משפחתית מרשימה שבמרכזה אודליה סלונים, פסיכולוגית צעירה ואשה חצויה, שחייה נחצים בשל אירוע טרגי שהותיר בה חותם טראומטי: כישלונה לשמור על בנה של בת-דודתה וחברתה הקרובה רונה והיא רדופת רגשי אשם קשים שאינם מרפים ממנה. 

אודליה היא דמות חזקה ושברירית כאחד ואין כאן סתירה; מדובר באשה אינטליגנטית ורגישה עם נטייה למיסטיקה, גיבורה נשית מודעת ועירנית לעצמה ולסביבתה החותרת ללא לאות אחר משמעות בחייה. יחסיה הסבוכים עם אמה מחד ויחסיה הקרובים עם דודתה ובנותיה מאידך מתוארים באמינות רבה ויוצרים מארג רגשי מדויק ואותנטי. 

לפנינו אם כן רומן תודעה קלאסי ומשוכלל הכתוב בגוף ראשון, הכולל תנועה קדימה ואחורה בזמן וממוקד באותו אירוע טרגי. ברגעי מפתח שונים ברומן אודליה כותבת טקסטים קצרים, פתקים המהווים מעין השתקפויות של התודעה בעיני עצמה שנועדו לעזור לה להבין טוב יותר את מה שקורה לה.

אידה צורית מצליחה לתאר את האינטימיות והבדידות בסבל של אודליה מבלי לגלוש לרגשנות יתרה. החתירה המתמדת אחר משמעות בתוך חיים שנדמה כי הם מרוקנים ממשמעות היא אולי הציר הפנימי ברומן הזה. החיים בתוך תודעה של אסון ואשמה אינם זרים כמובן לישראלים; מבחינה זאת נובע הרומן הזה מלב ליבה של החברה הישראלית היום."

פרופ' עמוס אדלהייט, חוקר ומשורר                 

מבין השברים: טראומה, התמודדות ותקווה נולד בעקבות הטראומה הקולקטיבית האינטנסיבית שאנו חווים בישראל מאז 7 באוקטובר 2023, ומביא עימו דרכי התמודדות עם סוגֶיה ופניה השונים. 

הספר פונה לקהל הרחב ולאוכלוסיית המטפלים והמטפלות. הקוראים ימצאו בו 'חומרי גלם', שמתוכם יוכלו להכיר טוב יותר את מה שעובר עליהם ולגבש אופני התמודדות. אנשי המקצוע ימצאו בו מאגר ידע עצום, המשׂגות חדשניות וכלים טיפוליים מגוונים. 

שבעה–עשר פרקי הספר, שנכתבו על ידי אנשי המקצוע המובילים בתחומם בארץ, מנסים לתאר, להסביר ולהמחיש את הטראומות הנפשיות שחוו וחווים אנשים רבים בישראל מאז אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם. הקריאה בספר מאפשרת לכל קורא וקוראת לגבש לעצמם תשובות לשאלות שמטרידות ומאתגרות את כולנו, וביניהן: מהי טראומה; מהם סוגי הטראומות השונים שאיתם מתמודדים אנשים שונים בארץ מאז 7 באוקטובר (ובעיקר אלה שנפגעו ישירות: פצועי מלחמה ובני משפחותיהם, משפחות הנרצחים והחללים, משפחות החטופים, המפונים מבתיהם לתקופות ארוכות ועוד);  מהם העקרונות הטיפוליים בהתמודדות עם טראומה ואובדן; כיצד מתמודדים בני גילים שונים עם הקשיים הללו.

הספר יוצא לאור ביוזמת 'מכון מפרשׂים לחקר והוראת הפסיכותרפיה' בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל–אביב-יפו. מייד לאחר אירועי 7 באוקטובר החל המכון לקיים סדרת הרצאות מקוונות. ההשתתפות העצומה בהרצאות והיקפי הצפייה הגדולים בהקלטות חידדו את הצורך העצום בידע, בהמשׂגה ובכלים להתמודדות עם האסון. מטרת הספר היא להיענות לצורך זה.

ישבתי בחרטום ובהיתי באופק המזרחי מחליף צבעים, זמן לכוננות עם שחר. למעט נוגה, השמיים היו נקיים מכוכבים. אדוות פכפכו על דופנות הסירה. המפרש התנופף קלות. העולם היה סטטי. כאילו שום דבר בו לא משתנה, רק השמיים, שמתבהרים. סביבנו לא נראו אף יבשה, כלי שיט או ענן. העולם קפא. הכול היה שלו ורגוע.
אבל אני ידעתי שלפני הזריחה תמיד קורה משהו.

חייל משתחרר מהצבא. הוא היה פראמדיק בתקופת ״עופרת יצוקה״ ואפילו קיבל צל״ש, הוא פוגש בחורה ומתאהב בה – אבל בחיים השגרתיים, השקטים, בירושלים של אחרי המלחמה הוא לא מצליח להירגע. משהו סוער בתוכו. לפעמים הוא מצליח להחזיק בפנים ולא להתפרץ, לפעמים הוא יוצא לרוץ במשך שעות, ולפעמים זה חזק ממנו. 

הוא מחליט לעזוב הכול ונוסע לניו זילנד להגשים חלום, משם הוא מרחיק עוד יותר על גבי סירת מפרש, משתכן באיים מהנידחים על פני כדור הארץ, נולד מחדש בזהויות שונות – אבל לא מצליח להשתחרר מאירוע ספציפי שקרה שם בעזה, ולא את כל פרטיו הוא זוכר.

הקצה הוא אודיסיאה מודרנית של גבר צעיר שצריך להגיע לקצה העולם רק בשביל להבין שאי אפשר לשכוח את מה שלא רוצים לזכור. ספר על הדחקה, זיכרון וזהות, על אשמה ועל ההכרח הישראלי לחיות לצד ובתוך המוות – ועם זאת להמשיך לחיות. להמשיך להרגיש. 

