מזמור למתים
המִסְפרים אשר המזמור למתים מעיד עליהם, מקורם בזוכרים חברי אחוות הלוחמים; מנקודת מבטם, לגבר היו כמה נשים, ואילו מנקודת מבטן של הזוכרות נשים אחדות חלקו בעל אחד.
חבריה של אחוות הלוחמים באו ממעמדות האצולה והמלוכה. פשוטי העם והעבדים ייצגו שני מעמדות נוספים של החברה, ומספרם, כמו מספר הנשים והילדים, אבד במגפות. אלו שתפקידן היה לזכור את ההיסטוריה, את שושלות היוחסין של המשפחות, את אנשיהן, לא שרדו את המחלות הרבות שעליהן לא הייתה שליטה.
במהלך שמונים וחמש השנים שחלפו מאז ביקורו של קפטן קוק בשנת 1788 ועד מִפקד האוכלוסין של האגודה המלכותית שנערך בשנת 1863, עמֵי נוּ־צָ'א־נוּלט הושמדו.
בנֵי נינָאט מנו פעם שמונת אלפים לוחמים; נותרו מהם פחות משלושים וחמישה.
יוּקוט היה פעם בית לאלפיים לוחמים, ואיתם נשותיהם, ילדיהם ועוד פשוטי העם ונשותיהם, ומכולם נותרו פחות ממאתיים.
בשבט קלייקוט סאונד היו יותר מאלף לוחמים, ואיתם נשותיהם, ילדיהם ועבדיהם ועוד אוכלוסייה כללית של פשוטי העם. מספרם ירד למאה שלושים וחמישה.
תאהסיס – עם יותר מאלפיים אנשי חיל, ואיתם נשותיהם, ילדיהם ועבדיהם ועוד אוכלוסייה כללית של פשוטי העם – מספרם ירד לשישים.
הציביליזציה הביאה עמה חצבת, שעלת, אבעבועות רוח, דיפתריה, אבעבועות שחורות, שחפת, סיפיליס, זיבה, אלכוהול ושפעת.
אנו מכים בתופים
ושרים שירים
עורכים משתה גדול לכבוד המתים
כי ילדינו מתו
לא נותר אף לא אחד
חזור אליי אחייני, מתגעגעים אליך
חזרי בתי, מתגעגעים אלייך
חזור אליי בני, מתגעגעים אליך
חִזרו אלינו מתינו, מתגעגעים אליכם
חִזרו, בודדים אנחנו
לאן הלכתם
חִזרו, בודדים אנחנו
לאן הלכתם
חִזרו, בוכים אנחנו
לאן הלכתם
חִזרו, מתחננים אנחנו
לאן הלכתם
חזור אחי
חִזרי אחותי
חזור אבי
חִזרי אמי
נשיר לכם שיר
נלך בעקבות הנהר אל הים
ונוסיף את דמעותינו לגלים
תבוא הגאות
יבוא השפל
ירד הלילה
ייאסף הלילה
לא תחזרו
אתם שאינכם עוד
לאן הלכתם?
אנו שרים את צערנו
אנו שרים את אבלנו
אנו שרים את פרֵדתנו ואת תהייתנו
מדוע הלכתם?
