עורבים

המקום: שכונת צהלה, הימים: שנות השבעים של המאה הקודמת. בתו של ראש המוסד מספרת על חייה בשכונה הפרוורית, שבה גרה הצמרת הביטחונית של מדינת ישראל. לא תמיד היא זוכרת מה היה מתי, ואירועים לאומיים משיקים אצלה לרגעים פרטיים ומשפחתיים, שלעתים לקחה בהם חלק ולעתים השקיפה עליהם מהצד, או אפילו רק שמעה על אודותיהם. תהליך התבגרותה מקביל לשקיעתו של העולם רווי הקודים והמפתחות, תרתי משמע, שאליו נולדה, זה של האליטות הישנות. ולמול צהלה ניצבת תל אביב – יעד הבריחה לחופש. שם, בתל אביב, מתפענחים לה סוף-סוף סודות רבים שאפפו אותה, אך העבר ממשיך להטיל את כובד משקלו.

הרומן חולשה לגנרלים, בעל היסודות האוטוביוגרפיים, מתאר עולם שהיה מושא לרכילות כלל-ארצית מנקודת מבט מרעננת: של נערה, ולאחר מכן של אישה צעירה, המתבוננת על סביבה גברית המורכבת מגנרלים ואנשי מערכת הביטחון. היא שייכת לעולמם, אך גם אין לה חלק בו. במתח שבין העבר להווה, בין שייכות לחריגות, בין משמעת צבאית לריחוף אמנותי, בין חיים למוות, ובין גבריות לנשיות – מתקיים המרחב שיצרה לעצמה המספרת, בת דמותה של זמיר.

בכתיבתה היפה והישירה, מיכל זמיר מספקת לנו הסתכלות חפה מנוסטלגיה – אך לא נטולת כבוד – על תקופה שהיתה ואיננה. היא מיטיבה לתאר דמויות מרתקות ומורכבות על מלוא אנושיותן, מי מוכר יותר ומי פחות, ולפרקים גם מצליחה לשבור את לבנו. כל זאת, בשפה שנעה בקלות ובחן בין לשון פואטית לשפה דיבורית ויומיומית. על אף שהגיבורה איננה רואה תמיד את מה שצריך או מתבקש לראות, היא מציעה לנו נקודת מבט ששופכת אור על האתוס הישראלי של אותם ימים והיעלמותו לטובת ערכים שונים ורחוקים ממנו בימינו אנו.  

חולשה לגנרלים הוא ספרה השישי של מיכל זמיר. 

״פעם אמר לי חבר בן תשעים, שמרוב פחד שישכח את סופי המשפטים, הוא שומר אותם במוחו, וכך שוכח את כל ההתחלות. גם אני שכחתי את ההתחלה, אני אוחזת את הסוף חזק־חזק בשתי ידיים.״   בת מלווה את אִימה ההולכת ונמחקת במוסד לחולי אלצהיימר. ככל שהמצב מידרדר כך הן מטפסות במעלה הקומות של האינסטיטוט. אם תאריך האֵם ימים, הן עוד יגיעו לקומה החמישית. דווקא בנקודת־הקצה, נוכח מערומיה של האישיות האוזלת, בקריסתם של כל הסיפורים – אין למספרת דבר מלבד הספרות, שספר זה הוא המחשה מופתית של נחיצותה. בישירות מכאיבה ומצחיקה, חפה משמץ התחסדות, מביאה מיכל זמיר עדות ראשונה מסוגה בעברית על חיים, שיותר מכפי שהם נקראים אל המוות, הם פורשים את מהלכו על פני חודשים ושנים.   בין ספריה הקודמים של מיכל זמיר: "ספינת הבנות" (חרגול) ו"סימנים של גבר זר" (כתר).

בוקר אחד, בעשר ועשרה, נכנסת אישה בשנות הארבעים לחייה למשרדו של מתווך נדל"ן ומציעה את דירתה למכירה. הדירה היא כל מה שנשאר לה. בשעות הבאות, עד שיגיע המתווך לדירה כדי לסכם את העסקה, יש לה זמן לחשוב. בראש חולפים לה חיים שלמים. שלושה בעלים שהשאירו עקבות בדירה, שורת מאהבים שהותירו סימנים בנפש, הילדה שהיתה, שדילגה בין סקרנות ותמימות לזימה ויצר, אמיתות שלא עמדו במבחן המציאות ושקרים שהוכיחו את עצמם.  
סימנים של גבר זר  הוא רומן מצחיק וכואב המסופר בידי גיבורה שלא יודעת להתאפק, לא בחיים ולא במחשבה. היא מציבה רגל באזורים שמחוץ לתקינות הפוליטית, שולחת יד אל לב הפצע, ומבררת באומץ איך בדיוק את נעשית אישה.  מיכל זמיר כותבת בלשון ייחודית ומזהירה המשלבת את הגבוה והנמוך, את הפיוטי והגס. היא מתבוננת בנשים, בגברים ובכוחות המשיכה והדחייה הפועלים ביניהם במבט מעורר השתאות, שהוא מפוכח ואכזרי ועם זאת מלא רגש וחמלה.  
זהו ספרה הרביעי של מיכל זמיר. קדמו לו "שתים עשרה פגישות", "ספינת הבנות" ו"מתקנים ואטרקציות".