רביד כהן הוא חוקר בתחום הבינה המלאכותית, חובב ספורט וטיולים בעולם. הקצה הוא הרומן הראשון שלו. 

"לא הערכתי נכון את המצב. חבל שהשלמתי עם המוות, כי האכזבה הכתה בי באכזריות. מוות לא יהיה כאן. הוא לא ייתן לי למות, אבל הוא בהחלט יגרום לי להתחנן לזה".

ליה מסתירה סוד אפל שמאיים להשאיר אותה כלואה.

כשהיא מחליטה לברוח ולהילחם בגורלה, היא מגלה שתמיד יכול להיות גרוע יותר. היא נחטפת ונסחפת אל תהומות עמוקים שלא בטוח שניתן לחזור מהם, או שהיא בכלל רוצה.

"יכולתי לראות את ליה מתכוננת להתקפה. על הברכיים, כמו חיה דרוכה, בוהה בי במבט שאין בו הבעה אנושית בכלל. מה הוא עשה לך?"

ליאור, מטפל מסור שרגיל לשמור על גבולות מקצועיים, מוצא את עצמו נשאב אל תוך הסיוט של ליה

כשהיא בין שפיות לטירוף, הוא מבין שלפעמים יש למתוח את גבולות הכאב והמוסר בשם המטרה. עד כמה רחוק מותר ללכת כדי להציל מישהו מעצמו?

סיפור מותח, עוצמתי ומטלטל על הכוח ההרסני של הטראומה והמחיר הכבד של הישרדות.

אזהרת טריגר: קשה לקריאה! זו לא הגזמה... כל סוגי הטריגרים מופיעים בספר.

לפני שנרדמתי, אבא נכנס לחדר.
"יובלי, אני מצטער שצעקתי. לא התכוונתי לכעוס".
אבא נתן לעומר ולי נשיקת לילה טוב וכבה את האור.
בלילה חלמתי שאני מתעורר ומוצא טנק במטבח!

ספר זה, פרי עטו ומכחולו של דוד סוסנובסקי, מתאר באופן רגיש ומרגש מסע של אב הסובל מפוסט-טראומה (הלם קרב) אל עבר בנו. בינות למילים ולציורים שזורה כמיהה הדדית לאהבה, לקשר ולהבנה, כמו גם החשש והזהירות מלפגוע זה בזה. באמצעותם של שני כלים השלכתיים, הציור והחלום, מתאפשרת הצצה לנבכי נשמתם של הגיבורים, האב ובנו.

דוד נשען על חוויותיו כאב, ועל כשרונו, על מנת להציע לנו הקוראים שפה יצירתית ורגישה, לתיווך בין עולמו של ההורה לזה של הילד. בסיפור זה מצוירים במילים ונכתבים בציורים רגעים מתוך ההתמודדות היומיומית של הורה הסובל מפוסט טראומה ומזו של המקיפים אותו.

"בעלילה אשר נעה במרחב שבין חלום למציאות מתאפשרת התבוננות בדרמה המלווה כל בית בו מרחף סוד, כל משפחה המחפשת דרכים לחבר בין "אז ושם" ל"כאן ועכשיו". הכתיבה החכמה וידו העדינה של המחבר, יאפשרו להורים, לילדים ולאנשי מקצוע להתחבר לסיפור, ללמוד באמצעותו ולשאוב ממנו השראה." - סמי ולק – פסיכותרפיסט ומנחה קבוצות

בקובץ המחזות, "האיש השפוי" ו-אמת ושקר, המחבר צולל אל מעמקי התודעה האנושית ומערכות היחסים המורכבות.
האיש השפוי מספר את סיפורו של אדי, אדם היוצא למסע שחרור מחייו השגרתיים, בניסיון להביא עימו בשורה החורגת מהבנאליות של העולם. הוא ניצב מול שני ג'נטלמנים אניגמטיים, פורש בפניהם את מחשבותיו המפוזרות בניסיון נואש להיות מובן. בעודם מתווכחים על המשמעות שמאחורי דבריו הקטועים של אדי, הוא עומד על סף התמוטטות, עד שאהובתו משכבר הימים מתערבת ומחזירה אותו אליה. המחזה מותיר את הצופה תוהה האם אדי באמת שפוי, ומהי שפיות בכלל במציאות הכאוטית בה כולנו חיים.

במרכז המחזה אמת ושקר, ישנו זוג המתמודד עם חיים שלמים של טראומה לא מדוברת ואמיתות מודחקות. מערכת היחסים שלהם היא שדה קרב של כאב נסתר וניסיונות נואשים להתחבר. המחזה בוחן את השאלה המטרידה: האם מערכת יחסים יכולה לשרוד את הצלקות של עבר טראומטי, או שמא האמת היא צעד הכרחי לקראת ריפוי? כשהזוג מתעמת עם עברו וזה עם זה, הגבולות בין חופש לעבדות, אמת ושקר, מיטשטשים ומשתנים, וחשיפת האמת היא הריפוי לקרבה ואהבה.

שני המחזות הם חקירה מעמיקה של החיפוש האנושי אחר גאולה, אהבה וזהות. הדמויות נמצאות במצב תמידי של חיפוש – אחר משמעות, אחר קשר, אחר תִּקְוָה. גם לנוכח חוסר ודאות ותקשורת לקויה, הם נאחזים באהבה ככוכב הצפון שלהם. מחזות אלה מזכירים לנו שהמסע חשוב לא פחות מהיעד, וכי ניתן למצוא תִּקְוָה גם ברגעים האפלים ביותר.

גדעון לפיד, יליד 1942, מחזאי ופסיכולוג חינוכי, תושב רמת השרון. עוד יצאו לאור בהוצאת "ספרי ניב", המחזות הבאים: הפולשים, במה של וידוי, השורדים (2021). בהוצאת גוונים יצאו המחזות הבאים: משחק מטורף, סוף הניגון, קול קורא מעבר לדלת (2007). חוזה עם השטן, המעגל האנושי, שעת אמת (2011). המסכה, המפלט, הנרדף (2016).

