ימי שני כחולים

(הולנד, 1994)

 

“אמא שלי מאמינה שאנחנו החלומות של המתים. אני לא מוכן להיות חלום של מת. בגלל זה אני מקשיב לדברים שהיא אומרת כאילו אני קורא מכתבים שאינם ממוענים אלי.”

 

רומן הביכורים השערורייתי של הסופר ההולנדי ארנון גרונברג, הוא דיוקן עצמי זועם, מצחיק וגס רוח של אמן הִתחפשׂוּת צעיר הנושא את אותו שם.

ארנון גרונברג הוא בחור יהודי מבריק ומרדן, השרוי במצב מתמיד של מנוסה קדימה (גם בזמן שהוא דוחף את כיסא הגלגלים של אביו ברחובות אמסטרדם). הוא מצליח להפוך את כל הסובב אותו לבורלסקה טרגי–קומית שבה משמשים בערבוביה אהבה נכזבת ותסמונת דור שואה שני מאוחרת, שתייה ושוטטות, עבודות מזדמנות וביקורים תכופים ברובע החלונות האדומים, תרבות גבוהה, תרבות נמוכה והרבה אי–נחת.

 

ברומן זה, שהפך לרב מכר ולספר פולחן וזיכה לראשונה את מחברו בן ה-22 בפרס אנטון וכטר לספרי ביכורים (הפרס הוענק לו בפעם השנייה בזכות “הסיפור של הקרחת שלי”, ספר הביכורים של הפסבדונים הגויי שלו, מארק ון דר יאכט), מופיעות לראשונה דמותו המתעתעת וכתיבתו הערמומית של ארנון גרונברג, מהבולטים והמקוריים שבסופרי הולנד, ואולי הסופר האשכנזי האחרון שפועל באירופה.

 

על הכריכה: דיוקן דמיוני של ארנון גרונברג כחתן בר–מצווה.

בתצלום: וינסנט ון גוך בגיל 13, צילום: ב. שוורץ, בריסל 1866