שנה בחייה של שכונה ישראלית ותיקה, שנבנתה בשנות החמישים כשיכון לקציני צבא ומשפחותיהם, ונעשתה בישראל של 2008 מכרה זהב נדל"ני. בזה אחר זה נרכשים בתי הוותיקים, ועולמם נכבש על ידי האלפיון העליון – אילי הייטק, דוגמניות עבר ואנשי עסקים, נציגיה של כלכלה חדשה, כלכלת שוק ססגונית ואכזרית.
על רקע התפוררותו של העולם הישן, מתפתח סיפור אהבה בין שני גיבוריו המרכזיים של הרומן: גבי חייק, מתווך נדל"ן בלתי נלאה, ילד משכונת מהגרים סמוכה שעשה את דרכו למרומי הנוחות והעושר, והיללי גבריאלי, בת לדור המייסדים, מעצבת-פנים גרושה ואם לילד – שניים שנפגשו לרגע, הוא בעלייה והיא בירידה.
מתקנים ואטרקציות, ספרה החדש של מיכל זמיר, מתמודד בעינים פקוחות עם השינוי הכביר שמתחולל בשנים האחרונות בחברה הישראלית. הקרב בין האליטות – הישנה, על ערכיה החלוציים, יהירותה וצביעותה, והחדשה, המקדשת באופן גלוי כוח, תשוקה וכסף – מתואר בו בעוצמה, בחוכמה, ומתוך קשב עמוק למורכבותה של ההוויה הישראלית, ערכיה המתחלפים ותאוות החיים הפרועה והכוחנית שלה.
מיכל זמיר היא ילידת תל-אביב. מתקנים ואטרקציות הוא הרומן השני שלה. קדמו לו הרומן ספינת הבנות, שראה אף הוא אור בהוצאת חרגול ונמנה עם חמישיית המועמדים הסופית לפרס ספיר 2005, והנובלה שתים-עשרה פגישות שראתה אור בהוצאת כתום.

זוהי יצירה ספרותית חזקה וסוחפת, העוסקת בחוויית שירות החובה בצה"ל מזווית נשית מובהקת. הרומן מרגש במיוחד בזכות קולה של הגיבורה, המשלב תמימות נעורים עם בגרות שלא בעיתה, רוך מלטף והומור פוצע, פשטות כובשת לב לצד חוכמה עמוקה.
לקראת סיום שירותה הצבאי מגלה הגיבורה שהיא שוב בהריון, בפעם החמישית. התלבטויותיה בשאלה מה לעשות הפעם משחזרות שנתיים של שירות צבאי. שנתיים של ארבעה הריונות ושל חברות לשעה, המתמודדות כל אחת על פי דרכה עם גבריותו של העולם שבו הן מצויות: מיכאלה שמתאבדת לאחר רומן עם תא"ל דוד כוכבי, עלמה שמחליטה בניגוד לכל הכללים לשמור את ההריון ולגדל את בנה בבסיס, סיוון שמקשיבה לליבה ומחכה בבידוד בתל-השומר לאהובה האחד והיחיד.   
בין לבין אנו זוכים להכיר את הגברים בחייה של הגיבורה: אל"מ אסף סגין, קצין כריזמטי, אכזר ומכמיר לב; יוחאי, קמ"ן צעיר מרמת אביב, שעסוק בתכנון עתידם המשותף; תא"ל דוד כוכבי, האורב לקידומו בדרגה ולפקידות מזדמנות בשבילים; משה, הש.ג., עולה מרוסיה, מבין במחשבים, שקורא ספרי מדע בדיוני ובורא עבורם את העולם החדש שמחכה אחרי השיחרור; ורס"ר זנזורי, המשפיע טוב לב דאגני על הכל.
ספינת הבנות הוא רומן מפתיע על נשים צעירות במסגרת גברית, החודר למעמקי החוויות האנושיות היסודיות ביותר – התבגרות, נשיות וגבריות, הריון ואימהות, יחסי כוח, תשוקה ואהבה.
הספר רואה אור בסידרה חרגול פלוס בעריכת אלי הירש.