בערב הסגר כִּתְרָה אברמזון נרדמת על כורסה בדירתה ברמת גן. בתוך שבר חלום היא מבחינה בדמות ערפילית, המזהירה אותה לקום ולסגור את החלון. כתרה מעלימה את הדמות בחלומה, וממשיכה לישון, עד שהיוצרות בחייה מתהפכים ולא מותירים לה ברירה. היא חייבת לקום.

הסגר השני לקורונה, שהחל עבורה כחלום שהתגשם, הופך לסיוט בעקבות פולש שחודר לדירתה. הפנטום, הקובע את משכנו בביתה, מאלץ אותה לפנות עבורו זמן ומקום בשגרת חייה. עד לפלישה היא הייתה רואת חשבון מצליחה בראשית שנות השלושים, וממנה היא שבה אל נתיב הבריחה. כתרה מוצאת מסתור זמני בביתו של שכן נחמד, שמציע מפלט מהכאוס, אך הפנטום אינו מרפה. נוכחותו מדגישה חלקים מתמונה מטושטשת. קווים מתבהרים משנות התבגרותה בצל האינתיפאדה ביישוב המבודד בן־יפונה בדרום הר חברון, דרך ההתנתקות, המעצרים, הבגידה וההתפכחות.

מסכת לילה – חלק ראשון הוא אות הפתיחה למסע של כתרה, מסע שיברר מה מציאותי ומה מדומיין בחייה. למרות הסיכון היא מבינה שזו הדרך להשתחרר מהפנטום, ואולי לא רק ממנו. כשכתרה מסכימה לצאת לדרך, העולם שמעבר לה נחשף לעיני הקורא. כותרות מהדורות החדשות מתפשטות מזהות פוליטית נוקשה והופכות לבשר ודם. 

ב' צור מירון הוא שם העט של מחברת מסכת לילה. המחברת חיה עם משפחתה בראשון לציון ועוסקת בהוראה ובמחקר לשוני משווה. בספר זה היא מזמינה את קוראיה ללכת על הקו הדק שבין דמיון למציאות אל מקומות שהיו ונבראו, ואל מקומות שנכנעו ונדרסו תחת גלגלי המציאות, ואלה גם אלה פועמים ונושמים.

שנים ארוכות המתינה ממלכת ורסריה לרגע הזה. סוף כל סוף, המלחמה נגמרה. הניצחון הושג. מריו, אחד הלוחמים המעטים ששרדו, חוזר הביתה כגיבור לאומי. במשך עשר שנים מסוכנות וכואבות של לחימה היה מנותק מהממלכה שבה גדל, ודבר לא הכין אותו ואת חבריו למציאות שיפגשו עם הגעתם למולדת. מריו רוצה רק דבר אחד- לחזור לזרועותיה של אהובתו ולביתם הצנוע בעיירה הקטנה שבשולי הממלכה, אך מגלה במהרה שלחיים שהשאיר מאחור אין כול זכר.  

בעודו רדוף סיוטים, נאבק בחוויות טראומטיות שצבר בעשר שנות לחימה, חווה ניתוקים ובלבול בין דמיון למציאות-נחשף מריו לסודות אפלים ולמזימות הרסניות.  

כעת, לאחר שאיבד את עברו, האם יצליח למצוא את אהובתו? האם הכשרתו כלוחם תסייע לו לבנות את עתידו, או תביא להרס מוחלט של חייו?

ורסריה הוא ספר הביכורים של מיכאל יחנין. זהו רומן פנטזיה המשלב הדרכה ונגיעה בתהומות הנפש. מלבד היכרות עם עולם עשיר המכיל בתוכו שילוב של קדמה עתידנית ומסורת עתיקה, זוכה הקורא להיחשף לעולמו של לוחם – לוחם שנאבק בסיוטים, בהתקפים וברעידות ומייחל לחופש. האם זו מלחמה שגיבורינו מריו יכול לנצח בה?

הספר מומלץ לגילאי 16 ומעלה.

מיכאל יחנין, בן 28, מתגורר בראשון לציון, בעל תואר ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה ובלימודי התואר שני. אני גיק של פנטזיה ומדע בדיוני ואוהב אנימה מושבע. החזון שלי הוא להפוך את העולם למקום טוב יותר. לעזור ולטפל באמצעות האומנות.

“הייתי צריכה את אימא והיא לא הייתה שם בשבילי. עברתי התעללות והיא סבלה ולא יכלה לסבול את הבושה. לא די במה שעברתי, הייתי צריכה עוד להתבייש באימא שניסתה להתאבד.”
אליס התקרבה עם הכיסא, ישבה מולה, החזיקה בשתי ידיה ונישקה אותם.
“לא אונס אחד עברתי. הדונובנים אנסו אותי, הרופאים אנסו אותי, בית המשפט אנס אותי והמשפחה אנסה אותי.”
“סיס… סליחה אני לעולם לא אוכל להבין מה עברת, אני יודעת שהצלקות האלה יישארו לך לעולם. אני מנסה רק לחבוש אותן,” אמרה אליס.

אליס סילבר, אשת עסקים מצליחה ומרשימה, פוגשת את אחותה קרן שנמצאת בפוסט־טראומה בעקבות אירוע קשה שעברה בנערותה, דואגת לה ומסייעת לה להתחזק ולהתמודד עם עברה. הספר בוחן בעדינות את ההשפעה של הטראומה, השיקום והריפוי. האווירה אותנטית ומשכנעת, ובאה לידי ביטוי, בין היתר, בדיאלוגים הכנים שמדגישים את המתח שבין הדמויות ואת מורכבויותיהן הנפשיות. זהו סיפור על אהבה, על סליחה ועל התגברות על טראומות מן העבר, ויש בו דרמה, מתח, ארוטיקה ועומק פסיכולוגי.

