מלך הציפורים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מלך הציפורים

מלך הציפורים

עוד על הספר

  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: 2010
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 218 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 38 דק'

דרור דניאל

נולד בירושלים ב-1957. ילדותו עברה עליו בין משפחתו המיוסרת לבין משפחה אומנת שהועבר אליה עקב קשיי הוריו. בנעוריו החל דרור דניאל לכתוב שירה. כשבגר עבד כמורה למתימטיקה, ובד בבד רכש לו ידע נרחב ומעמיק בתלמוד ובקבלה. בתחילת שנות השמונים החל לפרסם משיריו בכתבי-עת.
בשנת 1986 זכה בפרס ניומן לביכורי יצירה על ספר שיריו "מעשה ריחיים". באמצע שנות השלושים לחייו חלה במחלה קשה ונדירה שהרופאים התקשו לאבחן ולטפל בה, ואיבד בהדרגה את תפקודיו הגופניים, אך לא את יכולותיו הרוחניות והשכליות, שדומה כי דווקא התעצמו והזדקקו.
בשנת 2000 זכה סיפורו "הקיכלי", פרק מתוך "עולם הרוחות של שמעון מאגוס", בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ", ומאז נתן מוסף זה במה קבועה לכתביו עד ליום מותו, בערב פסח 2003. בן 46 בלבד.

מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשה
https://tinyurl.com/yxdz8mus

תקציר

יצירתו של דרור דניאל התגלתה לראשונה כשזכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון 'הארץ' בשנת 2000. עם מותו בטרם עת בשנת 2003, איבדה הספרות העברית את אחד הקולות הייחודיים והמקוריים שצמחו בה בעשור האחרון.
ספר זה כולל את שתי הנובלות שהספיק לכתוב: עולם הרוחות של שמעון מאגוס, סיפורה של ילדוּת פצועה במשפחה הדוחסת את הגיהִנום שלה לדירת שיכון זעירה באחת משכונות ירושלים; ומלך הציפורים, פרידה רווּית געגועים ואשמה וחמלה, מאב אוהב ואלים, מייסר ומיוסר.
הסיפורת של דרור דניאל מתארת את המציאות החשוכה והמייאשת בעוצמה נוקבת, אך אינה נכנעת לעוּלהּ המעיק אלא נוסקת ממנה לגבהים פיוטיים והגותיים. בסגנון הקורא תיגר על הגבול בין שירה לפרוזה, מתוך שילוב של עברית עשירה ששורשיה נעוצים עמוק במקורות עם רוח של חסד ומחילה נוצרית, נולדה יצירה חדשנית, עזת ביטוי וטעונת רגש.
 
מלך הציפורים הוא ספר הפרוזה הראשון והאחרון של דרור דניאל.

פרק ראשון

עולם הרוחות של שמעון מאגוס
 
לנילי גיבורת חיי
 
תהי מחברת זו לפה לאותם אנשים
שחלפו מן העולם על שמחתם ועל ייסוריהם.
 
כלום מכיר אני איש זה, הסובב ופנסו בידו, בולש באזורים אפלים במוחי? מיהו, אוב של זמן או ארכיאולוג של תודעה? כמו בזרקורים שסורקים מסביב לבית-כלא בעת לילה, תודעתי מוארת ועוטה חשיכה לסירוגין. בעל פחדים אני שמא יימלט מזיכרוני דבר, כאותו אדם הכונס עיתונים בלא סוף ואינו משליך את הראשונים, מחמת האשליה שמא יש בתוכם פיסת מידע שיכולה לגאול אותו, עד אשר צבירי העיתונים קוברים אותו בביתו.
 
כל המראות ברוחי הִנם רצוצים ומצויים באנדרלמוסיה, ואני מתייגע להכניס סדר כלשהו במחשבותי. זמני המאורעות נתערבבו לי, אין מוקדם ואין מאוחר. האם תעלה תמונה מאיחוי אותם רסיסי זיכרון, ואם תרצד בבואה כלשהי על פני מֵי נשייה אלה, איך אדע כי זיכרוני אינו אלא מהתל בי? ושמא איני אלא כאותו צייר רדוף רוחַ-מַדוּחים המתעקש לצייר דיוקן של אוויר?
 
נזכר אני בכד חרס עתיק שהיה שייך לחמי ונשבר לעשרות חלקים וחשבתי לשחזרו בדבק חרסים מעשה ארכיאולוג. את שבריו שמרתי תקופה ארוכה בשקית ניילון וכשעברתי דירה נואשתי והשלכתיה.
 
אני מנסה למצוא קשרים בתוך הכאוס הפרוש לפני, אבל הכאוס הוא כאוס לא מחמת עצמו, אלא מחמת תודעתי. להסיע את האבנים ביקשתי, את עפר השכחה להסיר מעל המאורעות, לסדר את הקורות במשך הזמן ואת הקרעים ביניהם לאחות. אחר באתי אל חדרי ואסגור את הדלת בעד האותיות ובעדי, פי שמתי על פיהן, עינַי על עיניהן וכפותַי על כפותיהן, עליהן אגהר עד אשר יֵחמו ותבער בקרבן אש אוכלת אותי והיו לאותיות פורחות בתוך החשמל.
 