בני בביוף נולד בישראל בשנת 1952. בנסיעותיו הרבות במסגרת עבודתו ברחבי העולם ספג תרבויות ומנהגים, ואלה משתקפים בכתיבתו. ציפור שבורת כנף הוא ספרו החמישי, קדמו לו דוביינקה של משה שיצא בהוצאה פרטית ו-סודות, פרחים של אהבה ו-אבלין בפריז שיצאו בהוצאת ספרי ניב.

יותם בסך הכל רצה לתופף בחצר הגן, אך השכן המבוגר שצעק עליו הבהיל אותו מאוד. מיהו אותו אדם ומדוע כעס כל־כך? שרית הגננת מספרת לילדי הגן על מנחם השכן, ועל החייל הקטן שנכנס לו ללב במלחמת יום כיפור, ולא מבין שהמלחמה כבר הסתיימה. הילדים לומדים להבין מהי פוסט טראומה, ויוצרים קשר מרגש עם מנחם ואשתו.

החייל הסודי של מנחם מבוסס על ספור אמיתי. הוא נולד כפרוייקט הנצחה להלום קרב שנהרג בתאונת דרכים, ועם פרוץ המלחמה הוא הפך למיזם התנדבותי ולשליחות. מטרתו להעלות את המודעות לנושא הפוסט טראומה, ולאפשר לתווך אותו ברגישות ובבהירות לילדים צעירים שנתקלים בתופעה בסביבתם הקרובה.

העיסוק ב-PTSD במנותק מהכאן ועכשיו מאפשר לפתוח ביתר קלות שיח מרוכך, ולעורר חמלה והבנה. מומלץ למטפלים, מחנכים, נפגעי פוסט טראומה ובני משפחותיהם - ולכל מי שאוהב סיפור ערכי ומרגש.

אבא פוסטמטי הוא סיפור מסע שעוסק בגילוי. במרכזו ילד בשם יאיר, המחפש להבין את השינויים שהתחוללו באביו המתמודד עם תסמינים פוסט טראומטיים בעקבות אירועים שחווה במהלך שירות המילואים. התמודדותו האישית של האב עם פצעיו הבלתי נראים משליכה על התנהלות כלל בני המשפחה ועל חיי היומיום בבית. חיפושו של יאיר את התשובה לשאלה: ״מה זה ׳פוסטמטי׳?״ בדרכו הסקרנית, המשעשעת והנוגעת ללב, מעודד את בני המשפחה לקלף את שכבות השתיקה מכל מה שלא דובר והובן עד כה.

זהו סיפור על האיכות המרפאת של גילוי על פני הסתרה, של שיתוף על פני נצירת סודות המלווים בתחושות של בושה ואשמה. הספר מיועד לילדים ולילדות אשר מרגישים שאבא (או אמא) חזרו קצת אחרת מהמלחמה, ולמשפחות המתמודדות עם סוגיות של הורות בצל פוסט טראומה. הסיפור נעזר בהבנות עדכניות משדות המחקר והקליניקה בנושא. זאת על מנת לפשט ולהנגיש התמודדויות של הורים וילדים רבים במדינת ישראל, אשר מבקשים לבנות מחדש גשר בטוח בין הלבבות עליו יוכלו לשבת ביחד ולדבר.

גדי זרח הוא פסיכולוג קליני ופרופסור במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל. בעשרים השנים האחרונות הוא חוקר, מרצה, מטפל ויועץ בתחומי החוסן הנפשי והתמודדות עם טראומה נפשית, ובמיוחד בנושא הקשר בין התמודדות עם תסמיני הפרעה פוסט טראומטית ובין הורות ויחסים במשפחה.

נולדתי "אחרת". "שונה". הרגשתי את זה דרך התייחסות הסביבה "הרגילה" אליה הוטלתי 
(גן, בית־ספר) ובמיוחד דרך התייחסות בני משפחתי. איש לא הסביר לי מהי השונות הזו ולא ידעתי עליה אלא את עובדת קיומה. רק בעשור האחרון, משעלה בידי לקשור את קצוות חיי, הבנתי שנולדתי אוטיסטית. אמנם בצד הפחות קשה של הסקאלה, אבל גם שם חיכה לי אתגר רציני.

בבית בו נולדתי, ליכדה השונות שלי את הפרטים האבודים שהתחפשו למשפחה, והסיטה אותם מהצורך להתמודד מול עצמם ובעיותיהם, אל משימה קלה בהרבה : התעללות בילדה המוזרה הזו, שנחתה אצלם כמו לפי הזמנה. בהמשך פלשו אל סיפור חיי גם בית משוגעים ורופאים מתחלפים, שיידו בי "אבחנות" בלא הבחנה.
זה סיפור על התפכחות, הבנה, שינוי והשלמה. על כוחן של מוסיקה ויצירה. סיפור עם תפנית מפתיעה, שמסיטה את הגורל ממסלולו, סוחפת אותי אל מערבולת לא פשוטה, אך גם פולטת אותי לבסוף אל חוף מבטחים. 

זה סיפור על  נחישות ואומץ ועל התעקשות לחיות וליצור, גם כשזה נראה כמעט בלתי אפשרי. 
הספר מלווה בציוריי.  

הספר המודפס במכירה מוקדמת, ברגע שהספר יגיע אלינו הוא ישלח אליכם.
שימו לב: המשלוח מותנה בזמני ההדפסה והאספקה של ההוצאה לאור. לפרטים נוספים >

זהו סיפורה של גֵ'רְמָה, אלמנה צעירה, ציירת, המתגוררת במושב בשפלת יהודה, אשר את עולמה השקט והרגוע הפר באכזריות מרושעת השכן שלה, אליהו, איש אלים וכוחני המוכר בציבור ובעל השפעה וקשרים. 

בליל חורף סוער חודרת לביתה של ג'רמה חווי, דתל"שית צעירה, וחיי השתיים נשזרים זה בזה בעבותות של תסכול, סבל אך גם בניחומים והכלה.

זהו מסע מפוכח וכואב של שתי נשים הנאחזות זו בזו בחיים פוסט טראומטיים של חוויות שעברו בתוך עולם מבועת ממגפת הקורונה. היצליחו להשתחרר מאימת העבר? היצליחו לנקום במי שפגע בהן כל כך? היביאו מזור זו לזו ולעצמן? 

הספר עוסק בהתמודדות של שתי הנשים הללו ובמלחמתן בכשלים במערכת המשפט, בניסיונן הנואש להתמודד עם הטראומה שחוו ובשאיפה לחזור לשפיות ולשגרה. שם הספר מכחול של אש הוא בהשראת שירה של המשוררת האַלְמותִית "זלדה" שכתבה בשירה "מקום של אש":

"... מקום של אש, מקום של בכי
מקום של טרוף,  -  גם חתן וכלה
רחמי שמים מבקשים שלא יתפורר האופק"

(פורסם בידיעות אחרונות בפסח שנת 1974) 

כיצד מצלמים הלם קרב? באיזו דרך מתעדים זיכרונות שמשתקים את בעליהם? אילו דימויים יכולים לייצג את ריח הדם הלופת לפתע את קנה הנשימה, שנים לאחר שהסתיימה המלחמה? מאיזה מרחק נכון לצלם את מי שנמצא ממש מולנו ובה בעת עודנו שם, עם המתים והפצועים, ליד החווה הסינית?

להביט במאכלת עוסק בהלם הקרב של חיילים ישראלים כפי שהוא מיוצג בקולנוע התיעודי הישראלי. במסע שמשלב אמנות, היסטוריה, מיתולוגיה ופסיכולוגיה נחשף לפנינו עולם מסועף של עשרות סרטי תעודה העוסקים בהלומי קרב, אשר יצאו לאקרנים בישראל בשנים 2020-1988, ומתמודדים עם שאלות חברתיות, אתיות, פסיכואנליטיות ואסתטיות הכרוכות בצילום לוחמים שחזרו משדה הקרב.

טלטלת הקרבות וקִרבת המוות כמעט אינן מניחות מילים או דימויים הולמים. הספר חוקר כיצד למרות זאת יוצרי הקולנוע התיעודי בישראל מישירים מבט אל הפצע הסמוי של המלחמה, מנסים להשליט סדר אסתטי בממשי הטראומטי וליצור מראות וצלילים שיתארו את מה שכּׄה קשה לתאר.

זהו סיפורם של סרטים ייחודיים ומכאיבים, אשר מעצבים את זהותנו ומשרטטים את גבולות האֵבל והזיכרון, החולשה והחוסן של החברה הישראלית. על אף הרצון לחמוק ולהסיט את המבט, סרטים אלה קוראים לנו להתבונן בנפגעים, לשמוע את עדויותיהם ולחתור לתיקון.

נפגשנו בחורף 2023. קבוצה של אנשים הלומי צער שלא מכירים איש את רעהו, שלא יודעים בכלל אם יש מילים בעולם. אבל לאט-לאט המפגשים הפכו לעוגן – אישי, חברתי ותרבותי. זמן ומקום שאפשר לאחוז בהם, משמעות ונחמה. 

הטקסטים בספר הזה נכתבו בידי אנשים שנגעה בהם מפלצת השכול והאימה. תושבי עוטף עזה, והורים, ילדים ואחים שאיבדו את אהוביהם בשבעה באוקטובר, במלחמה, במסיבה, בימים האלה ש"מלחמה" ו"מסיבה" הן מילים שמתארות דבר דומה. 

אינני באף מקום אחר הוא ספר שכתוב במגוון צורות – מסה, פרוזה, שירה – ומציע מבט מפנים, על מה שהיה ומה שהווה, ללא תיווך וללא פרשנות. בתשתיתו ניסיון אמיץ לגעת בכאב ובטראומה, באופן (שאולי. שלפעמים. שלרגע. כמו שיצירות אומנות עושות) – נותן מובן למה שאי אפשר להבין.

כתבו: אילנית סוויסה / ענת אמיר / אבי דבוש / איתמר ויזל / ליאת שדה־סעדון / דודו איבגי / אדוה אברמוביץ / כנרת סמואל פולק / סער ליבן / תומר שורץ / נגה גדג׳ / מוטי גיגי / טובה פורטי / ארז כהן מבטח / סופי ברזון מקאי וגילי זיידמן

‮״הילכתי על בהונות, הצטמקתי לגודל גפרור ועדיין היה לי ברור שהשמועה על הילד שאחותו התאבדה על פסי הרכבת עברה כאש בשדה קוצים, וזאת משום שבמקרים דומים, כשעברו שמועות כאלה על ילדים אחרים, אני הייתי אחד הקוצים הנלהבים. ״

שנים אחרי שאחותו התאבדה, יוצא רועי אופנבכר למסע אישי ומחקרי לתוך עולמם של אחים ואחיות למתאבדים. הוא פוגש אחים נוספים החולקים אתו את סיפוריהם, שחלקים מהם לא סיפרו מעולם. ביחד הם מישירים מבט אל הטראומה המשפחתית ומאירים באור חדש את מקומה של ההתאבדות בחברה בישראל.

מדי שנה מתאבדים בישראל כחמש־מאות אנשים. מאז קום המדינה יותר אנשים התאבדו משנהרגו במלחמות או בתאונות דרכים. עם זאת, על משפחות המתאבדים נכתב מעט מאוד, ועל האחים לא נכתב כמעט דבר.

האם ההתאבדות היא מפלטו של החלש או מעשה גבורה? מדוע אנחנו שותקים מולה? איזה תפקיד מוטל על האחים והאחיות? מה מפחיד מטפלים שפוגשים בהם? ולמה מכתב התאבדות מעורר אכזבה?

יותר מאחד, פחות משניים שוזר אירועים היסטוריים, יצירות תרבות, ידע מחקרי וסיפורים אישיים לכדי מסע מרתק ומאיר עיניים. רועי אופנבכר הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה ותואר שני בעבודה סוציאלית. עובד כמטפל קליני בשירות הציבורי ועם משפחות של מתאבדים.