מוכה תימהון רואה אני דמויות מעולם שחלף מתעטשות וקמות ממִשכבן.
 
כבר הזהירו רבותינו: 'כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור…'[1]
 
ותמהו: 'וכי למה לא יסתכל מה לפנים ומה שהיה?'
 
אמרו: 'משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: בנו לי פלטירין גדולין על האשפה. הלכו ובנו לו. אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה.'
 
גם ארמונו הנפלא של הבורא נוסד על גבי אשפה, ואני אביאכם בסוד צמיחת האשפה לפלטירין.

דרור דניאל

נולד בירושלים ב-1957. ילדותו עברה עליו בין משפחתו המיוסרת לבין משפחה אומנת שהועבר אליה עקב קשיי הוריו. בנעוריו החל דרור דניאל לכתוב שירה. כשבגר עבד כמורה למתימטיקה, ובד בבד רכש לו ידע נרחב ומעמיק בתלמוד ובקבלה. בתחילת שנות השמונים החל לפרסם משיריו בכתבי-עת.
בשנת 1986 זכה בפרס ניומן לביכורי יצירה על ספר שיריו "מעשה ריחיים". באמצע שנות השלושים לחייו חלה במחלה קשה ונדירה שהרופאים התקשו לאבחן ולטפל בה, ואיבד בהדרגה את תפקודיו הגופניים, אך לא את יכולותיו הרוחניות והשכליות, שדומה כי דווקא התעצמו והזדקקו.
בשנת 2000 זכה סיפורו "הקיכלי", פרק מתוך "עולם הרוחות של שמעון מאגוס", בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ", ומאז נתן מוסף זה במה קבועה לכתביו עד ליום מותו, בערב פסח 2003. בן 46 בלבד.

מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשה
https://tinyurl.com/yxdz8mus

עוד על הספר

  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: 2010
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 218 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 38 דק'
מלך הציפורים דרור דניאל
עולם הרוחות של שמעון מאגוס
 
לנילי גיבורת חיי
 
תהי מחברת זו לפה לאותם אנשים
שחלפו מן העולם על שמחתם ועל ייסוריהם.
 
כלום מכיר אני איש זה, הסובב ופנסו בידו, בולש באזורים אפלים במוחי? מיהו, אוב של זמן או ארכיאולוג של תודעה? כמו בזרקורים שסורקים מסביב לבית-כלא בעת לילה, תודעתי מוארת ועוטה חשיכה לסירוגין. בעל פחדים אני שמא יימלט מזיכרוני דבר, כאותו אדם הכונס עיתונים בלא סוף ואינו משליך את הראשונים, מחמת האשליה שמא יש בתוכם פיסת מידע שיכולה לגאול אותו, עד אשר צבירי העיתונים קוברים אותו בביתו.
 
כל המראות ברוחי הִנם רצוצים ומצויים באנדרלמוסיה, ואני מתייגע להכניס סדר כלשהו במחשבותי. זמני המאורעות נתערבבו לי, אין מוקדם ואין מאוחר. האם תעלה תמונה מאיחוי אותם רסיסי זיכרון, ואם תרצד בבואה כלשהי על פני מֵי נשייה אלה, איך אדע כי זיכרוני אינו אלא מהתל בי? ושמא איני אלא כאותו צייר רדוף רוחַ-מַדוּחים המתעקש לצייר דיוקן של אוויר?
 
נזכר אני בכד חרס עתיק שהיה שייך לחמי ונשבר לעשרות חלקים וחשבתי לשחזרו בדבק חרסים מעשה ארכיאולוג. את שבריו שמרתי תקופה ארוכה בשקית ניילון וכשעברתי דירה נואשתי והשלכתיה.
 
אני מנסה למצוא קשרים בתוך הכאוס הפרוש לפני, אבל הכאוס הוא כאוס לא מחמת עצמו, אלא מחמת תודעתי. להסיע את האבנים ביקשתי, את עפר השכחה להסיר מעל המאורעות, לסדר את הקורות במשך הזמן ואת הקרעים ביניהם לאחות. אחר באתי אל חדרי ואסגור את הדלת בעד האותיות ובעדי, פי שמתי על פיהן, עינַי על עיניהן וכפותַי על כפותיהן, עליהן אגהר עד אשר יֵחמו ותבער בקרבן אש אוכלת אותי והיו לאותיות פורחות בתוך החשמל.
 
מוכה תימהון רואה אני דמויות מעולם שחלף מתעטשות וקמות ממִשכבן.
 
כבר הזהירו רבותינו: 'כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור…'[1]
 
ותמהו: 'וכי למה לא יסתכל מה לפנים ומה שהיה?'
 
אמרו: 'משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: בנו לי פלטירין גדולין על האשפה. הלכו ובנו לו. אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה.'
 
גם ארמונו הנפלא של הבורא נוסד על גבי אשפה, ואני אביאכם בסוד צמיחת האשפה לפלטירין.