מַלְאַךְ הַשִּׁכְחָה וּמִפְלֶצֶת הַזִּכָּרוֹן –
רְגָעִים רַבִּים שֶׁל אֹשֶׁר
מוּל שְׁנִיָּה אַחַת בַּזְּמַן.

וּבְתוֹכִי קָקוֹפוֹנְיָה תְּמִידִית.
חֹסֶר שֶׁקֶט.
מַחְשָׁבוֹת 24/7
מִתְנַפְּצוֹת בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ.

אֵיךְ שָׁכַבְתִּי אָז בַּמִּטָּה הַהִיא
כְּשֶׁהַכֹּל עוֹד הָיָה מְעֻרְפָּל.
דַּקָּה וָחֵצִי מְרַחֶפֶת מֵעַל.

אוּלַי זוֹ הַסִּבָּה לַצְּלִילוּת הַתְּמִידִית בְּרֹאשִׁי.
אוּלַי בְּעֶצֶם נִשְׁאַרְתִּי שָׁם.

30 שנה מאז שהקול נאלם. מאז שהמילים נעלמו בנבכי הנפש ונסחפתי למרוץ – להספיק הכול, להספיק לחיות כמו כולם, להיות כמו כולם ואפילו יותר. רק לא לחשוף את הקושי, לא לחשוף את הכאב, לא לגלות מה עבר ומה עובר עליי.
30 שנה מאז שנפצעתי בצבא, מאותו היום שבו הפכתי לנכת צה”ל, מאז אותה טראומה שאירעה בשנייה אחת בזמן וניפצה הכול לרסיסים.

לפני כשנתיים הכול התפרץ פתאום – מילים קרמו עור וגידים במוחי והפכו לשירים. חזרתי לכתוב, ועכשיו… הגיע הזמן להגשים חלום ישן. חלום שחיכה לזמן הנכון.

מלאך השכחה ומפלצת הזכרון הוא ספר שירים שנולד מתוך רצון לספק הצצה לעולמם הנסתר של אנשים שחוו טראומה משמעותית בחייהם, כזו ששינתה אותם לחלוטין וחצתה את הזמן בין לפני לבין אחרי. לאחר הטבח הנורא והבלתי־נתפס של השבת השחורה והמציאות החדשה שלנו מאז ה־7 באוקטובר, אני חושבת, שלצערי, יהיו אנשים נוספים שיוכלו להתחבר לשירים. כיום זו כבר פוסט טראומה לאומית”.

הספר מתאים לחובבי שירה, לאנשים שחוו טראומה בעצמם, להורים ולכל מי שחי במדינה הזו אחרי ה־7 באוקטובר – אני מאמינה שכולם יוכלו למצוא בספר נחמה ותחושת הזדהות.

רופאה צעירה, נאה ומוכשרת, ד"ר אביגיל ברקן, מספרת בגוף ראשון. על אהבתה לנועם, קצין צנחנים צעיר ממנה, שנתקף בהלם קרב לאחר פיגוע המוני; על קיץ אחד של אושר, על בגידתה והיחסים המיוחדים בין שניהם. אביגיל חושפת בכנות וביושר את המשברים שעוברים עליה, מספרת על חייה ומאבקיה להכרה במרכז רפואי גדול בישראל ומכון מחקר בלונדון, על אופייה השואף לגדולות, על שיאי אושר וסיפוק, ועל אירוע דרמטי וטרגי שמרסק את אהבתם הגדולה של אביגיל ונועם.

הקוראים יזדהו עד עמקי נפשם עם ההתלבטויות של אביגיל ונסיונה לבנות חיים חדשים והגונים יותר. מאבקה הוא המאבק של כולנו ובמיוחד של נשים צעירות ומצליחות בסביבה שאינה מעריכה אותן על כך.

הסיפור נקרא בנשימה עצורה כמו ספר מתח שהולך ומתעצם עד לסיום הבלתי נמנע, שישאיר את הקוראים המומים ומופתעים.
 
ד"ר שמואל גורדון, אל"מ (מיל.), שירת כטייס קרב ומפקד בחיל־האוויר, וטעם על בשרו מלחמות רבות. כיום חוקר בתחומי הביטחון הלאומי של ישראל. בעבר פרסם רומן, ספר שירים וכן ספרים בתחום המחקר. נולד בקיבוץ משמר העמק וחי כיום ביישוב קטן בהרי ירושלים.

ארבעה נכים מסתננים לבסיס צה"ל ברמת הגולן וגונבים טנק.

זה לא מצחיק. אשר, נהג הטנק, השאיר את יד ימינו בלבנון כשהטנק שלו עלה על מטען. אחיעד, הטען-קשר, קיבל טיל נ"ט בחומת מגן ושילם במאור עיניו ובקצת פוסט-טראומה. יוסי, התותחן, היה בפעילות מבצעית בשטחים, התהפך עם אביר ואיבד את שתי רגליו. וארנון, המ"פ, איבד שם את שפיות דעתו.

שנים לאחר מכן, במחאה על יחס משרד הביטחון לנכים, הארבעה מחליטים לעשות מעשה. קטוע הרגליים קופץ על גב העיוור, קטוע היד מצטייד ברצועות, והמפקד מוביל אותם בלילה לבסיס עם שמירה רשלנית.

הם לא חשבו שהתעלול באמת יצליח, אבל ברגע שכן, הם יוצאים לחיפה, למשרדי אגף השיקום של משרד הביטחון. ויש להם פגז בקנה.

*

טנק הנכים משלב בין מציאות אכזרית לבין הומור מילואימניקים ישראלי, ונוגע בפצע הפתוח שנדמה שאחרי 7 באוקטובר רגיש וכואב יותר מאי פעם. זהו ספר חובה לכל מי שמשרת בצה"ל או מישהו מבני משפחתו משרת, ובייחוד למי שבמעגל השכול והנכות.

זהו ספרו הרביעי של רונן דוד, יליד צפת, מהנדס מכונות, סרן במיל', נכה צה"ל ופעיל זכויות אדם.

חזק חזק ונתחזק הוא ספר הדרכה שנכתב בעקבות אירועי 7 באוקטובר 2023. הספר פונה להורים שחוו עם ילדיהם טראומה – אישית או לאומית – וגם לאנשי מקצוע המלווים הורים או משפחות. מטרתו – להציע להורים כלים לחיזוק חוסנם של ילדיהם, ולבנות איתם מחדש את היכולת להתאושש ולשקם את חייהם גם במצבים הקשים שנוצרו.

משבר, קשה ככל שיהיה וככל שנחווה על ידי רבים בחודשים האחרונים, משבר כזה הוא גם הזדמנות ואפשרות לחזק ולטפח את תעצומות הנפש של כל אחד ואחד ובוודאי של ילדים. ספר זה מכוון לכך והוא מציע כלים לעזור לילדים לצאת מהמשבר מחוזקים ומחושלים יותר. 

בספר הדרכה זה רוכזו עשרה נושאים שיכולים לחזק את הילדים מזוויות שונות ומשלימות. כל נושא מציף שאלות שראוי לדבר עליהן, והוא מלווה בהפעלות רלוונטיות לילדים ולכל בני המשפחה בגילים השונים.

ד"ר אביה שהם לוז עבדה בראשית דרכה המקצועית כפסיכולוגית חינוכית. בהמשך פתחה את תוכניות הור"ים (העשרה וטיפוח מראשית החיים) שפעלו בקרב כ-15,000 משפחות בכל רחבי הארץ וזכו להצלחה מרשימה שנבדקה, תועדה והוכחה במחקרים חוזרים. בהמשך ייסדה את מרכז גבהים (לביסוס גישה בונה־כוחות להעצמת ילדים ומבוגרים).

ספרים קודמים שלה הם: מעבר לחומר ולרוח – ארגון מידע מכוון-משמעות כמפתח להבנת מערכות, שמציג גישה רחבה ומקורית להבנת מערכות בעולם החומר ובעולם הרוח, ובתוך כך מסביר את הרקע התיאורטי והמתודולוגי להתערבויות בונות־כוחות בקרב ילדים ומבוגרים. וכמו כן, סדרה בת שני ספרים בשם נפלאות התפתחות הילד – לגלות, להתפעם, להעשיר וליהנות, הכוללת 48 נושאים לקידום יכולותיהם הרגשיות, החברתיות, הקוגניטיביות, השפתיות והמוטוריות של ילדים במסגרת המערך המשפחתי.

כמו אבק מתחת לשטיח, הטראומה הצטברה לה שם. ניזונה מהדחקה, גדלה מיום ליום שעובר, מכל אתגר ומשבר, מכל חשש וחרדה, מחכה ליום שבו היא תוכל לצאת. היום שבו היא תוכל לשחרר בחזרה את כל החרדות הקיומיות, את
תחושת החידלון, תחושת הכלום, השיממון הקיומי, למשוך את הילד בחזרה למקום שבו הוא צריך להיות, לזהות האמיתית שלו, לילד הצל.

כיצד להתמודד עם משבר, אירוע שסוחף את הנפש שלנו למקומות אפלים וגורם לנו להרגיש שהקרקע מתחת לרגלינו נשמטת?

אור איתן ראוך, כתב את הספר האוצר כדי לשתף איתכם את הכלים האלו. יזם סדרתי, איש משפחה ואדם שתמיד שומר חיוך על הפנים. אור מאמין שמי שיקרא את הספר ויישם חלק מהדברים בו, יוכל להרגיש שהוא חי חיים שלמים יותר ושמחים יותר.
בספר הקצר הזה אני מתאר בפשטות איך בפרק זמן של 22 שנים, עברתי שתי פציעות של סף מוות, ומתוך שברון פיזי ונפשי מלא, הצלחתי להשתקם, לאחות את הפצעים ולפתח כלים שעוזרים לי להתמודד עם כל אתגר ובעיה בחיים.

תינוק נולד לשני הורים, שאוהבים אותו, מגדלים אותו ומחנכים אותו להפוך להיות אדם בוגר, עצמאי ובטוח בעצמו. זהו אינו המקרה של גיבור הספר גאולה. אימו של הגיבור, שאיבדה את אחיה בפוגרום של יהודי יאשי ברומניה, אינה ניצולת שואה קלאסית. אכולת אשמה על כך שחייה ניצלו בעוד אלה של אחיה אבדו, היא מולידה ביחד עם בעלה תינוק, במטרה שיחליף את האח המנוח. אך האם הזאת מאוכזבת מהתינוק שלה, שהופך לקורבן. הוא גדל להיות גבר אכול אשמה, לוקה בפוסט־טראומה והופך לקורבן של השואה, שמתהלך כצל של עצמו על אדמת ארץ הקודש. הוא מקים משפחה, הולך בכל בוקר לעבודה, אבל חי במקביל לחיים עצמם, עד שדבר מה קורה לו.

עוזי הרלינג עבד במשך 37 שנים בתעשייה האווירית כאיש תוכנה. הוא בעל תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה מהאוניברסיטה העברית ותואר שני במתמטיקה שימושית ממכון ויצמן. ספר שיריו הראשון, הלום תקווה, ראה אור בשנת 2015, ספר שיריו השני, אל הגרעין, ראה אור בשנת 2020, שניהם בהוצאת עיתון 77.

בשנת 1966 פרסם הסופר הצעיר יורם קניוק את הנובלה "חימו מלך ירושלים" אשר עסקה בהלם קרב. יצחק מלר יוצא בספרו למסע טקסטואלי בין כתביו הנפתלים של קניוק על מנת להבין כיצד השפיע הלם הקרב ממלחמת תש"ח על מכלול כתיבתו של קניוק. מלר טוען שקניוק בחר בדרך הישירה, הבוטה והאכזרית ביותר כדי לייצג את הטראומה-פוסט-טראומה האישית שלו, ואת זו של החברה הישראלית-יהודית: הוא בחר לטבול את העט בתוך הפצע, לתחוב את אצבעותיו במורסות כרוניות מדממות. את דרכו של קניוק ניתן לכנות בהקשר זה "גם וגם" או "זה לצד זה וביחד", כלומר שהוא מצווה עלינו לחיות עם הסתירות באמצעות המשקפת הפוסט-טראומטית.

דרכו הפואטית של קניוק היא בחירה בחזרתיות כפייתית של צימודים פרדוקסליים: מצד אחד התרסה אנטי-ממסדית חסרת רסן, מצד שני חתירה עיקשת לפשרה, פיוס, שיתוף וויתור על שנאות ונקמות. על פי קניוק יש לחטט בפצעים, להעלותם על פני השטח וללמוד לחיות איתם. על פי הגיון זה אין זה חטא להשוות בין השואה לנכבה – כל אחד ואסונו הוא. גם אם מתקיים ניגוד בין היהודי שחזר מהגלות לפלסטיני הילידי, גם אם הייתה מלחמה ונוצרו יחסי כובש-נכבש, אדון ומשרת, גם אז חייבים לדעת לגשר באמצעות הכרה הדדית וניסיונות עיקשים ובלתי פוסקים לסליחה, פיוס ופשרה. באותה מידה שאי-אפשר להחלים מהלם קרב אישי אלא יש ללמוד לחיות אתו ולצידו מחדש, כך יש לנהוג בשברים החברתיים-פוליטיים שנכפו עלינו כאן ועכשיו.

ספר זה מבוסס על עבודת הדוקטורט של יצחק מלר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. מלר פרסם עד כה ארבעה ספרי שירה וארבעה ספרי פרוזה שעוסקים בחיי האנשים הקטנים והשקופים בעולם החולי והרפואה ומחוצה לו.

רונן הורביץ, סופר צעיר שסובל מפוסט טראומה ממלחמת לבנון השניה, מתפוצץ עם רב מכר בינלאומי ומקבל מנטקליפס חוזה מיליונים לעיבוד ספרו לסדרה. הוא מסכים בתנאי אחד: שהם יפיקו במקביל רעיון הזוי חדש שלו בשם "תחרות הסיפור". סדרת ריאליטי נושכת, שבמהלכה ייבחר קורא אחד ויחיד לספרו החדש – שיצא בעותק אחד ויחיד, ויושמד לאחר קריאתו.

הורביץ, בעל אובססיה משונה לאמת, מכופף את ענקית הטלוויזיה העולמית וזוכה לראות את חלומו מוגשם. אלא שהאמת יותר דומה לסיוט: הוא עדיין לא כתב מילה אחת בספר הכי מדובר בעולם, ורגע החשיפה לאור מתקרב והולך.

ואז הוא נעלם מבלי להשאיר עקבות. ואז...
למה אני לא יכול לספר לך את האמת? הוא רומן פסיכולוגי בשלושה חלקים מאת רונן הורביץ (האמיתי). 
יצירה נועזת, רב-רבדית, בה שום דבר הוא לא כמו שהוא נכתב.

הספר הופק ויצא לאור בהוצאת בית העורכים.

הספר אופקים חדשים מציג את גישת העיבוד הקוגניטיבי לטיפול בתסמונת פוסט טראומטי - טיפול קצר מועד וממוקד מטרה אשר נחקר ונמצא כטיפול יעיל לתסמונת פוסט טראומטית וההפרעות הנלוות לתסמונת זו. הטיפול נחקר במגוון אוכלוסיות וסוגי טראומות וניתן ליישמו באופן פרטני ובאופן קבוצתי. בספר זה מפורטים שלושה עשר מפגשים טיפוליים מובנים ומוצגים מקרים שונים להדגמת מודל העבודה.

פרופסור פטרישה א. רסיק, פרופסור במחלקה לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות באוניברסיטת דיוק, מפתחת גישת העיבוד הקוגניטיבי (CPT). לאורך השנים ניהלה את המרכז להחלמה מטראומה באוניברסיטת מיזורי שבסנט לואיס והובילה את החטיבה למדעי בריאות האישה של המרכז הלאומי ל-PTSD במערך ה-VA. פרסמה תשעה ספרים ויותר מ-250 מאמרי כתב עת ופרקי ספרים. כיהנה במגוון תפקידים וקיבלה פרסים רבים על מחקריה. כיום מובילה מספר מחקרים ושותפה לתהליכי הטמעה של הטיפול במערך ה-VA.

ד"ר דני דרבי, מומחה בטיפול בטראומה נפשית, הפרעות חרדה ו-OCD. מייסד ומנהל בית קוגנטיקה, מייסד שותף של בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מחקר ומצוינות קלינית ושל היחידה לחקר טורדנות כפייתית ביחסים. לאורך השנים עבד עם אנשים הסובלים ממחלות כרוניות ובטיפול בנפגעי טראומה והפרעות חרדה. בשנת 2002 התמחה ב-CPT ל-PTSD במרכז להחלמה מטראומה באוניברסיטת מיזורי בסנט לואיס. עם שובו לארץ ועד 2010 עבד במרכז לטיפול בטראומה נפשית והפרעות חרדה בביה"ח הדסה עין כרם. כהן כיו"ר משותף באיט"ה (2019-2017). החל מ- 2021 בליווי The Gavin Farrell Foundation מוביל פרויקט להכשרת מטפלים, מדריכים ומכשירים בגישת העיבוד הקוגניטיבי, אשר נועד לבנות עתודת מטפלים במערך בריאות הנפש ובקופות החולים.

מחלה נפשית, 
טרגדיה כנער, 
מצב בעייתי בצבא, 
אשפוזים והתקפים. 
לאבד ולנסות למצוא מחדש אחיזה במציאות. 

ספר זה מנסה להראות, במבט מבפנים, את ההרס של מחלה נפשית והמצבים שגרמו לה ולנסות להמשיך ללכת גם כשבלתי נסבל.